0
אני שונא אותה. שונא את עצמי כשאני על ידה אם נודה על האמת. אולי היו אלה נעלי העקב שגרמו לי להרגיש קטן וחסר ערך? או שאולי זה רגשי בלבד? אולי שניהם גם יחד. בכל אופן זאת הרגשה מחורבנת, מסריחה. זרות מוחלטת עטפה אותי באותו הרגע, לא הכרתי אותה, ואת עצמי על אחת כמה וכמה. פיר עמוק נפער לו היישר בתוך תוכי, בתוך זהותי שלי. קרע אותי לאלפי חתיכות. הסתכלתי, ניסיתי לזהות, להבין מי עומד מולי. היש חדש תחת השמש? הייתי מבועת. חסר כל ערך. זה לא אני שהייתי שם, חד משמעית. הייתי כחיה מבוהלת הנסה על נפשה מפני המוות. אני חושב עליה עכשיו כשאני כותב, אסור! אני חוזר לאותה תחושת קטנות, אני חוזר למערה שלי. היינו יכולים לדבר שעות כשזה על גבי המחשב. אני בוחר מי אני ומה אני, אני בשליטה מלאה, רואה ואינו נראה. אני לא אוהב להיראות.
אני נאלם ונעלם, נותר חסר מילים, פתאטי. מבוכה מציפה אותי באותם הרגעים. זה קרה השבוע, לאחר תקופה של שיחות אונליין כנות, מחבקות ומלטפות נאלצתי להתמודד עם הדבר האמיתי. חשבתי שאני מכיר אותה, יודע ממה היא מפחדת, יודע מתי היא שמה על עצמה את מסכת "הפוקר פייס" חשבתי שהידע יעניק לי חסינות מפני הקור הבלתי נסבל הזה, הכל כך כואב הזה. חשבתי שאני זה היא. הפחד מגעיל אותי, מרסק ומשתק אותי. אני מתעב אותו. זהו, אני כבר לא זז בגללך, מה אתה עוד רוצה ממני? גזלת את נשמתי, לקחתי לי את היקר לי מכל, הזכות לזוז, לזוז במחשבותיי, לשאוף, לחלום ולהגשים. שפת הגוף שלי הסגירה אותי, גרמה להיות עירום כביום היוולדי. היא אף פעם לא משקרת.
אני נזכר באותם הרגעים וזה כואב, לאחרון אויביי לא אאחל כאב שכזה לעולם. עלה נידף ברוח, כלום ושום דבר, מכונה של בושה וקטנות. היא גדולה, אני קטן.
שקר, שקר ושוב. אני לא מצליח לסלוח לעצמי. אולי אני לא רוצה. אני במעגל, מעגל של שנאה עצמית ומרמור. אני לא מצליח לעצור אותו. אני כותב, נזכר וחווה את אותה התחושה בדיוק, עברו כמה ימים, אני עדיין שם, חושב על זה, שוב אותה התחושה. שמישהו יעצור את הקרסולה המזדיינת הזו. הקאתי כבר את כל נשמתי. די כבר. "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם, בורא כדור הקלונקס". אמן ואמן. נחמה אחת יש בידי כרגע, 'האמת'. כל שכתבתי, כל תחושותיי הן פרי פרשנותו של מוח חולה, מעוות. לא כך היא המציאות. אמנם זאת המציאות שלי ועדיין זה כואב. אבל אני עדיין אינו נראה. מי כמוני יודע שזה בר שינוי, אם לא ברגע אז בכמה. עבודה עצמית רבה עוד לפניי, אני אשנה את זה. אני אבחר אחרת. אני לגמרי לא שונא אותה, ההיפך הוא הנכון.
|