הגשמים האחרונים ירדו בעוז, אדמתי רוויה במים. יושב על ספסל האבן שבניתי ומתבונן בצמיחה המלבבת. סביונים, ציפורן חתול, חמציצים, מניח לפרחי הבר לצמוח. הצבים יצאו ממחבואם משוטטים ברחבי החצר ללא פחד. משפחת הקיפודים שהתנחלה בחצר עוד בימי ילדותי מתרבה. יוצאים לטייל ברדת החשכה, ערמות עפר תחוח צצות בדשא. החפרפרת לא נחה לרגע בחיפוש מתמיד אחר מזון. הטבע מתפרץ במלוא יופיו, להקות של תוכים, ארות, על צמרות העצים. אני יושב ומתבונן בשינויים, יודע שבין הפרחים מתחבאים עשבים שוטים. סרפדים, קוצים ושאר צמחים שגורמים לנזק בהמשך למבקרי הגינה. אני מניח להם לצמוח, שומר על המאזן הטבעי, הטבע יודע את דרכו. גם בחיינו יש עשבים שוטים, מוטב להניח להם, זו דרכו של עולם. אנו צריכים לשמור על מאזן, עם ננסה לעקור את הרוע נפר את המאזן. אין טוב בלי רע, אין אהבה ללא שנאה, אין חיים ללא מוות. אלון.
|