התעוררנו אחר הצהריים מחליפים חיוכים,

אני קמה ושולחת יד למגבת הרחצה,

אתה מזדקף על מרפק אחד,

ושואל ברצינות גמורה

" מה דעתך שאנגב אותך לפני?"

"לפני מה?" אני שואלת,

"לפני המקלחת" אתה עונה,

- "אבל אני לא רטובה",

- "אפשר לתקן את זה" אתה לוחש,

איך אפשר לא לחייך? אני משתפת פעולה,

אתה מושך אותי בידי ומשכיב אותי שוב על המיטה,

אני מנסה לנחש מה עובר במוחך המסעיר,

והנה אתה מביא חבילה של מגבונים לחים,

"המגבונים קרים" אני מתעננת,

וצמרמורת קלה עוברת בי,

"זה חלק מהעניין" אתה אומר,

מניח לי אצבע על השפתיים,

ומושך קלות את השפה התחתונה,

אני שוכבת, אמנם חסרת תנועה,

אך הדם חם בעורקיי מבעבע קלות בסערת חושים,

אתה שולף מגבון לח

ועוטף בו את אצבעותיך,

אתה מעביר אותן לאורך קו הלסת שלי,

מהאוזן השמאלית ועד הסנטר,

ומשם אתה חותך דרומה,

לאורך צווארי,

אני נרעדת,

מחייכת לקראת הבאות,

אצבעותיך מצמידות את המגבון הלח לעצמות הבריח שלי,

ידך פתוחה לרווחה נחה עליי לכמה שניות קרירות צוננות,

"להמשיך?" אתה שואל, ואני מהנהנת,

אתה אוחז בקצה המגבון ומושך אותו קלות,

גורם לו לרפרף על עורי כתנועת כנפי פרפר,

הפרפר הדמיוני שלך מרפרף מטה לעבר גבעותיי המזדקרות,

הקרירות והציפיה מעוררות חיים בכל איבריי.

- חייבת הפסקה -

של רוני בן ציון.