
נהרס לי הטלפון היום ויחד איתו נהרסו כל הזכרונות, הטלפונים, התמונות והחוויות. ופתאום הבנתי כמה שאני חסרת עונים בלעדיו, וכמה איבדתי בעצמי ככול שהטכנולוגיה התקדמה. בעבר הייתי זוכרת מספרים של אנשים חשובים, הייתי מצלמת תמונות ומפתחת אותם , הייתי מתקשרת במילים. פנים מול פנים, "אני אוהבת אותך" היו מילים בעלי ערך שאומרים בסיטואציה אינטמית וקרובה ולא בסמס. ויחד עם זאת בדיוק עכשיו, בלי טלפון אני מרגישה אבודה, אני מנסה במוחי לשחזר טלפונים ומתבאסת שנמחקו לי סמסים שאני שומרת כבר שנים שיש להם משמעות עבורי. פתאום קלטתי שאת כל החוויות שלי הנצחתי בטלפון ולא בזיכרון ותחושת עצב מליאה אותי, איך יכול להיות שבשנים האחרונות הקופסא השחורה והקטנה הזאת החליפה את הזיכרון שלי? איך יתכן שבמקום לזכור שיחות עם אנשים, חברים, משפחה , אני מנסה לזכור הודעות סמס? האם הפכנו להיות כל כך תלותיים במכשירים האלה שבלעדיהם אנחנו מרגישים כמו ילדים קטנים שאיבדו את אבא ואמא. בתהליך אחר חיפוש מספרים של אנשים שהיכרתי דרך רשתות חברתיות, פורמים וכיוצא בזה, חזרתי אחורה וקראתי התכתבויות לפני מספר שנים, חזרתי אחורה לכל אותם חוויות מרגשות, לשיחות אינטמיות . אני חייבת לציין שממש התרגשתי ושוב רגשות של עצב חזרו, כי פתאום הבנתי שכבר עשור אני מסתתרת מאחורי מסכים, מסכי מחשב מסכי פלאפון , מסכים! האם ייתכן שככול שהטכנולוגיה מתקדמת והמסכים תופסים נפח בחיינו איבדנו את היכולת לתקשר מילולית פנים מול פנים. אני מתגעגעת לאספות כיתה עם החברים , לקבוע בים ומי שמגיע מגיע, לשחק משחקי חברה ולסרט ערבי בשחור לבן בימי שישי כשכל המשפחה יושבת בסלון, אני מתגעגעת למילים, למבוכה, לתקופה שבה עמדנו אחד מול השני ודיברנו פשוט דיברנו. |
מייקפרו
בתגובה על כוחו של מגע!!!
מייקפרו
בתגובה על נושק לעיני ומשאיר בהן סימני דרך...
רזאל
בתגובה על את לא רצינית.
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#