
עבורי בשלב הדיאטה, ארוחת ערב יום שישי הינה בבחינת "לשים מכשול בפני עיוור". ביום שיש בערב, כמידי יום שישי בערב, נאספת המשפחה הקרובה ליד השולחן הערוך לתפארת עליו מונחים מבישולי אישתי (תבדל...), שלכל הדעות מבשלת משו משו.
בין העוף בירקות, הפשטידה, החלה מתוקה, בורקסים ממולאים בבשר ועוד, קשה למצוא את דרכך המוגבלת הקולינרית.
האמת ידועה, הדרך ברורה, אבל כשאני ניצב (בישיבה), מול העושר הקולינרי הזה, אני מאבד את דרכי כמו ילד בחנות צעצועים...
כמה קשה להתמודד עם הפיתויים (במקרה זה קולינריים), איזה אופי חזק צריך על מנת להישיר מבט לאוכל ולהגיד לו : נפרדנו כך !!!
שלא תבינו לא נכון, אני אדם חזק נפשית, בצבא, בלימודים, בעבודה, מתמודד בהצלחה עם סיטואציות מאתגרות , אבל בדיאטה יש משהו אחר ברמת ההתמודדות, עדיין לא פיצחתי את הסוד להתמודד, אבל אני מחפש אותו בקדחתנות.
אחת הדרכים שלי היא להקים כאן את קבוצת התמיכה שלי, אני באמת קורא את התגובות ומתייחס.
ביום חמישי כשחזרתי מהחתונה הייתי מבואס מהדרך שבה לא התמודדתי עם הפיתוי לאוכל, אבל אני יודע שמחר יתחיל שבוע חדש ואני אתקן את דרכיי, כנראה שיקח לי זמן לכבוש את ההר הזה, אבל עם התמיכנה שלכם כאן אני אצליח, כמו בכל דבר בחיים !
בינתיים, אני שוקל קנות אביזר שאולי יעזור לי להתמודד, מה דעתכם ???
אנחנו כבר שבוע בתוך הסיפור אבל עוד לא נשקלנו, אולי ביום שישי הבא ואולי נחכה עוד שבוע....
|
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
המילים שאני צריך (6)
המילים שאני צריך (1)
לא הייתי הולכת על המסיכה....לא לכל אחד זה מחמיא....:-)
מנסיון , כאחת שמתמודדת כל החיים, קח את זה בסבבה ואל תעשה ענין מכל משוכה בדרך.
יש תקופות שקל לנו וזה הולך יופי ויש תקופות שלא.
כשזה לא - ההתמודדות היא בינך לבין עצמך וזה לא משנה אם יש בורקסים בבית או לא.
אל תיקח דוגמא מהמתאמנים הכפייתיים או מאלה שהגנים שלהם בנויים אחרת .
קח בחשבון שצריך להתמודד.אין מנוס מכך.השאלה האמיתית בעיני היא - מה אני רוצה.
רוצה את ההנאה הרגעית של הבורקס, או רוצה להרגיש טוב עם עצמי ,להראות טוב ולהיות בריא.
בכל מקרה, בהצלחה !