כותרות TheMarker >
    ';

    אוטו-ביו-גרפיה: סוף? (פוסט מספר 10)

    0 תגובות   יום שישי , 14/12/12, 19:39

    פותח את המכתב, קורא אותו בעיון.

     

    "מיכאל, אני לא רוצה להזדהות. אני רק יכולה להגיד לך שאני בצוות שלך, בבקשה, אל תנסה לגלות מי אני.

    אני חברה של לילך, אני יודעת שהייתם ביחד, ושיש לך רגשות מאוד גדולים כלפיה, אבל יש דבר אחד שאתה צריך לדעת:

    האקס שלה חוזר מחר, והיא מתכננת לחזור אליו, אז כדאי שתרגיע עם הרגשות האלה כי אתה הולך להיפגע.

    אני מצטערת שאני זו שצריכה לבשר לך את הבשורה הנוראית הזו, אבל אתה בן אדם ממש טוב, ואני לא רוצה שתיפגע סתם."

     

    אני מסתכל סביבי, וכולם או עונים לשיחה או חוזרים מהקפיטריה ככה שאני לא יכול לזהות מי באמת שלח לי את המכתב הזה.

    אני מראה לאלי את המכתב, הוא מסתכל עליי ואומר, "אל תדאג, יהיה בסדר. בסוף זה יסתדר. היא לא שווה שתהיה ככה!"

     

    אני חוזר הביתה, הראש מסוחרר, אני לא חושב בצורה ברורה, ואני כבר לא יודע מה לעשות.

    אני לא רגוע, אני בפאניקה, והלב הולם חזק, אני מתקשר לאלי, "אחי, בוא שמור עליי! אני מאבד את השפיות!" אני צועק לו בטלפון, "אל תדאג אני בדרך." הוא אומר. אבל אני לא מצליח להתאפק, לוקח את הסכין לחיתוך לחם הגדולה שיש לנו במטבח, ומתחיל לדקור את עצמי, בהתחלה בעדינות, אבל לאט לאט הסכין חודרת עמוק יותר.

     

    אחרי כמה שניות אני מרגיש שקשה לי לנשום, אני נופל לרצפה, מדמם, אני שומע את הדלת נפתחת, אלי מוצא אותי, אבל אני כבר בשלב שאני כבר בקושי שומע אותו, "מיכאל! מ... ...שית?" אני שומע אותו, נעצמות לי העיניים, אני רואה את הפנטזיה המינית שלי, אומרת, "לילה טוב, מיכאל!" ומכסה לי את העיניים.

     

    זהו. סוף סוף זה נגמר! שקט!!!

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      En La Burbuja
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין