כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    קרה ששמחת שטעית?

    70 תגובות   יום שני, 17/12/12, 23:23

    ''

     

    קרה לך ששמחת שטעית?

      

    מודה באשמה, מאז ומתמיד פגיעה בחסרי ישע באשר הם היא למעלה מכוחותי. לא מוכנה או מסוגלת להשלים עם זאת, ולא פעם נקלעתי ל"מצבי ביש" בשל כך, ובהחלט לא רק בהקשר לבעלי חיים.

    אלא שמאז פרשת רוז פיזם הי"ד שאת פניה והמבט שלה לא חושבת שאוכל לשכוח אי פעם (במיוחד כעת כשאביה-סבה מתחרט ומשנה הודאות בפעם המי יודע כמה, ומשליך האשמה על אשתו (אמה,כלתו), כנראה שאני רגישה פי כמה לקטעים, שעל פניהם נראים מוזר או משונה\ עם ילדים.

     

    בנסיעה הביתה היום מהעבודה באוטובוס, נתקעו לי משום מה העיניים בילד שברור היה שפגוע מכמה בחינות (מבלי להיכנס להגדרות זה לא העניין), שישב במושב הבודד מאחרי הנהג, ולא הראה שמץ סימן לקום כשעמדו לידו זקנים או כאלה, או בכלל קשר לסביבה. שאלתי אותו לאחר כמה זמן בעדינות איפה אימא שלך? היא באוטובוס? הוא ענה לי תשובה שלא הבנתי ולא ברורה, אז שיערתי שאם אינו לבד האם שומעת ולא הגיבה, ועזבתי.

    '' 

    התיישבתי בהמשך כמה ספסלים אחורנית ושמתי לב שהוא עושה סימנים ומנסה לדבר, לתקשר, ומחייך לאישה בצד שני של האוטובוס בספסל במקביל אליו.

    לא הבנתי את אדישותה היחסית השלווה לסימנים, לעובדה שענתה והגיבה לו לקונית באדישות מה, ושלא אמרה לו לבוא לשבת לידה כשהתפנה מקום.

    היא ישבה שם, בקושי הביטה בו ופתרה תשבץ, והוא מצידו גם לא הראה רצון לבוא לשבת לידה.

     

    מסתבר שאני ואישה לידי שמנו לב לאותו דבר, החלפנו מבטים, ובסופו של דבר התחלנו לדבר. כל אחת דעתה, כשלשתינו זה לא היה נראה בדיוק רגיל. כאב לנו קצת הלב על הילד, ופיתחנו תיאוריה שלמה שלא יכול להיות שזו האמא שלו, אחרת לפחות היתה קוראת לו לשבת לידה שהתפנה מקום, ויותר חמימה.

    החלטנו שהיא המטפלת, שלא שמה לב במיוחד למטופליה הפגועים כפי שאנו רואים, הילד מבחינתו הרי אינו יכול לתת ביטוי לעובדה שהמטפלת מתייחסת אליו כך, השד יודע אם הוא בכלל יודע שזה לא אמור להיות כך, ו"התבשלנו במיץ של עצמנו"....

    האישה לידי ירדה, ונותרתי לבדי עם התיאוריות של שתינו וכאב ראש.

    ''

    מה חשבתי לעצמי? שאני אתן לעצמי לרדת מהאוטובוס ולישון עם כל המחשבות הללו בלילה?  לא רוצה, פשוט לא רוצה, חייבת לדעת איכשהו, ולו זה יראה מוזר או לא נימוסי.

     

    אז לפני שירדתי מהאוטובוס נעמדתי ליד הנהג תחנה אחת כדי שאמצא איכשהו נושא או משהו להתחיל אתה בשיחה, ולהמשיך למה שאני רוצה.

    ''

    אכן מצאתי, בהמשך לכמה שאלות בעניין איזשהו יעד בדרכנו המשכתי ושאלתי אותה בחיוך אם היא המטפלת של הילד במקביל אלינו?

    היא חייכה ואמרה לי: "לא אני אמא שלו. למה?"

    השבתי שראיתי שהתפנה לידה המקום והוא לא בא לשבת לידה והיא גם לא קראה לו....

    אה, היא חייכה והסבירה, הגם שלא הייתה חייבת: "הוא משוגע על המקום הזה, חייב פשוט חייב לשבת מאחרי הנהג" זה השגעון שלו.

     

    חייכתי, רווח לי קצת, איחלתי לשניהם בריאות, וירדתי.

    מ'כפת לי, עכשיו ארדם טוב יותר בלילה וזה לא יפריע לי ויתסובב לי שם בלי סוף בגלגלים האפורים בפנים, כל כך שמחתי שטעיתי.

     

    ''לפעמים פשוט שמחים כשטועים, המשך שבוע טוב

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (70)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/11/14 08:21:
      סיפור מעניין ואמיתי
        12/2/13 22:55:

      צטט: noa_p 2012-12-23 00:35:37

      בכלל לא נראה לי שטעית - ראית דבר, שנראה לא תקין, ולא עברת עליו לסדר היום, ולא נתת לו לרדוף אותך. לי קרה, שנסעתי ברכבת התחתית של ניו יורק, קרון עמוס - עברה נערה, אני מעריכה שגילה היה כארבעשרה. גבוהה, גמלונית, כשגילתה שאין לה מקום ישיבה, חייכה לעצמה חיוך מריר. לאחר כמה דקות, שמתי לב שהיא יושבת, מקופלת בתוך עצמה. היהת לי תחושה חזקה שקרה לה משהו רע- מה, אין לי מושג- אולי רבה עם חברה, אולי נידו אותה בכיתתה, אולי משהו גרוע מכך. עד שהחלטתי לגשת אליה ולשאול, היא נעלמה. ואני נשארתי עם הנושא הלא פתור, ועם תחושת מחדל קשה. כל הכבוד לך, על שלא נתת לזה לקרות לך.

      ----

      חי  נפשי זו שערוריה

      השתמטה מעיני זו התגובה

      ועוד של מי שמכל פעם שכתבה

      אני לומדת איזו תובנה.

      תודה לך נעה חברה

      רק מי שלו כך קרה

      מבין את תחושת ההחמצה.מזעיף את הפה

       

        28/12/12 10:32:
      הדברים לא תמיד כמו שהם נראים
        24/12/12 23:41:

      כשאני קוראת את הסיפור שלך כאדם אני מתרשמת מרגישותך המיוחדת ומהעובדה שלא נותרת אדישה ואטומה מול מה שנראה לך כהזנחה של אם את בנה. אבל, שכשאני קוראת את אותו סיפור כאמא , אני מתעלמת מרגישותך שנראית לי פתאום  קצת פולשנית ומאיימת. כאמא את תמיד פוחדת שיחשבו שאת אמא לא מספיק טובה, שלא לומר רעה. לעיתים אנחנו לא מגיבים לגחמות או למעשים של ילדנו בפומבי מחשש שמישהו רגיש כמוך יצפה מהצד וייפרש את תגובתנו  לילדנו כהתעללות או כפגיעה בהם. לעיתים מדובר סך הכול באקט חינוכי ובהצבת גבולות, אך צופה אקראי וזר יראה משהו אחר לגמרי ...

        24/12/12 22:33:

      צטט: StellaP 2012-12-21 15:01:56

      לפעמים אנחנו רואים דברים שאינם קייימים ... דברים מנקודת מבט צרה ומקובעת. לפעמים אנו נוטים לשפוט אחרים על פי אמות המידה הסובייקטיביות שלנו וגורמים עוול לזולתנו. רגישות היתר שלך גרמה לך לשפוט את אותה אישה בחומרה רבה. למרות זאת מעריכה מאוד את שמחתך על טעותך. ואולי כדאי להבא, כשאת נתקלת במשהו שנראה לך בעייתי, לנסות להעלות כל מיני סוגי תסריטים , שביניהם יש גם טובים לא רק רעים. זו משימה קשה, אבל אפשרית :)

      --

      בתנאי שאת יושבת על ידי באוטובוס ועוזרת לי.  לשון בחוץ

        24/12/12 22:10:
      כמו כל מערכת יחסים, אפילו יחסים זוגיים מה שרואים מבחוץ זה לא תמיד מה שבאמת מתרחש . ואת רגישה להפליא לאחרים. נהדר.
        24/12/12 18:22:

      צטט: * חיוש * 2012-12-20 16:19:46

      צטט: arielah 2012-12-19 14:05:07

      אני לא יודעת אם "שמחה" זו המילה הכי מתאימה. "הקלה" נשמעת יותר קולעת. וכן, לפעמים המציאות יותר טובה ממה שעובר לנו בראש. ושווה לגלות את זה.

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      אני כל כך מבינה לליבך (-: ואכן זו באמת הקלה לגלות שעשינו סרטים-  מעבר למציאות.... (-:

      מה שבטוח אני שמחה שלא טעיתי - ואת כל כך רגישה ובעלת לב ענק

      תודה ששיתפת אותנו

      * כוכב אהבה ממני

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך, בונבוניטה יקירתי

      ערב ניפלא לכולנו

        

      ---

      תודה רבה חיוש 

        24/12/12 12:19:
      לאחרונה הנני שותקת. אולי זה משבר שעוד יחלוף? אך רציתי שתדעי... כי כאשר תוקף אותי צורך רציני להתקל בבן אנוש איכותי .. מהסוג החביב עלי במיוחד... אוהב בני אדם וחי אני ישר נוהרת לבלוגך... ומוצאת מעט נחמה... משלך, טומנת.
        23/12/12 22:59:

      צטט: רומפיפיה 2012-12-20 16:10:54

      גם אני מאד שמחה שטעית הפעם.

      מאחלת לך שתטעי לעיתים קרובות יותר ויותר...

      אמן תודה לשון בחוץ

        23/12/12 22:57:

      צטט: חופר סדרתי :) 2012-12-19 17:38:27

      סיפור יפה :)

      אתה לא חופר בכלל. עד שאתה מוציא וכותב מילה אחת הנשמה יוצאת.....הסנני

        23/12/12 22:55:

      צטט: רונה חטב 2012-12-19 22:44:24

      אכן קרו הרבה מקרים ששמחתי שטעיתי ....

      תשתפי?   חיוך

        23/12/12 22:54:

      צטט: ארזעמירן 2012-12-19 20:45:31

      כן, אנחנו הרבה פעמים ממהרים לשפוט. להסתכל מבחוץ כאילו אנחנו יודעים "מבפנים". אנחנו משתמשים ב"משפט מהיר" בכל תחומי חיינו, שהרי אין לנו זמן ואין לנו יכולת להכיל את כל האינפורמציה השוטפת אותנו. אז אנחנו נותנים מבט ומוציאים משפט - זה שמן, זו פרכה, ההוא חסר תרבות. מגדירים במילה וממשיכים הלאה. יפה שלא פעלת על אוטומט, יפה שנכנסת לעובי הקורה, יפה שביררת, יפה שטעית.

       

      ''   ויפה ניסחת וכתבת זאת ארז. תודה

        23/12/12 20:26:

      צטט: arielah 2012-12-19 14:05:07

      אני לא יודעת אם "שמחה" זו המילה הכי מתאימה. "הקלה" נשמעת יותר קולעת. וכן, לפעמים המציאות יותר טובה ממה שעובר לנו בראש. ושווה לגלות את זה.

       

      כן, צדקת. הקלה  חיוך

        23/12/12 20:06:

      צטט: judi.m 2012-12-19 10:15:40

      מוטב טעות אחת כזאת ביד מעשר טעויות אחרות על העץ...

      שאפו !    עד היום אני זוכרת את המקרה שסיפרתי עליו באחד הבלוגים כאן, שהחלטתי ב"שכל" שאסור לי לשפוט ואינני יכולה לעזור של גבר שהלך עם עגלת תינוק קרוב מדי לכביש ראשי מאד, לצידו אוחזת בזרועו ילדה-נערה צעירה בפוזה שהראתה קרבת גבר אשה שלא במקומה, כשהוא נותן פתאום ללגום מבקבוק הבירה שלו. אז, לא ידעתי כבר הייתי בטוחה שמשהו שם מאד לא תקין.

      לא שהיה משהו לעשות, רק מהסיבה הפשוטה שאינני יודעת אם אני בכלל סומכת על רשויות הרווחה.

      ''

        23/12/12 20:02:

      צטט: topron 2012-12-19 09:37:58

      אין לאניח אנחות.

      אל תתחצף  

      ''

        23/12/12 20:01:

      צטט: אורי זמיר 2012-12-19 08:28:47

      כולנו חוטאים מידי יום בהכללות, שבויים בתוך פארדיגמות ומעדיפים לנתח דברים ברמה שיטחית של סיסמאות. בעולם מהיר כמו זה שאנו חיים בו היום זה כבר הפך להיות כורח מציאות. מה שאני עושה כל אימת שהנושא על הפרק באמת חשוב הוא מכריח את עצמי לעצור , לחשוב, לפתוח את הראש והכי חשוב לא ממהר להגיע להחלטות...ככה הסיכוי לטעות קטן פשוט פלאים

      זה מה שניסיתי לעשות, ע"י שאלה קטנה שבדרך אגב. מגניב

        23/12/12 19:59:

      צטט: Perfect-Beat 2012-12-19 08:18:44

      :) את מותק. רגישה אמיתית. כוונתך הייתה טובה. זו רק דוגמא קטנה כמה לפעמים אנחנו מתערבים בדבר שאנחנו לא צריכים. שאלת השאלות היא באמת מתי אנחנו צריכים להתערב???? מצד אחד אסור ליפול לאפטיות מצד שני כמו במקרה שלך, השכנה שלך ואת הרצתן תרחישים בראש שלא היה להם ראש ורגליים. ראיתן מה שרציתן לראות?
      :)יצאת צדיקה שטרחת לברר לפני וידוא הריגה! :) שאפו לך.
      לא יודעת אם צריך לשמוח מטעויות, אני ממש לא שמחה כשאני טועה, אבל דפנטלי צריך לצמוח מהן!

      --- 

       

      תודה חברה, אכן ניסיתי לברר אם אנו בכיוון בכלל, ואני באמת מנסה מאד ללמוד מטעויות, אינני חושבת שכאן זו היתה טעות.

      הבאתי זאת לכאן כדי ללמוד מהתגובות השונות איך לעשות זאת טוב יותר, כי ברור לי שלעשות משהו חייבים השאלה איך. ואיך לעשות זאת תמיד אפשר להשתפר ולעשות זאת טוב יותר.

      '' 

        23/12/12 15:05:
      קראתי אותך מילה במילה. ברור לי שהכוונה שלך הייתה ממקום הכי טוב בעולם. ולו מעצם זה שהתחלת את הכתיבה מ"חסרי ישע" אני לא בטוחה שאותו ילד הוא חסר ישע. אולי דרך העיניים שלך כמבוגרת שראתה אותו בפעם הראשונה. בהחלט יכולה להבין את החמלה שאת הרגשת. יחד עם זה, לפעמים להיכנס לחיים של אנשים אחרים לי לפחות גורם לחוסר נוחות. אפילו כמו כאן. קראתי גם את התגובות של המגיבים. נראה לי קצת אחרת לעזור למישהו שאיבד את הדרך בעיר הומה או נפל מאשר לבדוק מה קורה עם ילד שיושב באוטובוס עם מטפלת או אמא שמכירה אותו, קצת כמו להתערב בויכוח או צעקות של אמא בסופר על הילד שלה. כששומעים רק אותה צורחת ולא יודעים כמה הוא צווח שלוש שעות קודם. וזו לא ביקורת רק נקודת מבט קצת שונה :)
        23/12/12 00:35:
      בכלל לא נראה לי שטעית - ראית דבר, שנראה לא תקין, ולא עברת עליו לסדר היום, ולא נתת לו לרדוף אותך. לי קרה, שנסעתי ברכבת התחתית של ניו יורק, קרון עמוס - עברה נערה, אני מעריכה שגילה היה כארבעשרה. גבוהה, גמלונית, כשגילתה שאין לה מקום ישיבה, חייכה לעצמה חיוך מריר. לאחר כמה דקות, שמתי לב שהיא יושבת, מקופלת בתוך עצמה. היהת לי תחושה חזקה שקרה לה משהו רע- מה, אין לי מושג- אולי רבה עם חברה, אולי נידו אותה בכיתתה, אולי משהו גרוע מכך. עד שהחלטתי לגשת אליה ולשאול, היא נעלמה. ואני נשארתי עם הנושא הלא פתור, ועם תחושת מחדל קשה. כל הכבוד לך, על שלא נתת לזה לקרות לך.
        22/12/12 20:38:

      צטט: bonbonyetta 2012-12-22 20:27:27

      צטט: נעה אל-יגון 2012-12-22 19:20:18

      צטט: bonbonyetta 2012-12-22 18:39:02

      צטט: נעה אל-יגון 2012-12-19 07:02:19

      אולי זה מלמד לקח

      ועכשיו אני קצת חושפת את העבודה שלי

      אני עובדת עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים

      ומכעיס אותי שלעתים קרובות מדי שופטים

      את התנהלות ההורים שלהם.

      ההורים, יודעים טוב מכולם איך להתנהל עם הילד

      ואני נעזרת רבות בנסיונם האישי, כל אחד עם הילד הפרטי שלו.

      מי שם אותנו לשפוט?

      בדיוק. ולכן כל כך שמחתי שטעיתי. חיוך

      הייתי מאד שמחה אם היית מספרת קצת על כל מיני חוויות ומקרים שאת נתקלת בהם. 

      אני לא מספרת

      שומרת על פרטיות הנוגעים בדבר

      אם יהיו סיפורים שאמצא לנכון להביא

      אביא אותם בזמן הנכון :)

      נראה לי שטעית בכוונתי נעה וצר לי על כך.

      לא הייתה כוונתי לפגוע בפרטיות של אף אחד, מקווה שכעת זה יהיה ברור לך, כוונתי הייתה סיפורים כמובן ללא פרטים מזהים, שאפשר יהיה ללמוד מהם.

      זהו ספקטרום רחב מאד של תופעות וכולו סובל מדיעות קדומות של האוכלוסיה.

       

      אני זוכרת שבפעם ראשונה ראיתי ציור מדהים של ילד אוטיסט הייתי המומה. התחלתי לקרוא קצת על האוטיזם והייתי המומה עוד יותר והבנתי את הטרגדיה של מחלה זו. ילד אדם שכל כך מלא תבונה וכשרון בפנים פעמים כה רבות עם קשיים כל כך גדול בתקשור עם הסביבה.

      מקווה שכעת את יותר מבינה למה התכוונתי.

       

      בוני יקרה

      הבנתי את כוונתך, אך מכיוון שמדובר באתיקה מקצועית אני מנועה מלספר גם אם בעילום שם.

      הרשת החברתית יכולה להיות מקום נהדר אך אכזרי באותה מידה, יש להתייחס למקום זה בכובד ראש,

      כשהדבר נוגע בחייהם של אחרים, אני יכולה להחליט על חשיפה רק במה שנוגע לחיי הפרטיים, ולא מערב אחרים,

      את הסיפורים על אחרים אשאיר לסיפורים דמיוניים או לסיפורים עליהם קיבלתי אישור מראש לפרסם כמו בבלוג שפירסמתי ביום המודעות למוגבלויות.

        22/12/12 20:27:

      צטט: נעה אל-יגון 2012-12-22 19:20:18

      צטט: bonbonyetta 2012-12-22 18:39:02

      צטט: נעה אל-יגון 2012-12-19 07:02:19

      אולי זה מלמד לקח

      ועכשיו אני קצת חושפת את העבודה שלי

      אני עובדת עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים

      ומכעיס אותי שלעתים קרובות מדי שופטים

      את התנהלות ההורים שלהם.

      ההורים, יודעים טוב מכולם איך להתנהל עם הילד

      ואני נעזרת רבות בנסיונם האישי, כל אחד עם הילד הפרטי שלו.

      מי שם אותנו לשפוט?

      בדיוק. ולכן כל כך שמחתי שטעיתי. חיוך

      הייתי מאד שמחה אם היית מספרת קצת על כל מיני חוויות ומקרים שאת נתקלת בהם. 

      אני לא מספרת

      שומרת על פרטיות הנוגעים בדבר

      אם יהיו סיפורים שאמצא לנכון להביא

      אביא אותם בזמן הנכון :)

      נראה לי שטעית בכוונתי נעה וצר לי על כך.

      לא הייתה כוונתי לפגוע בפרטיות של אף אחד, מקווה שכעת זה יהיה ברור לך, כוונתי הייתה סיפורים כמובן ללא פרטים מזהים, שאפשר יהיה ללמוד מהם.

      זהו ספקטרום רחב מאד של תופעות וכולו סובל מדיעות קדומות של האוכלוסיה.

       

      אני זוכרת שבפעם ראשונה ראיתי ציור מדהים של ילד אוטיסט הייתי המומה. התחלתי לקרוא קצת על האוטיזם והייתי המומה עוד יותר והבנתי את הטרגדיה של מחלה זו. ילד אדם שכל כך מלא תבונה וכשרון בפנים פעמים כה רבות עם קשיים כל כך גדול בתקשור עם הסביבה.

      מקווה שכעת את יותר מבינה למה התכוונתי.

       

        22/12/12 19:20:

      צטט: bonbonyetta 2012-12-22 18:39:02

      צטט: נעה אל-יגון 2012-12-19 07:02:19

      אולי זה מלמד לקח

      ועכשיו אני קצת חושפת את העבודה שלי

      אני עובדת עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים

      ומכעיס אותי שלעתים קרובות מדי שופטים

      את התנהלות ההורים שלהם.

      ההורים, יודעים טוב מכולם איך להתנהל עם הילד

      ואני נעזרת רבות בנסיונם האישי, כל אחד עם הילד הפרטי שלו.

      מי שם אותנו לשפוט?

      בדיוק. ולכן כל כך שמחתי שטעיתי. חיוך

      הייתי מאד שמחה אם היית מספרת קצת על כל מיני חוויות ומקרים שאת נתקלת בהם. 

      אני לא מספרת

      שומרת על פרטיות הנוגעים בדבר

      אם יהיו סיפורים שאמצא לנכון להביא

      אביא אותם בזמן הנכון :)

        22/12/12 18:45:

      צטט: shabat shalom 2012-12-19 08:06:35

      כולנו "מעבירים סרטים על". לא כולנו מתוך איכפתיות לחלש ומיעוטינו בכלל מתערבים. ובכל זאת: לא יודע איך להתיחס לזה. מצד אחד המאבק של האדם היחיד בעול הוא המאבק למען הצדק. והאדישות כלפי עול היא חממה לצמיחת פרא של הרוע והרשע והניצול. מצד שני נראה לי שתופעות ההתערבות בחיים הפרטיים שלנו מאד פופולארית כאן. כל אחד אומר לך את דעתו איך אתה צריך להתנהג, ומוכן לאכול אותך אם אתה אומר לו איך (לדעתך) הןא צריך להתנהג....

      אז זהו שניסיתי קודם כל לברר אם אני בכלל צודקת בלי התערבות. מצד שני לא יודעת בכלל אם ומה הייתי עושה חלילה לו היה מתברר שאני צודקת.

      אין נוסחאות קבועות בדברים האלה. היה נראה לי משהו מוזר ניסיתי בעדינות הכי הרבה לברר קודם כל אם אני צודקת. לרווחתי הגדולה התברר שטעיתי.

      מצד שני לפעמים רואים עוולות והולכים כאן לכיוון ההפוך של לא מתערבים עד כדי אדישות נוראה כשרואים דברים שלא צריכים להיות כך ואלימות כלפי חסרי ישע, אז השאלה מה באמת עדיף בעיניך.

      זוכרת שהיה לי מקרה אחר,שבו לא התערבתי בכלל כי היה ברור לי מעל לכל ספק שלא אוכל להועיל, ולצערי היה ברור מאד מאד שאני לא טועה.

      סיפרתי עליו כאן אצלי בבלוג פעם.

      גבר שהלך עם עגלת תינוק קרוב מדי לכביש (כך שמתי לב אליהם) ולצידו חצי תלויה על זרועו ילדה צעירה מדי בשביל פוזה כזו של קרבה, כשברור שהוא חצי שיכור ונותן לילדה ללגום מהבירה שלו....הסנני

       

        22/12/12 18:39:

      צטט: נעה אל-יגון 2012-12-19 07:02:19

      אולי זה מלמד לקח

      ועכשיו אני קצת חושפת את העבודה שלי

      אני עובדת עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים

      ומכעיס אותי שלעתים קרובות מדי שופטים

      את התנהלות ההורים שלהם.

      ההורים, יודעים טוב מכולם איך להתנהל עם הילד

      ואני נעזרת רבות בנסיונם האישי, כל אחד עם הילד הפרטי שלו.

      מי שם אותנו לשפוט?

      בדיוק. ולכן כל כך שמחתי שטעיתי. חיוך

      הייתי מאד שמחה אם היית מספרת קצת על כל מיני חוויות ומקרים שאת נתקלת בהם. 

        22/12/12 18:36:

      צטט: סה לה בי 2012-12-19 06:02:34

      היי בונבון,.. נחמד מאוד מצידך לרדת כל כל נמ,.. ז"א התכוונתי לרדת אל העם. תוכלי לשמור את הכרטיס מזכרת לדורות הנינים.. וכל הכבוד גם לזקנים ולהריוניים,.. שהתחשבו בשריטה של האמא,.. אין כמו חינוך טוב צפונשרונה. ככה בעוד מספר שנים ההשגים יקנאו במדינות האוסידי. או איך שקוראים להן. מזל גם שטעית,..תארי לעצמך שהיית צודקת,.. שמדובר בזקנה לא מחונכת,.. עוד הייתה מתעללת בילד ויושבת במקומו,... נחמד שיש את הרגעים האלו,... טוב. כיונתי לקריאת הפוסט. כי בטוח שאצלכם שמה בשרונה כל הילדים מחונכים היטב ויושבים בכסאות שליד הנהג, אחריו, מהצדדים, מהשורות השניות שלישיות וכל היתר גם. המשך יום נפלא,.. המשיכי לטייל ברחבי העם,.. להתראות, סה לה בי, ג'נטלמן אשקלוני צדיק ופלס גם.

      לא בטוחה איך בדיוק לקחת את הדברים הדברים שכתבת ואולי יותר מכך את האיך שכתבת.

      "נחמד מצידך לרדת כל כך נמוך ...אל העם"....כי בטוח מה שאצלכם שם בשרונה"....

      מה בדיוק התכוונת?

       

      אינני גרה בצפון ובשרון אלא בבת ים, ונוהגת מזה שנים לנסוע באוטובוסים ובודאי לא לכבוד דבר זה או אחר, אז באמת שלא היה ברור המה והאיך שכתבת כאן, ולא נימת הסרקזם שלך.

       

      אינני מתעלה מעל אף אחד ולא רואה זאת בצורה כזו כמו שאתה. עיני כל היצורים החיים שווים בעיני, משום כך אולי קשה לי לשאת התייחסות מבישה לחסרי ישע, ולבעלי חיים.

       

      כמה חבל שמכל הסיפור מה שהוצאת והסקת זה הדברים שרשמת, מיותר לציין שאינני מבינה איך.

      זה כבר כנראה באמת עניין שלך בלבד.

      תודה על תגובתך "ג'נטלמן" אשקלוני צדיק ופלס גם.

       

       

        

        22/12/12 13:50:
      ריגשת אותי מאוד, את אמיצה רגישה לזולת ואכפתית מה עוד לא אמרתי,,,תודה על השיתוף ומכיון שאת מתמצאת בבעלי חיים רציתי לשאול אותך איך אני יכולה לעזור לחתולים בחורף לפעמים אני במיטה וש מעת חתולה מיילת בקור והלב שלי נקרע אבל לא יודעת מה לעשות בנידון האם ניתן לעשות משהו?
        21/12/12 23:29:
      בונבונייטה - נגעת פה בשתי נקודות חשובות כל כך: האחת - שאנחנו ממהרים לשפוט בני אדם אחרים. זה קורה לכולנו, הרבה פעמים מתוך רצון טוב, מתוך אמונה בצדקתנו. לא כל אחד היה מעלה את החומר הזה למחשבה, ומי אם לא את?... נקודה שניה היא באמת המעורבות החברתית, הבערה הזו בפנים לעשות ולא רק לדבר. כל הכבוד לך! שבת שלום, שירלי
        21/12/12 19:34:

      צטט: דוקטורלאה 2012-12-18 21:48:31

      הרצון לשבת מאחורי הנהג, הוא באמת אהבתם של ילדים בגיל מסויים. מה שמעניין בסיפור שלך, זו מעורבותך בנעשה בסביבתך המיידית. אנשים אחרים, רואים, אולי חושבים כמוך, אבל לא עושים כלום. מה זה העסק שלהם? לו היו לנו אנשים מעורבים מהסוג שלך, הייתה לנו כאן חברה שהרבה יותר נעים לחיות בה.

       

      תודה דוקטורלאה, אכן כך.

      האשה שהיתה אתי בסיפור הזה לא הייתה מוכנה לשאול ולהתערב בשום אופן, אני פשוט ידעתי שאם לא אעשה זאת זה יטריד את המחשבה לי בלילה ורציתי שקט. לשמחתי הגדולה התברר שחלק גדול מהדברים טעות. אכן שמחתי.

        21/12/12 19:32:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2012-12-18 18:44:37

      גם אני "מריץ סרטים" על אנשים שאני רואה במקומות ציבוריים. בטח לפעמים פוגע ולפעמים טועה. אבל כל כך מבין לליבך. תשמעי - את יש לך אומץ. כשאת מזהה משהו שיש לו רק סימן של עוול, את לא מוותרת, בודקת את הקטעים האלה וזה נפלא. אולי לך זה מובן מאליו, אבל לא. לצערי זה לא מובן מאליו. אז באמת כל הכבוד.

      לא תמיד "הבדיקה" מסתיימת כך, ולפעמים אני שוכחת את עצמי בכל התסריט הזה.

      אומרים ששליחי מצווה אינם ניזוקים אני מאד מקווה שאכן זה כך.

      בעבר בהחלט כמה פעמים איך אומרים "נמלטתי בעורי" ממצבים מסוימים, שהחלטתי בהם "לבדוק מה קורה"....

      אחד מהם היה ילד מוכה. לא יודעת מה קרה עם זה בסוף אך את החבטה שראיתי במצב ההוא עצרתי. אותו ערב לפחות לא היו יותר זה בטוחמזעיף את הפה

        21/12/12 17:58:

      צטט: טונקס 2012-12-18 14:38:39

      זה כיף כשזה קורה. כי זה גם לא קורה הרבה. לפני כמה זמן ראיתי כלב אמסטף שוכב בחניון מול העבודה, שוכב על הצד, נראה מדאיג. רצתי לשם, הכלב היה קשור בחתיכרת חוט אלומיניום כזה. שאלתי את שומר החניון, שנראה די בריון, אם הכלב שלו. הוא פתח עלי פה. התחיל ויכוח בצרחות. בסוף התברר שהוא מת על הכלב, מביא אותו לפעמים לשם. כלב מתוק ביותר. הוא גם מאכיל חתולים ובכלל מת על חיות.

      הזדמנות פז לצרף עוד אוהב בעלי חיים לכוחותינו. דווקא לא יזיק לנו טיפוסים ביריוניים... לשון בחוץ

        21/12/12 15:01:

      לפעמים אנחנו רואים דברים שאינם קייימים ... דברים מנקודת מבט צרה ומקובעת. לפעמים אנו נוטים לשפוט אחרים על פי אמות המידה הסובייקטיביות שלנו וגורמים עוול לזולתנו. רגישות היתר שלך גרמה לך לשפוט את אותה אישה בחומרה רבה. למרות זאת מעריכה מאוד את שמחתך על טעותך. ואולי כדאי להבא, כשאת נתקלת במשהו שנראה לך בעייתי, לנסות להעלות כל מיני סוגי תסריטים , שביניהם יש גם טובים לא רק רעים. זו משימה קשה, אבל אפשרית :)

        21/12/12 11:26:

      צטט: יעקב שחף 2012-12-18 09:44:02

      מדהים...בין המציאות ותעתועי הדימיון...סיפור גדול!

      תודה. שמחה לראותך מבקר אצלי ומשאיר עקבות, אתה מוזמן תמיד מגניב

        21/12/12 11:25:

      צטט: מרב 1956 2012-12-18 09:16:25

      אוהבת את הפוסט היפה הזה.

      בוודאי שאני שמחה שטעיתי

      כאשר גיליתי שהקבלן/טכנאי/שרברב וכד' הגיע ועשה את עבודתו על הצד הטוב ביותר,

      בניגוד למצופה.

      כן, נחמד לפגוש בעלי מקצוע כאלה, צריך "לשמור" עליהם עם קשר. מגניב

        20/12/12 21:50:

      צטט: yonbir 2012-12-17 23:46:37

      את אישה מודעת ורגישה, ואלה הן תכונות נפלאות.

      ורק מי שאדיש למתרחש סביבו לא יכול לטעות.

      ואתה יודע הרי מה אומרים .....ir rakes one to know one

      תודה חבר, והרבה הצלחה 

      ''

        20/12/12 20:17:
      זה קורה לכולם. וזה נפלא לגלות שטעינו, ולהודות בכך.
        20/12/12 16:19:

      צטט: arielah 2012-12-19 14:05:07

      אני לא יודעת אם "שמחה" זו המילה הכי מתאימה. "הקלה" נשמעת יותר קולעת. וכן, לפעמים המציאות יותר טובה ממה שעובר לנו בראש. ושווה לגלות את זה.

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      אני כל כך מבינה לליבך (-: ואכן זו באמת הקלה לגלות שעשינו סרטים-  מעבר למציאות.... (-:

      מה שבטוח אני שמחה שלא טעיתי - ואת כל כך רגישה ובעלת לב ענק

       

      תודה ששיתפת אותנו

      * כוכב אהבה ממני

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך, בונבוניטה יקירתי

      ערב ניפלא לכולנו

       

        20/12/12 16:10:

      גם אני מאד שמחה שטעית הפעם.

      מאחלת לך שתטעי לעיתים קרובות יותר ויותר...

        20/12/12 08:54:
      יפה שאת שמה לב לזולתך ולא משאירה דברים כאלה באוויר. יכול מאד להיות שבמקרה אחר, דומה, היית יכולה בהחלט להיות צודקת.
        19/12/12 22:44:
      אכן קרו הרבה מקרים ששמחתי שטעיתי ....
        19/12/12 20:45:
      כן, אנחנו הרבה פעמים ממהרים לשפוט. להסתכל מבחוץ כאילו אנחנו יודעים "מבפנים". אנחנו משתמשים ב"משפט מהיר" בכל תחומי חיינו, שהרי אין לנו זמן ואין לנו יכולת להכיל את כל האינפורמציה השוטפת אותנו. אז אנחנו נותנים מבט ומוציאים משפט - זה שמן, זו פרכה, ההוא חסר תרבות. מגדירים במילה וממשיכים הלאה. יפה שלא פעלת על אוטומט, יפה שנכנסת לעובי הקורה, יפה שביררת, יפה שטעית.
        19/12/12 18:49:
      איזו רגישות חום ואהבה...יש בך...את מדהימה!!!...
        19/12/12 18:25:
      חבל שלא כולם אכפתיים כמוך, בונבונייטה.
        19/12/12 17:38:
      סיפור יפה :)
        19/12/12 16:09:
      אהבתי
      כל הכבוד
        19/12/12 14:05:
      אני לא יודעת אם "שמחה" זו המילה הכי מתאימה. "הקלה" נשמעת יותר קולעת. וכן, לפעמים המציאות יותר טובה ממה שעובר לנו בראש. ושווה לגלות את זה.
        19/12/12 12:04:
      אנושי.
        19/12/12 12:03:
      יפה כתבת, ולא קרה דבר. יישר כח
        19/12/12 10:15:
      מוטב טעות אחת כזאת ביד מעשר טעויות אחרות על העץ...
        19/12/12 09:37:
      אין לאניח אנחות.
        19/12/12 08:28:
      כולנו חוטאים מידי יום בהכללות, שבויים בתוך פארדיגמות ומעדיפים לנתח דברים ברמה שיטחית של סיסמאות. בעולם מהיר כמו זה שאנו חיים בו היום זה כבר הפך להיות כורח מציאות. מה שאני עושה כל אימת שהנושא על הפרק באמת חשוב הוא מכריח את עצמי לעצור , לחשוב, לפתוח את הראש והכי חשוב לא ממהר להגיע להחלטות...ככה הסיכוי לטעות קטן פשוט פלאים
        19/12/12 08:18:

      :) את מותק. רגישה אמיתית. כוונתך הייתה טובה. זו רק דוגמא קטנה כמה לפעמים אנחנו מתערבים בדבר שאנחנו לא צריכים. שאלת השאלות היא באמת מתי אנחנו צריכים להתערב???? מצד אחד אסור ליפול לאפטיות מצד שני כמו במקרה שלך, השכנה שלך ואת הרצתן תרחישים בראש שלא היה להם ראש ורגליים. ראיתן מה שרציתן לראות?
      :)יצאת צדיקה שטרחת לברר לפני וידוא הריגה! :) שאפו לך.
      לא יודעת אם צריך לשמוח מטעויות, אני ממש לא שמחה כשאני טועה, אבל דפנטלי צריך לצמוח מהן!

        19/12/12 08:06:
      כולנו "מעבירים סרטים על". לא כולנו מתוך איכפתיות לחלש ומיעוטינו בכלל מתערבים. ובכל זאת: לא יודע איך להתיחס לזה. מצד אחד המאבק של האדם היחיד בעול הוא המאבק למען הצדק. והאדישות כלפי עול היא חממה לצמיחת פרא של הרוע והרשע והניצול. מצד שני נראה לי שתופעות ההתערבות בחיים הפרטיים שלנו מאד פופולארית כאן. כל אחד אומר לך את דעתו איך אתה צריך להתנהג, ומוכן לאכול אותך אם אתה אומר לו איך (לדעתך) הןא צריך להתנהג....
        19/12/12 07:02:

      אולי זה מלמד לקח

      ועכשיו אני קצת חושפת את העבודה שלי

      אני עובדת עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים

      ומכעיס אותי שלעתים קרובות מדי שופטים

      את התנהלות ההורים שלהם.

      ההורים, יודעים טוב מכולם איך להתנהל עם הילד

      ואני נעזרת רבות בנסיונם האישי, כל אחד עם הילד הפרטי שלו.

      מי שם אותנו לשפוט?

        19/12/12 06:02:
      היי בונבון,.. נחמד מאוד מצידך לרדת כל כל נמ,.. ז"א התכוונתי לרדת אל העם. תוכלי לשמור את הכרטיס מזכרת לדורות הנינים.. וכל הכבוד גם לזקנים ולהריוניים,.. שהתחשבו בשריטה של האמא,.. אין כמו חינוך טוב צפונשרונה. ככה בעוד מספר שנים ההשגים יקנאו במדינות האוסידי. או איך שקוראים להן. מזל גם שטעית,..תארי לעצמך שהיית צודקת,.. שמדובר בזקנה לא מחונכת,.. עוד הייתה מתעללת בילד ויושבת במקומו,... נחמד שיש את הרגעים האלו,... טוב. כיונתי לקריאת הפוסט. כי בטוח שאצלכם שמה בשרונה כל הילדים מחונכים היטב ויושבים בכסאות שליד הנהג, אחריו, מהצדדים, מהשורות השניות שלישיות וכל היתר גם. המשך יום נפלא,.. המשיכי לטייל ברחבי העם,.. להתראות, סה לה בי, ג'נטלמן אשקלוני צדיק ופלס גם.
        19/12/12 05:45:
      מצטרף לשמחתךף
        18/12/12 23:57:
      טעות נחמדה
        18/12/12 23:51:
      לא תמיד... אבל לפעמים טוב שטועים.... :)
        18/12/12 21:48:
      הרצון לשבת מאחורי הנהג, הוא באמת אהבתם של ילדים בגיל מסויים. מה שמעניין בסיפור שלך, זו מעורבותך בנעשה בסביבתך המיידית. אנשים אחרים, רואים, אולי חושבים כמוך, אבל לא עושים כלום. מה זה העסק שלהם? לו היו לנו אנשים מעורבים מהסוג שלך, הייתה לנו כאן חברה שהרבה יותר נעים לחיות בה.
        18/12/12 18:44:
      גם אני "מריץ סרטים" על אנשים שאני רואה במקומות ציבוריים. בטח לפעמים פוגע ולפעמים טועה. אבל כל כך מבין לליבך. תשמעי - את יש לך אומץ. כשאת מזהה משהו שיש לו רק סימן של עוול, את לא מוותרת, בודקת את הקטעים האלה וזה נפלא. אולי לך זה מובן מאליו, אבל לא. לצערי זה לא מובן מאליו. אז באמת כל הכבוד.
        18/12/12 15:24:
      כן גם אני לפעמים שמחה בטעויות
        18/12/12 14:43:
      כל הכבוד על המעורבות. כל כך הרבה סבל נגרם מזה שאנחנו מתעלמים ממה שקורה מתחת לאפנו.
        18/12/12 14:38:
      זה כיף כשזה קורה. כי זה גם לא קורה הרבה. לפני כמה זמן ראיתי כלב אמסטף שוכב בחניון מול העבודה, שוכב על הצד, נראה מדאיג. רצתי לשם, הכלב היה קשור בחתיכרת חוט אלומיניום כזה. שאלתי את שומר החניון, שנראה די בריון, אם הכלב שלו. הוא פתח עלי פה. התחיל ויכוח בצרחות. בסוף התברר שהוא מת על הכלב, מביא אותו לפעמים לשם. כלב מתוק ביותר. הוא גם מאכיל חתולים ובכלל מת על חיות.
        18/12/12 12:43:

      גם אני מנוסעות התחבורה הציבורית ביום יום וגם אני תוהה על התנהגותם של הנוסעים-זה כבר הפך לשעשוע.
      אכן טוב להיות הטועה לאחר מחשבה אפלה.....

        18/12/12 11:50:
      פעמים רבות אנחנו מפרשים תמונת מצב מבלי לדעת באמת את מלוא הפרטים ובכך חוטאים למציאות.שמחה שבערה בך אש הסקרנות וכך קבלנו גם אנחנו סוף טוב :)
        18/12/12 11:16:
      שמחת הטעייה קורה מדי פעם.... תודה :)
        18/12/12 09:44:
      מדהים...בין המציאות ותעתועי הדימיון...סיפור גדול!
        18/12/12 09:16:

      אוהבת את הפוסט היפה הזה.

      בוודאי שאני שמחה שטעיתי

      כאשר גיליתי שהקבלן/טכנאי/שרברב וכד' הגיע ועשה את עבודתו על הצד הטוב ביותר,

      בניגוד למצופה.

        17/12/12 23:46:

      את אישה מודעת ורגישה, ואלה הן תכונות נפלאות.

      ורק מי שאדיש למתרחש סביבו לא יכול לטעות.

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין