נכנסנו לדירה החשוכה,

אתה הדלקת את האור,

ואני התחלתי לפשוט את המעיל,

"בעוד כמה דקות יהיה כאן נעים",

אמרת והפעלת את המזגן,

הנחתי את המעיל על הכסא בפינת האוכל,

והתיישבתי על הספה.

מחבקת את התיק אליי.

"זה כאן?" אתה שואל,

ומניד ראשך לעברי.

אני חושבת מה ירוויח לי עוד כמה דקות,

ומחליטה שגלגול עיניים,

הוא התשובה הכי לא מחייבת.

"מה בא לך לשתות? קפה, משהו קר או יין?"

"אני אשמח ליין".

בזמן שאתה מוזג לנו יין,

אני מתחילה לחטט בתיק,

שולפת סיגריה דקה מהקופסה,

ומחפשת מצית,

כמה צפוי, אני לא מוצאת את המצית,

"מותר לעשן כאן?" אני שואלת,

"אני מעדיף שלא" אתה עונה,

הסיגריה חוזרת לקופסתה.

אתה מניח את שתי כוסות היין על השולחן הנמוך,

ומתיישב בסמוך לי,

לא קרוב מדיי אך בהחלט במרחק נגיעה,

אתה מושיט לי אחת מהכוסות,

ואוחז בשניה,

"להצלחות" אתה אומר,

אני מקישה בכוס בנימוס,

תמהה על הברכה,

בסדר, להצלחות,

הלוואי וזה יצליח ואני אצא מכאן בשלום,

"איך היין?" אתה שואל,

"מוצלח מאוד" אני עונה,

מה יכולתי לומר, שיש לו טעם של ענבים חמוצים?!

כל המעמד הזה מלחיץ אותי,

אני משתוקקת לסיים אותו ומצד שני חרדה מכך,

"היו בעיות מיוחדות?" עיניך ננעצות בי,

"לא מעבר לצפוי" אני עונה,

"הכל כפי שסוכם?"

"ככל שאני יודעת".

"מצויין, תראי לי",

אני מושיטה את היד אל החזיה שלי,

ושולפת מסמך קטן מקופל היטב,

אתה מגחך,

"את באמת חושבת שזה בטוח שם?"

אני מרכינה ראשי ומביטה בך מלמטה דרך ריסים צפופים,

"יותר בטוח מהתיק שלי, אתה לא חושב?"

אתה מביט בי, בחזה שלי, בעיניי,

אתה חוזר להיות מרוחק ומסתורי,

ואיני יכולה לפענח אותך,

"אפשר?" אתה שואל ומושיט יד,

"עדיין לא".

אני מניחה אצבע אחת על שפתיי,

רומזת לך לשתוק,

ומרימה לאט לאט את שולי שמלתי,

חושפת שוקיים חטובות שזופות,

מבטך ברגליי ובשמלה המתפשטת,

כשהשמלה מספיק גבוהה,

אתה לומד,

שאני נהנית מתחתוני משי אדומים,

ושמכשיר האזנה חגור על ירכי,

מבטך לא מופתע כפי שציפיתי,

אתה מסמן לי בידך להמשיך לדבר,

ושולח יד חמה אל שוק רגלי השמאלית הקרובה אליך,

אצבעותיך מטפסות בליטוף במעלה רגלי,

מטפס אצבע אחר אצבע אל עבר החגורה,

המצמידה את המכשיר אל ירכי,

להפתעתי אינך עוצר שם,

וממשיך לטייל אל גן העדן הפרטי שלי.

היד השניה שלך מרמזת לי לדבר,

רק שאין לי אפילו מילה אחת להגות,

"תוכל להראות לי את התמונה עכשיו?",

הפסקה?!

              מה אני עושה עכשיו ?

של רוני בן ציון.

נ.ב.

בערך בעוד 10 שנים אני אחבר את כל הקטעים ואולי ייצא מהם סיפור קצר