כשהיינו ילדים

התאריך רשום בברור על עוגת הנשואין ואין לטעות בו.והיום רק ה16/12/.השעה שתים לאחר חצות. מעט נטרדתי, כי למעשה לא הכנתי כמעט מאומה כמתנה לרעיתי האהובה. החיים יחד איתה לאורך התקופה. הסערות, הטלטלות הצלחות מחד, ואף תחושות של צער משותף. עברנו חצלחנו שלובי זרועות גידלנו משפחה. בנים בנות שנישאו לבני זוג. חווינו את ההורות על כל הכאב הנילווה אליה בעת אובדן. והחיים נמשכו. ולא פעם שאלתי את עצמי. האם הגיעה העת לסיכומים? האם הצלחנו בסך הכל? האם יכולים אנו לומר כי ספינת המשפחה הצליחה בשיוטה ובהפלגתה ואכן הגיעה לחוף מבטחים? וכשאני סוקר את חיינו לאחור ואת חמישה עשר הנכדים שלנו ששניים מהם נישאו לא מזמן. וסביר להניח כי אף ניזכה לחבק דור רביעי של נינים  בעזרת השם כמו שאומרים.. אמירה זו אינה משקפת חרדיות או דתיות כלשהי פרט לצורת השימוש השגורה בלשון. "בעזרת השם" תודו כי החשיבה על להיות מקורי לציון הארוע של יום הנשואין מגיעה כל פעם בהתקרב התאריך ה 17 לדצמבר. ובחלוף השנים אני מתקשה למצוא רעיונות חדשים ומקוריים לציון האירוע מכל מקום אשמח לשמוע על הצעות למימוש מצד חברי הקפה  הידועים ביצירתיות. הפניה אמנם מעט מאוחרת אך בכל זאת אשמח לשמוע הצעות מקוריות ברות מימוש והגיוניות.

שלושה דורות: