כותרות TheMarker >
    ';

    מירי

    חזרתי לכתוב כאן אחרי כמעט שנתיים של היעלמות..בעקבות מסע מרתק בן שבועיים עם 25 אנשים מכל העולם. מקווה שהמוזה תמשיך לשרות עלי ושאמשיך לכתוב.

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    אלוהיי

    0 תגובות   יום ראשון, 16/12/12, 17:38

    ''
    כריסטופס מלטביה הוא יזם הייטק צעיר, בן 25, הוא נמצא בקבוצה מכיוון שהוא בנה אתר לטובת  תושבי לטביה בו הם יכולים להעלות אופציות לחקיקה ולשינויים בחקיקה והממשלה הלטבית מתייחסת להצעות ולעיתים אפילו מיישמת אותן. כריסטופס הוא בחור בהיר ,עיניים כחולות והייתי מגדירה אותו כסלאבי בעל מראה ארי. לאורך המסע הזה ככל שהתוודעתי אל כריסטופס חוויתי אנטישמיות , בפעם הראשונה בחיי. כל פעולה שלי זכתה לכינוי: היהודי. כשסיימתי לסכם הרצאה זה קיבל טייטל של ה״כתיבה היהודית״ , כשאכלתי זה הפך להיות: ״האכילה היהודית ״. הוא לא הפסיק לדבר על יהודים ועל כסף , והטייטל שלו לאורך המסע היה: 75% מהעשירים בעולם הם יהודים, איך אתם מסבירים את זה? היהודים  הם הבעלים של כל הכסף בעולם. חייבת להגיד שלקח לי זמן להבין שזו אנטישמיות. זה היה חריף במידה כזו שחברים אחרים לקבוצה התחילו לכנות אותו :נאצי. כמובן שבתור ישראלית ויהודיה גאה הגשתי תלונה למארגני התוכנית בגין ההתנהגות שלו ובגין העובדה שהוא בכלל חלק מתוכנית שעוסקת בדמוקרטיה, זכויות אדם,רב תרבותיות וסובלנות דתית. לא יכולה להסביר כמה אני שמחה להיות עם חופשי בארצנו , כמה העובדה שיש לנו מדינה היא מרגשת, במיוחד כשחווים כזו גזענות. כמה אני מבינה עכשיו את המושג: ״היהודי הגלותי הנרדף״,  כי אתה ״אשם״ רק בגלל שאתה יהודי, ואתה מנמיך קומה לגובה דשא, ואתה הופך לישות נרדפת, חוששת, מתנצלת,מבוישת, ופתאום האבסורד של חרדים ש״לא מכירים במדינת ישראל הופך להיות יותר מוחשי״. לא מכירים במדינה? לכו לגור קצת בלטביה , אולי קצת אנטישמיות תכניס ציונות בנשמתכם. וולנסיה מאינדונזיה איבדה לאורך המסע בארה״ב  גם כרטיס אשראי וגם טלפון  סלולרי משוכלל, זה קצת דיכא אותה במיוחד לאור העובדה שהיתה לה הרבה אינפורמציה חשובה על הטלפון שהלכה לאיבוד יחד עם הטלפון האבוד, ולנסיה ידעה מתחילת המסע שהיא מאריכה את שהותה בארה״ב ב-10 ימים , לצורך התנדבות במקלטים להומלסים ,אבל לא היה לה מושג איפה היא תשאר והיכן היא תתנדב. כמה שעות לפני סיום הסמינר היא קיבלה שיחת טלפון מאחד מ32000 העוקבים שלה בטוויטר המזמין אותה להתארח בניו יורק במשך עשרת הימים הבאים. וולנסיה היתה נרגשת  מכך שמצאה מקום להתארח בו ואמרה שזה עבורה סימן מאלוהים שלמרות הקשיים ואובדן החפצים שלה, יש לה שליחות להשאר ולהתנדב,  והנוכחות הזו של אלוהים בחייה ריגשה אותי , כי הבנתי שגם ממרחק של אלפי קילומטרים ואלפי שנים של מלחמות דת, אנחנו כולנו בסוף די דומים ואלוהים הוא של כולם. באופן קבוע אני חובשת לראשי סרט, סוג של כיסוי ראש. מדהים שבארץ, בעולם המושגים החברתי שלנו מיד יודעים שאני דתיה , ובמשך שבועיים במשלחת של 25 איש ממקומות שונים בעולם, אף אחד לא חשב שלסרט שלראשי יש משמעות דתית כלשהי,  ואני חייבת להגיד שזה קצת משחרר, נתן  מרחב ליצירת אמות מידה משל עצמי , בלי קשר לציפיות ולקיטלוג החברתי שכל כך חזק בארץ. ככלל בארה״ב- בגלל שזו מדינה שמלאה במהגרים שונים ובגלל שיש פה חופש דתי מוחלט והפרדה של דת ומדינה, הסרט של הראש שלי לא היה מעניין אף אחד גם אם הייתי שמה עליו תווית שאומרת: ״נחבש מסיבות דתיות״. (ואני באמת לא אכנס כאן לדיון המעמיק שלי עם עצמי בדבר הנחיצות של הסרט שלראשי). נטסי מזימבאוואה היא אחת מאלו שהתלהבו מאוד מהסרטים שלראשי והיא שואלת אותי אם היא יכולה לקנות ממני אחד מהם ולקחת אותו איתה לזימבאווה, אני מעניקה לה במתנה את אחד הסרטים וביום האחרון למסע גם אני וגם היא עוטות סרטים לראשנו,  וכך סרט שנתפר על ידי חסידת וויז׳ניץ במיתפרה זעירה במרתף ברמת בית שמש עושה את דרכו עכשיו לזימבאווה , ובגלל שהוא כל כל אלסטי, אולי הוא יצליח לגשר על הפערים שביננו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      miris123
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין