| אדגר ברונפמן אמר: "לא הייתי צריך לעבוד יום אחד בחיי. אבא סידר לי קרן על שמי, אבל עבדתי מאז שאני זוכר את עצמי." כשהייתי צעיר חשבתי שאעבוד קשה, אעשה מליונים תוך זמן קצר ואפרוש. ועכשיו, אני כבר יודע שלא אהיה מליונר אבל בכל זאת ממשיך לחלום על היום שבו אפרוש. מה יש בה בפרישה הזאת שכל כך קורץ? ניסיתי לשבת עם עצמי ולחשוב מה אעשה ביום שבו אפרוש? במה אתעסק? איך איהנה מחיי? ניסיתי למשוך את המחשבות קצת הלאה ויצאתי מתוך הנחה (מוטעית כמובן) שאין לי מגבלות של כסף. וראה זה פלא. מה שעלה לי בראש זה קריאת ספרים, האזנה למוזיקה, טיולים בחיק הטבע ובערים מענינות, שהיה בקרב חברים, פעילויות משפחתיות. רובן פעילויות שלא עולות כסף רב. תהיתי האם זה יספק אותי? האם בנאדם לא צריך איזושהי מטרה בחיים? האמת היא שגם היום אין לי איזושהי מטרה או תכלית או חזון העומדים לנגד עיני, אלא שמרוב עבודה אין לי זמן להיות מתוסכל מכך. |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה