| יש לנו חמישה חושים: טעם. מישוש. שמיעה. ריח. ראייה. יש הטוענים שיש גם חוש שישי. וכל הוויית העולם נקלטת בגופינו בעזרת אותם חושים. הייתי במסעדה והיבטתי באנשים כשמטעמים מוגשים לפניהם. עיניהם נשארו כבויות כשפערו את פיהם ולעסו את המאכלים השונים, הם נעצו מבט לפניהם ושוחחו על דה ועל הא עם בני זוגם וכשהסתיימה הארוחה, שילמו והלכו להם לדרכם. איזו חוויה היתה להם? האם נהנו? כן, וודאי. הם יספרו לחבריהם שהיו במסעדה זו וזו ושהמאכלים היו מלוחים או חמוצים ושהמלצרים היו אדיבים... או לא ושהארוחה היתה זולה וזה היה דיל מצויין. ומה עם החוויה? מה עם חוש הטעם? אחד מחמישה (או שישה) שהיה יכול לזכות לעדנה לו היו הסועדים מודעים להחמצה. זו רק דוגמא קטנה של חוש אחד שלא זכה לתשומת לב ראוייה ולחוויה אחת שהוחמצה בשל כך. עכשיו אנסה לתאר תרחיש שבו מועצמת החוויה ותחליטו בעצמכם במה אתם בוחרים: אתם הולכים למסעדה, מתיישבים ומביטים סביב. מקשיבים לרחש הרקע, לשקשוק המזלגות, לתפאורה המיוחדת וקולטים. העיניים מתרחבות וחיוך מתפשט לרווחה. המלצר ניגש אליכם ומפרט את התפריט המיוחד ואת המנה המומלצת במרקם קטיפתי. מיצי הקיבה שלכם מתחילים לתסוס ואתם בולעים את רוקכם, מביטים בבן/בת זוגכם בתאווה. אתם נענים להמלצת השף ולוגמים כוסית משקה (במלעיל). דוק של עירפול חושים עוטף אתכם וחמימות קלה מתפזרת בגופכם. המנה, צבעונית ומעוטרת מוגשת לפניכם ואתם שואפים אל קרבכם ריח גן-עדן שמזכיר לספרדים שביניכם את בית אמא ולאשכנזים - לחלוחית ערווה בתולית (כל אחד וזכרונו הוא) . אתם נועצים מזלג בבשר הטלה הרך ומביאים נתח לפיכם. ממוללים בלשון והטלה נימוח בפיכם. אתם עוצמים עיניים בעוד גופכם סופג את המעדן. קריאות הנאה נפלטות מפיכם בעל כורחכם ועם כל ביס ההנאה גוברת עד שאתם לא יכולים עוד ורוקעים ברגלכם תוך כדי נשיפות עמוקות. העצמתם את החוויה, מחיר הארוחה לא השתנה ואתם תזכרו את הטלה הנימוח לעד. החיים קצרים, החוויות בהם מועטות ולכן צריך לנצל כל אירוע ולהעצים אותו כדי שיחרט במוחינו/בליבינו. |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אחלה פוסט. קיבלת כוכב.
זה בדיוק הקטע של להיות נוכח. לעיתים קרובות אנחנו שוכחים להיות נוכחים.
וכשמדברים על חזון רק אז אנחנו נזכרים בחמשת החושים ובמעגל החוויה (רגשות, מחשבות והתנהגות).
תודה על הפוסט היפה הזה.
באהבה
עופרה