שיר חדש של דני ליטני, על החרשות

לפני כשבועיים צירפתי (בפייסבוק) כתבה שפירטה את עליות השכר וההטבות שקבלו עובדי הרכבת - בימים שאין כסף לאחיות.
אחר כך צירפתי כתבה על 100 מליון שח - הקצבה חדשה - עבור כבישים ותשתיות למתנחלים בלבד - בימים שאין כסף לאחיות.
והנה היום, משלל התופינים שיש בידי הממשלה לחלק, עובדי הנמלים זכו בתוספות מטורפות - בימים שאין כסף לאחיות.

 בהמשך לסדרת בדיקות שהחלה לפני כחצי שנה, אבחנו רופאים לפני כחודשיים שעלי לעבור ניתוח, ורצה הגורל והתור נקבע ליום שבדיעבד ייקרא היום הרביעי של שביתת האחיות.

זומנתי לאשפוז יום קודם, נקלטתי, רואיינתי על ידי רופאים, מהערב הייתי בצום, קבלתי לוריד מנת אנטיביוטיקה וכדור הרגעה כדי שאשן טוב לקראת ההרדמה בבוקר שלמחרת, בו העירוני בשעה 06:00 כדי להווריד לי עוד מנת אנטיביוטיקה.

שעתיים יותר מאוחר, הסתבר שבגלל שאינני חולה אונקולוגי (השבח למערכת הבריאות) מקומי לא יכירני בבית החולים, ונשלחתי הביתה כאחד הפוחחים (או הפוחזים).

כעת עלי לחכות ששר הבריאות, סר נתניהו יחליט שהשביתה הקשה הזאת חשובה לא פחות מהמאבק בבית היהודי (כלומר שאילנה כהן מענינת אותו  לפחות כמו נפתלי בנט).
נראה מתי יקרה המוקדם מבין השניים: או שתיגמר השביתה, ייקבע מועד חדש והניתוח יבוצע (עוד חודש? חודשיים?)   או   התקף כאבים בלתי נסבל שהמיון ישלחני לניתוח דחוף