הדרך הצרפתית של פרנסואה מיטראן François Mitterrand I

לצפייה במסך מלא

הדרך הצרפתית של פרנסואה מיטראן François Mitterrand I

‎12

יזמות ועסקים

28 תגובות יום שלישי, 18/12/12, 18:42

מה שכל סטודנט לתולדות האמנות או לארכיטקטורה יודע , ואולי אתם עדיין לא, הוא שהתקופה המודרנית התחילה בזכות הקמתו של מגדל אייפל, המגדל המודרני הראשון בעולם שנבנה ב – 1889. בפריז היתה תערוכה עולמית שאליה הוזמן המהנדס גוסטב אייפל, וכך הוחלט להקים את המונומנט המפורסם הזה, שכולו עשוי ברזל. מאחר שפריז היתה באותה העת בנויה כולה על טהרת האמנות הניאו-קלאסית, אנשי רוח רבים יצאו כנגד בניית המבנה השנוי במחלוקת וכך קמה צעקה גדולה, התנגדות דרמטית וסוערת שעוררה גלים רבים, למשל מצידו של אמיל זולה שטען כי מגדל אייפל הוא "המורסה של פריז", או הלורד ביירון שהיה נחרץ אף הוא וטען כי המבנה מכוער מאד ולא מתאים לאופייה ולרוחה של העיר. הקולות הביקורתיים והמתנגדים בתוקף לאובייקט - גרמו לכך שהוחלט להרוס אותו, אולם העובדה היא - כמו שכולנו כבר יודעים את הסוף – כי המגדל הזה שריר וקיים עד עצם היום הזה. ולמה ? כי השוק העולמי גילה עניין רב בפסל המרשים והנישא אל על, שאקרובטים עמלו על הקמתו כאשר הבריגו באוויר את כל חלקיו, כאשר אמריקה נכנסה והתערבה בתוך הדיון הציבורי שרחש סביבו, כמו שאמריקאים יודעים לעשות, כי באמריקה כמו באמריקה - העניין תמיד התחיל ונגמר בכסף, בטח שלא בתרבות, והנה כי כן, התיירים האמריקאים החלו לפקוד בהמוניהם את פריז, במיוחד על מנת לעלות לרגל ולחזות במגדל המשונה מקרוב – והשאר היסטוריה : תוך זמן קצר מגדל אייפל הפך לאטרקציה התיירותית הגדולה בעולם באותה העת, מה שהוביל באופן ישיר להתפתחות הכלכלה ולשגשוגה הניכר בצרפת, ולאור זאת, הוחלט כמובן להשאיר את המבנה אחרי הכל ולא להרסו.

היה זה הנשיא פרנסואה מיטראן שלכל אורך תקופת כהונתו ידע לקרא את המפה, ומכאן השכיל לזהות הזדמנויות, כי הבין שתיירות היא המפתח למכונת כסף אדירה שתתרום לכלכלת צרפת, ובזכות זאת פעל במרץ ליוזמת פרוייקטים לשיקום תשתיות בעיר ע"י הקמת מבני אמנות יוצאי דופן. הוא החל במרכז פומפידו, שהוקם על חורבותיה של שכונת מצוקה ענייה וקשה, משופעת באוכלוסיות נחלשות, שסמים, זנות ופשע אפיינו אותה ואת תושביה. בטרם הוקם המבנה האדריכלי המפורסם שכיום קשה למצא תייר שכף רגלו דורכת בעיר האורות ופוסח עליה, כל האזור היה מטונף ומוזנח, גם מפני שהשוק הסיטונאי היה ממוקם שם, אבל מיטראן הממולח ניחן בחושים חדים שהובילו אותו למציאת פתרון יצירתי שלא לומר גאוני, כאשר החליט להקים את מרכז פומפידו דווקא בלב ליבו של הרובע העלוב דאז, כיום אחד המוזיאונים הנודעים בעולם לאמנות מודרנית – מה שהפך את השכונה הדחויה והבעייתית שסבלה מדימוי ירוד ואיש לא רצה להתגורר בה - למשגשגת מבחינה כלכלית, ושיקמה אותה מן היסוד. נכון, עדיין לא הייתי ממליצה לכל בר דעת להסתובב בסביבה עם רדת הליל, כי גם היום היא עדיין מסוכנת ולא ידידותית כשהערב יורד עליה, ונותרו בה שרידים של אוכלוסיה מפוקפקת, אולם במהלך כל שעות אור היום – מדובר באתר תיירות תוסס, מלא חיים ועניין ובגדר must לשוטטות חובה. וזה הכל בזכות מיטראן – הוא הפך את המקום למרכז תרבותי ממדרגה ראשונה, וכל בתי העסק שהיו וקמו מאז בסביבה חבים לו את זה, כי בזכות כך גם הם לבלבו ושגשגו, - הרווח היה של כולם, הודות לחשיבה הסוציאליסטית שאיפיינה אותו לבחור באסטרטגיה של בינוי מכוון דווקא בתור איזור ה"סלאמס", בלב ליבם של הביבים של פריז, וחשוב לזכור שמלכתחילה כל בניית המרכז הידוע נשענת על רעיון הקמת מגדל אייפל, כהמשך טבעי של שימוש בחומר גלם של ברזל – מרכז פומפידו בנוי כולו מצינורות חיצוניים גלויים שניתנים לפירוק והרכבה מחדש על פי הצורך, כשממול נבנתה מזרקה מודרנית, ומיטראן הפך את הכל בכך שהוא השאיר ישן (מבני האבן העתיקים שמאפיינים את פריז הקלאסית) לצד חדש ומודרני (אייפל, מרכז פומפידו), והשילוב הזה בין ישן לחדש הוא הבשורה והחידוש האמיץ שהביא עימו, כבחירה מודעת לעצמה : מצד אחד לא להרוס קלאסיקות שהיוו אבן דרך תרבותית, אלא להיפך - רחישת כבוד להן, ומצד שני לא לפחוד להוסיף את החדש, המודרני, ה"קר", ה"ברזלי" . יחדיו, זה לצד זה.

מיטראן לא עצר שם : הוא המשיך את אותו קו מחשבה עסקי ייחודי ופורץ דרך גם כאשר הקים את "לה וילט", שהיה אף הוא אזור של בית מטבחיים מזוהם ,מלא בסירחון, זיפט וסלמס, כאשר בסוף שנות השמונים הוא בנה קריה לתרבות – מתחם קולנוע מצופה משולשי אלומיניום כמו מראות , אמפיתיאטרון עם אקוסטיקה, ב- 360 מעלות, מבנה ארכיטקטוני מהמם, ובאופן דומה גם את שער הניצחון, "לה דפנס" שמיטראן הפך אותו לאזור מסחרי ממדרגה ראשונה, תוך שהוא לוקח בחשבון בחוכמה את המיקום שלו מחוץ לעיר כיתרון ברור, למניעת פקקי תנועה, ואז אופרה בסגנון בארוק "לה גרנייה" הפך למרכז מחול, במתחם הבסטיליה שגם שם היו סלמס וסמים וזנות ומה לא – הוא בנה שם את האופרה (כמו הקולוסאום) - - - כל הלוקיישנים הללו נבחרו מתוך כוונה תחילה בעלת חשיבות אסטרטגית מחושבת : הם היו לפני כן שכונות עוני ובעקבות הבחירה להתמקם דווקא בהן ולשקם אותן ואת הדימוי העלוב שלהן בבנייה ארכיטקטונית מפוארת ומרשימה – בכך היתה מטרה נעלה להרים אותן ולהסב אותם למקומות יוקרתיים, בזכות נהירה המונית של התיירים ושל תושבי העיר, ובכך להעלות את קרנן ולהפוך אותם להזדמנות כלכלית, בעוד שכל הסוחרים בסביבתה נהנים מכך כתוצאה ישירה בפועל, כשהם מוצאים בה טעם להתנחלות הנושאת פרנסה ראויה.

הפרוייקט הבא שלו היה מוזיאון ד'אורסי שנבנה בידי ארכיטקטית יפנית על חורבותיה של התשתית המקורית – היתה שם בעבר תחנת רכבת והמסלולים שלה הוסבו למסלולי תצוגה (שוב המוטיב של לא להרוס ישן, אלא להוסיף עליו חדש ובכך לשמר את המבנה ההיסטורי , כלומר מתן כבוד מלא לעבר עם טוו'יסט של חידוש ומבט לעתיד).

מול ה"לובר" שהיה במקור ארמון , הוא יזם הקמת כניסה חדשה כדי להפחית לחץ מהתורים : ארכיטקט סיני בנה כניסה תת קרקעית שמעליה פירמידת זכוכית שמחדירה אור פנימה על מנת לתת אשליה למבקרים שלא ירגישו שהם מתחת לאדמה, ושוב – מה הקשר בין אבן לזכוכית ? עובדה שהוא חיבר ביניהם למרות ששוב סערו הרוחות מצד אנשי הרוח השמרנים והנודניקים שחרדים לשינויים וקנאים להיסטוריה, מקוננים על כך שהוא הורס את פריז הניאו-קלאסית והופך אותה לתוהו ובוהו עם כל המודרניות המשוקצת הזו, אבל הוא נותר איתן מול קולות המחאה ובקור רוח קיבל החלטות שהפכו את פריז על פיה, והפירמידה שכולנו מכירים כיום נבנתה כסמל אופייני של ערבוב בין ישן לחדש, לפי התפיסה שכה האמין בה והחדיר לאט ובהתמדה בלתי נכנעת למרכז הקונצנזוס, ויותר מאוחר עיר תת קרקעית שלמה הוקמה, מסחר של אמנות ואוכל, ופירמידות הפוכות שנוספו ונבנו בהמשך במתחם מוזיאון ה"לובר".

אח"כ הוא אישר גם את תכנית בניית ה"אנדרטה לשלום" שעוצבה בידי ארכיטקטית צרפתיה צעירה בת 26 עם המלה שלום בכל השפות, בין מגדל אייפל לבין ביה"ס לקצינים, והיוזמה האחרונה שלו היתה הקמת הספרייה העולמית שעוצבה בצורת ספרים.

האיש ידע לנצל הזדמנויות כלכליות ולהפוך אותן לזהב טהור כפתרון אידיאלי לכל הנוגעים בדבר, ממש win-win פר אקסלנס, ואני תוהה כאן - למה לא ללמוד ממנו ?

להבדיל , פרנסואה מיטראן והיוזמות המבורכות רבות הפעלים שלו עלו בדעתי גם בקיץ האחרון, עת נפשתי בדרום איטליה באחד הלוקיישנים היפים ביותר שקיימים, מוקפת בטבע מרהיב ורצועת חוף ים מושלמת. במרחק של רבע שעה נסיעה מגן העדן שבו הוקם כפר הנופש האגדי הזה, חשכו עיני כשנחשפה בפני זוועת עולם - למראה העוני המחפיר שחיים בו תושבי העיר, מבנים מכוערים ומוזנחים, תושבים איטלקים קשי יום בבגדים מרופטים, וכללית - מראה חזותי של עיר שדומה ל-עזה במקום לעיירת נופש איטלקית.

באותם רגעים הרהרתי רק שכמה חבל שבאיטליה זה לא עובד כמו בצרפת, נבצר מבינתי מדוע.

ברם אולם, את הניגוד הזה של עליבות החיים בעיירה הסמוכה לעומת הפאר המפנק שמקיף אותי במועדון כנופשת, הבנתי היטב רק לאחרונה, כאשר צפיתי בתוכנית הדוקו-ריאליטי הבריטית "חופשה חטופה" בערוץ "החיים הטובים", סדרה בת שישה פרקים שמזכירה במעט את "פעם בחיים", (שצולמה בכמה עונות כאן אצלנו בארץ ושודרה ב"יס"), רק עם דגש ניכר ואג'נדה ברורה של מסרים העוסקים בהיבטים סביבתיים אקולוגיים - שימור והגנת הסביבה, מודעות לאינטרסים של עידוד הכלכלה המקומית, ביקורת חברתית נוקבת, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה ועוד.

מדובר למעשה בתכנית מציאות תיעודית שחושפת את הצד האפל של האשליות שמוכרים לנו בתיירות, אודות חופשות חלומיות באתרים אקזוטיים. אירוני מעט שהיא משובצת דווקא בערוץ שמקדש את כל ההבל הזה של הבזבוז והפאר, מושגים שאין בינם לבין שמירה על הסביבה דבר וחצי דבר, או שאולי בעצם זה בהפוך על הפוך – במטרה מכוונת לאזן, ולהראות את הצד השני של המטבע, את ה"מאחורי הקלעים" המדאיג הזה של הפסאדה שאנחנו מאמינים לה, כשאנחנו טסים לנפוש ביעדים רחוקים.

התייר הממוצע הינו בור גמור בכל נושאי הגנה ושמירה על איכות הסביבה כשהוא נופש ביעדים אקזוטיים כדוגמת המלדיביים, וכאן באה התכנית המופתית הזו ומחדשת, שלא לומר מזעזעת אותו, ויש בה הרבה רצון לשינוי התפיסות המוטעות של הצופה הממוצע, שמושג כמו "קיימות" הוא סינית עבורו.

מאד מצער בעיני שהתכנית החשובה הזו משודרת דווקא בערוץ נישה כזה, כי זה אומר שרובכם ככל הנראה לא מודעים לקיומה, ובעיני היא ראויה ביותר לחשיפה רחבת תפוצה.

כך למשל, הפרק ששודר על המלדיביים, חושף בין השאר נתונים מדאיגים, עצובים וטראגיים של ממש לעתיד גורל המשך קיומה של המדינה על פני כדור הארץ : התחממות הגלובלית ועליית פני הים גורמים לכך שמדינת האיים המלדיביים מצוייה כעת בגובה פני הים, ואם ההתחממות הגלובלית תימשך – סופה העגום של המדינה היא להיעלם לחלוטין מהמפה, ומהיקום בכלל. יותר מ - % 99 משטח המדינה הם ים, כלומר המלדיביים היא המדינה המימית ביותר בעולם, בנוסף להיותה המדינה הנמוכה בעולם.

תוך כדי צפייה כבר הבנתי יותר לעומק איפה נכשלו האיטלקים, במקום שבו הצליח מיטראן.

איפה ישנם עוד אנשים כמו הנשיא פרנסואה מיטראן ?

אבל עכשיו אני בעצם שואלת פה, למה לא עושים את זה גם כאן אצלנו ?

– זו לא בושה להעתיק, ללמוד או לקבל השראה מרעיונות טובים שיושמו ע"י מנהיגים אחרים במדינות שהפכו ערים כמו פריז לאימפריה ומעצמה תרבותית.

מדוע בארץ המנהיגים שלנו לא לומדים ממנו ופועלים לפי אותו היגיון ? למה שלא יקבלו אף הם השראה ממדינאים כדוגמת מיטראן, נשיא שהפך עיר כמו פריז להצלחה כבירה ?

לצרפתים בצרפת היה את מיטראן, ומה יש לנו בישראל ?

זה כ"כ טבעי ומתבקש הרי, פתרון ראוי וניתן ליישום , שיהפוך את הכלכלה על פיה ויביא לשגשוג ולרווחה כלכלית לכולם : לנו כתושבי המדינה בוודאי, אולם גם כי זה יביא לכאן תיירים, וזה יעודד מסחר ותעשייה, ויש לנו כאן בארץ יופי של אוצרות והיסטוריה מפוארת, יעידו על כך כל מאות הצליינים שבאים לבקר פה לטיול של פעם בחיים מבחינתם בכל אתרי המורשת הקדושים לנצרות. אז למה לא להרים יוזמות דומות, שנשענות על אמנות, והקמת מרכזי תרבות משמעותיים בסגנון שעשה ללא לאות הנשיא מיטראן בתקופת כהונתו, ובכך הביא בשורה אדירה לצרפתים, כאשר תרם רבות להפיכת פריז למה שהיא היום ?

דרוש פרנסואה מיטראן ישראלי, כמה חבל שאי אפשר לשכפל את הצרפתי החד פעמי הזה.

אבל עזבו, מה אני רוצה ומטרידה את מנוחתכם בשאיפות חוצות גבולות , בתוך תוכי אני הרי יודעת היטב שאני רצה רחוק מידי ושהציפיות שלי מהמדינה שלנו מוגזמות אחרי הכל, קודם כל שתוקם כבר הרכבת התחתית המיוחלת שהבטיחו לנו מימים-ימימה, מסתבר שזו משימה מסובכת על גבול הבלתי אפשרית, ומי יודע אם בכלל נזכה לה במהרה בימינו.

François Mitterrand

דרג את התוכן:

תגובות (28)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

זכות התשוקה

5/2/13 21:57:

תגובה לקול קוראת. לפוסטים מושקעים מגיע תגובה מושקעת. לגבי מיטראן היה עורך דין במקצועו - טיפס ממפלגה קטנה (הרדיקאלית) לראשות המפלגה הסוציאליסטית ואז להיבחר לנשיא המדינה כאמור ל7 שנים (היום זה 5). הוא אכן ראה עצמו אם לא כהורדוס הרי כנפולאון השלישי שבאמצעות הברון הוסמן עשה את פריז למה שאענו מכירים. אשמח להמשיך לקרוא פוסטים מעניינים אצלך

קול קוראת

5/2/13 15:57:

צטט: קול קוראת 2013-02-05 15:51:16

שלום לך, "זכות התשוקה" , ברוך בואך לבלוג שלי ונעים מאד להכיר :-)

מאד משמחים אותי פידבקים כאלה כמו שלך, התגובות מהסוג שכתבת לי כאן הן בדיוק התגובות שאני הכי אוהבת, גם מנומקות, מעשירות ותורמות לשיח, גם מפורטות וארוכות, גם מחדשות, וגם יודעות להעריך את התוכן, לפרגן לכותב ולתת לו כבוד.

במיוחד על הפוסט הזה שאני מאד גאה בו, אני חושבת שזה אחד הפוסטים הכי חשובים שכתבתי בבלוג, בכל אופן הוא אחד מהיקרים לי ביותר, ואני מוקירה את ההערכה שלך עליו.

נהדר, אז ראשית, תודה רבה לך שטרחת מזמנך, וכאמור, חשוב שבאת לאזן ולצנן את ההתלהבות :-)

שנית, באשר למיטראן האיש ואופיו/ אישיותו - ההיכרות שלי עימו מסתכמת בהיבט התרבותי ובעיקר החזותי שהוא תרם לפיתוח העיר מבחינה אדריכלית אסתטית שבעקיפין תרמה לשיקום חברתי ולפיתוח כלכלי : מיטראן היה קבלן מבצע, כי הוא היה מהנדס בניין אם אני לא טועה או זוכרת נכון במקצועו, בכל אופן הוא שימש על תקן של "הורדוס צרפתי", ותיארתי את פועלו תוך התמקדות בעשייה הנרחבת שהוא תרם לפריז, מבלי יותר מדי להכיר את אישיותו ומעלליו ביתר תחומי החיים, והנה באת חידשת לי וגם הפתעת אותי בדבר היותו מושחת כשתיארת את יתר צדדיו האפלים - מאד מעניין. אפשר לבדוק ולוודא זאת בקריאת הביוגרפיה שנכתבה אודותיו, העניין הוא שהיא לא תורגמה לעברית למיטב ידיעתי ולפיכך אוכל לקרא אותה רק בצרפתית, כך שבהזמנות הראשונה שאהיה בצרפת אכנס לאחת מעשרות חנויות הספרים ואוודא את הסוגיה לעומקה, זה באמת מעניין מה שאתה כותב פה ותוספת חשובה שמאזנת את דמותו כמכלול של היותו אדם שלם ומורכב עם צדדים רבים מאכזבים כדוגמת מה שציינת בתגובותיך, חלקים מאד בעייתים ולא מחמיאים לו, המאירים אותו באור שפוגם בפועלו החשוב כאיש של עשייה וחזון.

זכות התשוקה

5/2/13 09:00:

יופי של פוסט. אבל עלי לתקן מעט את הרושם לגבי מיטראן, שכנשיא השאיר טעם רע בפיהם של צרפתים רבים. 1. מיטראן יכול היה לעשות זאת כי עמד בראש מדינה עם מסורת ריכוזית וחוקי בניה שכל מדינה יכולה להתקנאות בהם 2. מיטראן היה נשיא 14 שנים, כאשר בכל פעם נבחר ל7 שנים, זהו טווח המאפשר תכנון לטווח ארוך 3. מיטראן נכנס לפרויקט הבניה הגרנדיוזי הזה בראש ובראשונה מתוך מגאלומניות ורצון להשאיר את הרושם שלו על ההיסטוריה 4. מיטראן התגלה בסוף כהונתו כגנב ורמאי, על הגנב הצרפתים סלחו, כולם גונבים יאמרו, על הרמאות לא סלחו, מי שהציג עצמו כגיבור המחתרת והתגלה כמקורב למשטר וישי, זה שקר שמי שצעד אחריו עם שושנה אדומה ביום בחירתו לא יכול היה לעכל. ובכל זאת מסקנותיו נכונות.

זכות התשוקה

5/2/13 08:55:

פוסט מעניין ביותר ועשיר במידע ובתובנות. אבל לא ניתן להשאיר את שיר ההלל לפרונסואה מיטראן באופן זה מבלי להוסיף מספר נקודות. הראשונה, למיטראן הייתה האפשרות לבצע את כל פרויקט הבניה הגרנדיוזי הזה כי הוא עמד בראש מדינה עם מסורת ריכוזית ותיקה, מדינה שחוקי הבניה שלה הם מופת לכל מדינה. השניה, מיטראן היה נשיא צרפת במשך 14 שנים (בעת ההיא קדנצית נשיאות הייתה 7 שנים והוא נבחר פעמים) מי שנבחר לזמן כה ארוך יכול לעשות תכנונים לטווח ארוך. כמו כן, מיטראן נכנס לפרויקטים הגרנדיוזים הללו שעלו הון לתקציב המדינה בראש ובראשונה מתוך עמדה מגאלומנית ששאפה להאדיר ולהנציח את שמו בהיסטוריה. ולבסוף לצד על העשיה הזאת, מיטראן היה גם גנב וגם רמאי . על הראשון הצרפתים סלחו לו, המסורת הלטינית הרי כוללת שחיתות שילטונית (ראו ברלוסקוני) אבל על הראשון לא סלחו. כאשר הצרפתים גילו ששיפץ את הביוגרפיה שלו כאילו היה חבר המחתרת בזמן המלחמה ולעומת זאת גילו שהיה תומך פטן ומישטר וישי, זה היה יותר מדי. ולכן מיטראן לא נזכר בהערצה או בערגה בימים אלה בצרפת. אבל הנקודה העיקרית שלך, חשיבה ארוכת טווח המובילה לפריצות דרך המסייעות לכלל, נכונה וראויה והלואי עלינו.

קול קוראת

25/12/12 17:22:

צטט: נוסע בזמן 2012-12-25 01:41:15

לגבי היוקר, עלית על נקודה רגישה. אבל אם אני עושה מסע מארצות כמו גרוזיה וסלובקיה וממשיך ל"סטאנים" נראה לי שזה אמור להתאזן מבחינה תקציבית. ולגבי הלהסתדר, את מעליבה אותי.. שכחת שהייתי כמה חודשים בסין מבלי לדעת בכלל סינית, ואיזה חודש במונגוליה והצלחתי אפילו ללמד את ילדי הנוודים עברית (בתמורה, כמובן, לשיעורי מונגולית מקוצרים). תזרקי אותי לקונטיינר עם רוסים ואני אפלס את דרכי החוצה :) וכן, אין כמו להיתקל באנגלית (ובטח שבעברית) אחרי הרבה זמן של אאוטסיידריות.

לא שכחתי שהיית בסין, כולי אחוזת קנאה, והתמונות הנפלאות של הילדים שמעטרות את הגלריה שלך, ילדים שבטח הפכו לנערים כעת (עברו שנתיים מאז שהונצחו בעדשת המצלמה שלך) , אבל לנצח ישארו אצלנו בתודעה כאן בישראל בקפה דה מרקר בדמותם הילדית מכמירת הלב (גם אני תמיד מצלמת ילדים בחו"ל - בלתי אפשרי לעמוד ולהתאפק אל מול ההבעה הפגיעה והתום המרגש הזה). לגבי המשפט האחרון שלך, הזכרת לי את חברה שלי, שהיגרה מרוסיה לארץ רק לפני כמה שנים, היא לא יהודייה אבל יש לה תואר שני בלשון עברית מאוניברסיטה היוקרתית של רוסיה (בעלת מבנה אדריכלי מהמם ביופיו). היא דוברת עברית שוטפת וצחה בהרבה מישראלים שזו שפת אימם (היא בכלל תופעה נדירה - מדברת גם צרפתית, גרמנית ואנגלית ברמת שפת אם), וסיפרה לי לא מזמן שכאשר היא עבדה ברוסיה באחת מחברות ההייטק הגדולות והמפורסמות במוסקבה, נכנס יום אחד למשרד שלה איש עסקים ישראלי, והיא פנתה אליו בעברית שוטפת.. הוא היה המום, כי אף אחד בחברה הזו לא מדבר עברית, רק היא, ומה הקשר בכלל, הוא ממש לא האמין, גם כי יש לה חזות מאד סלאבית, רואים שהיא לא יהודייה, אז הוא היה בטוח שהוא חולם, כ"כ הופתע.. וזה בדיוק ההרגשה שתיארת במשפט האחרון שלך, אז הייתי חייבת לשתף :-) היא אגב, סיפרה לי שהאוניברסיטה במוסקבה מעניקה מלגות רבות לתלמידים מאפריקה שמגיעים ללמוד בה, דבר שמאד הפתיע ושיעשע אותי, לדמיין לעצמי אפריקאי טיפוסי שמדבר, שכותב וקורא רוסית שוטפת (הלימודים הם ברוסית כמובן), פשוט כי מדובר באחת השפות הכי מסובכות ומורכבות ללימוד שקיימות.. (ואני מדברת מניסיון אישי, כי הדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי מרוסיה היה להירשם לסימסטר עתיר קושי, זיעה קרה ומאמץ בקורס "רוסית למתחילים").

למי שקורא את התגובה הזו שלי, אני מעוניינת לנצל את ההזדמנות ועל הדרך להמליץ בחום על המאמר האחרון שחיבר חברי הוירטואלי המוערך והמוכשר - עמיר תדמור (הידוע בכינויו - "נוסע בזמן") : "ארס בלוגיקה".

לקריאה, לחצו על הקישור המצורף כאן : http://cafe.themarker.com/post/2806784/

+++ וגם, לסיום, חייבת להוסיף ל"רשימת החובה" את אלסקה, שמשום מה באורח מוזר נשמטה מזיכרוני כאשר כתבתי את תגובתי ל - א.ג1712, אז הנה תיקנתי כעת :-)

קול קוראת

25/12/12 16:40:

צטט: P65 2012-12-25 00:33:43
ממש תחקיר רציני וכולל של שכונות פריז, אבל דבר אחד כניראה מיטראן פיספס וזה למנוע את השתלטות המוסלמית על העיר, כשנסעתי במטרו ל מונמארטר אחרי כמה תחנות הייתי בטוח שאני באלגיר, או איזו מדינה ערבית אחרת נשארתי אני ורק ערבים, ואולי עוד שני צרפתים שנסעו למונמארטר

אוהו, איפה היית עד עכשיו פרץ ?? התפרצת לדלת פתוחה (כשמך כן אתה, פרץ המתפרץ ;-) , חיכיתי לתגובה שתייחס לנושא הזה, והתפלאתי שאף אחד לא העלה אותה על הפרק.. האמת שהסיבה היחידה שלא התייחסתי לסוגיה הזו בפוסט עצמו היא שיש לי המון מה להגיד וזה היה מעלה את מס' המלים בטקסט למעל אלפיים, ככה שהחלטתי לוותר כי גם כך הוא מספיק ארוך.., וגם האמנתי וקיוויתי שמישהו ישאל בתגובות ואני כבר אנצל את התגובה שלו כדי לעסוק בכך בהרחבה, ולשמחתי זה אכן קרה בזכותך : אז כן, ישנה בעיה לאומית רצינית עם המהגרים הרבים שחיים בצרפת כולה, לא רק בפריז. הם הגיעו מהמדינות השכנות, ארצות ערב, בתקווה לעתיד טוב יותר. ממשלת צרפת במקום לשקם אותם - מזניחה ומתעלמת מהאוכלוסיה הזו, מעלימה עין מתוך חוסר אונים או חוסר עניין , כי הם פשוט לא מעניינים אותה מספיק, וחבל. העניין הוא שיש ביניהם לא מעט טיפוסים בעלי עיניים רעות ומלאות זימה,סוטי מין,מפוקפקים,מסוממים,שיכורים,פושעים וכייסים. בלילה הם מציקים,מטרידים,לוטשים מבטים עויינים או חומדים, ולכן בחורות אטרקטיביות שמסתובבות בעיר לבדן זוכות להטרדות מיניות בוטות והם מציקים באופן שעלול להגיע למעקב צמוד, אני אישית עדה לכך, כי עקבו אחרי לא פעם. ממש מסוכן לרדת למטרו אחרי רדת החשיכה. לא יודעת מהם המספרים המדוייקים כיום, אולם בתקופה שגרתי בפריס היוו המוסלמים 11% מכלל האוכלוסייה בצרפת.לשם השוואה – היהודים היוו רק 1%, יתכן שאף פחות מכך. הסכנה אינה באה רק מצידם של המוסלמים כמובן. זה עשוי להפתיע גם מכיוון של הצרפתים ואוכלוסיות זרות נוספות המתגוררות בפריס. המוסלמים מהווים מיעוט נרדף בפריס,הרבה מהם חיים בעוני ובאיזורים זולים ומוזנחים יחסית, כמו בארונדיסמו 18-19-20 וכן דוגמת איזור המונמרטר <Montmartre> שאליו התייחסת גם אתה (למטה,לפני שעולים להר עצמו). האקלים החברתי הקשה של המתגוררים באיזור זה מורכב מתושבים שמרביתם מהגרים שחורים ממעמד סוציו- אקונומי נמוך. לא מומלץ לשהות במלונות שבסביבה זו. יחד עם זאת, חשוב לזכור שכמו תמיד, לכל מטבע שני צדדים, ואין רע בלי טוב : מהכאב והעוני של אוכלוסיות קשות יום שנאבקות על הישרדות חברתית וקיומית צומחת היצירה, ואכן לא מעט יוצרים/אמנים חשובים ומוערכים בצרפת נולדו מתוך המיעוט האתני של המהגרים, והם תרמו והעשירו רבות את הקולנוע, התיאטרון, הסיפרות והשירה הצרפתית. דוגמה מוצלחת לכך הוא הסרט העלילתי המצויין - "באשמת וולטר" - La Faute à Voltaire סרט חובה לטעמי - אני מאד ממצליצה לצפות בו, הוא מספק הצצה אמינה לחייהם הקשים והמורכבים של המהגרים בצרפת, פשוט סרט מרתק ומרגש, שהגיבורים בו הם שחקנים בחסד, אחת מהם היא אלודי בושה השחקנית הצרפתיה האהובה עלי בעולם. מדובר בסרט שהוא אחד החשובים לטעמי שנעשו בצרפת כמעין תיעוד על המצב החברתי המסובך שהם מצויים בו. ואגב, העניין הזה אינו מיוחד או ספציפי לצרפת : באותו אופן, יש מהגרים מטורקיה בגרמניה, יש מהגרים מאפריקה וממוצא מוסלמי גם ברוסיה, ואפילו אצלנו בארץ בנווה שאנן איזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב מאד לא נעים (בלשון המעטה) להסתובב אחרי רדת החשיכה.

נוסע בזמן

25/12/12 01:41:

צטט: קול קוראת 2012-12-22 19:35:31

צטט: נוסע בזמן 2012-12-22 18:03:04

אין מה לעשות, האושר הוא תמיד יחסי :) אתה שנון כהרגלך :-) והנה, הוספת לי עוד מקום לרשימה הגם-ככה-ארוכה של "מקומות לבקר".. שווה ביקור בהחלט, אבל יש כמה מכשולים קריטיים שאני מיד אפרט בקצרה ואולי אצנן לך קצת את ההתלהבות הראשונית : קח בחשבון שזו אחת הערים היקרות בעולם - המלונות יקרים להחריד, גם האוכל , הקניות, בעצם בכל יקר בטירוף, באמת :-( תתכונן לחור בכיס.. יש שם אוליגרכים עשירים שמסתובבים בכבישים במכוניות יוקרה, לדוגמה זה ממש מראה רגיל לראות "פרארי" חולפת לידך בצומת, וזה קטע כי בארץ אין את הדברים האלה. הכי נורא הוא שהכל ברוסית, השלטים בכל מקום, אין כלום באנגלית, כלום, גם על המוצרים בסופרמרקט, גם בתפריט של המסעדות, זוועה. מה שמאד מקשה על התייר הממוצע להסתדר. לסיום, עצה חשובה (הכי חשובה) שלי - קח איתך חבר/ה דוברי רוסית מהארץ מבעוד מועד כי הם לא יודעים מלה באנגלית, המקום היחיד שדיברו איתי אנגלית ברוסיה היה כשצפיתי במופע בלט, שם הסתובבו כל עשירי רוסיה המשכילים (המופע מאד יקר), שמן הסתם יודעים אנגלית על בורייה ומאד הפתיעו אותי שהבינו אותי והשיבו לי סוף סוף באנגלית שוטפת.

לגבי היוקר, עלית על נקודה רגישה. אבל אם אני עושה מסע מארצות כמו גרוזיה וסלובקיה וממשיך ל"סטאנים" נראה לי שזה אמור להתאזן מבחינה תקציבית. ולגבי הלהסתדר, את מעליבה אותי.. שכחת שהייתי כמה חודשים בסין מבלי לדעת בכלל סינית, ואיזה חודש במונגוליה והצלחתי אפילו ללמד את ילדי הנוודים עברית (בתמורה, כמובן, לשיעורי מונגולית מקוצרים). תזרקי אותי לקונטיינר עם רוסים ואני אפלס את דרכי החוצה :) וכן, אין כמו להיתקל באנגלית (ובטח שבעברית) אחרי הרבה זמן של אאוטסיידריות.

ואגב : קודם שכחתי לציין עוד הישג מרשים בקשר לתחתית של מוסקבה - שהיא נחפרה עמוק עמוק עמוק מתחת לאדמה, ואוחזת בשיא עולמי בקשר לכך כעמוקה בעולם. למשל סוללת המדרגות הנעות בתחנת Park Pobedy היא של (תחזיק חזק) 740 מדרגות באורך 126 מטרים, שמשמעותם נסיעה בת שלוש דקות. הרכבת התחתית של מוסקבה סלולה בעומק כה רב כי יש לתעלות ולתחנות ייעוד נוסף, מלבד הסעת ההמונים: שימוש כמקלט נגד הפצצות. מראש היא נבנתה בהיסטוריה המתייחסת למלחמות ושימשה כמקלט לכל דבר בעיתות מלחמה. משגע ומלהיב, בלתי נשכח היתה כל החוויה הזו של התחתית,ובחזרה לישראל : בוא נקווה שבארץ יצליחו להכין תשתית מתחת לאדמה כדי שגם לנו יהיה, ברור לי שזה מסובך ויקר, אבל אני כבר מזדקנת, הלו, בת 36, לפני שאמות אני רוצה לזכות לרדת פעם אחת לפחות עמוק באדמה אצלנו כדי לעלות על נסיעה בתחתית.

מעניין מאוד הסיפור עם התחתית. זה גרם לי לחשוב בימים האחרונים על הישגים גדולים של בני אדם קטנים ונראה שבאמת כבר עשינו כמעט הכל, חוץ מ, כמובן, רכבת קלה או תחתית בת"א. כולי תקוה ששנינו נזכה עוד בחיינו (ואני 27, לא כזה רחוק מאחוריך..)

P65

25/12/12 00:33:

ממש תחקיר רציני וכולל של שכונות פריז, אבל דבר אחד כניראה מיטראן פיספס וזה למנוע את השתלטות המוסלמית על העיר, כשנסעתי במטרו ל מונמארטר אחרי כמה תחנות הייתי בטוח שאני באלגיר, או איזו מדינה ערבית אחרת נשארתי אני ורק ערבים, ואולי עוד שניי צרפתים שנסעו למונמארטר, גם....

קול קוראת

23/12/12 19:29:

צטט: א.ג.1712 2012-12-23 13:25:46
עשית לי חשק לנסוע לפריז... זה טיול שעוד לא הספקתי לעשות :-)

יש זמן, אף פעם לא מאוחר :-) אני הולכת להפתיע אותך ולהוסיף שיש מספיק מקומות אחרים מעניינים ששווים ביקור ברחבי הגלובוס, והם הרבה פעמים מיוחדים בהרבה מפריז בנופים ובטבע. אני חולמת שנים על טיול לאיסלנד, אנטרטיקה, הקוטב הצפוני, לפלנד, ארצות סקנדינביה, אבל לא רק על קרח ושלג.. גם על סין, יפן, דרום אמריקה (ברזיל, צ'ילה, ארגנטינה) ויש עוד המון להספיק לראות ולחוות :-)

א.ג.1712

23/12/12 13:25:

עשית לי חשק לנסוע לפריז... זה טיול שעוד לא הספקתי לעשות :-)

קול קוראת

23/12/12 13:00:

צטט: מוטי290 2012-12-22 21:53:06
תודה על ההמלצה, לא חובב סרטים צרפתים בדרך כלל הם מדברים המון ומתפלספים מדי שלא לצורך. מקווה שזה לא המקרה :) אם כך, מוטי, אני חוזרת בי מההמלצה ;-) זו קומדיה צרפתית, שמזכירה בהתחלה שלה קצת את הסגנון של "אמלי". יש הרבה הומור, אבל צרפתים מכניסים הומור גם כאשר המסר שלהם הוא מאד רציני, כי הומור עבורם הוא נושא רציני , זה לא סותר, להיפך. ובהחלט אחרי איזו חצי שעה הסרט מתמקד בנושאים מאד מהותיות שברומו של עולם, סוגיות אתיות שונות, ולפי דעתי מאד מרתק. כשצופים בסרט צרפתי יש אתגר אינטלקטואלי, אבל לא לכל אחד זה מתאים, כי יש אנשים כמוך שחושבים שזו קשקשת ודברת, ויש אנשים כמוני שמתענגים על הטריגר לחומר למחשבה. אני למשל גם מאד אוהבת שיחות נפש וקריאת ספרי עיון ופרוזה, ויש אחרים שמשתעממים מזה.. אתה מבין, מוטי, זה הכל שאלה של מי אתה. אני מקווה שתאהב את הסרט, אבל לא מתחייבת, אז אל תבוא להאשים אותי אח"כ שסבלת :-)

מוטי290

22/12/12 21:53:

תודה על ההמלצה, לא חובב סרטים צרפתים בדרך כלל הם מדברים המון ומתפלספים מדי שלא לצורך. מקווה שזה לא המקרה :)

קול קוראת

22/12/12 19:35:

צטט: נוסע בזמן 2012-12-22 18:03:04

אין מה לעשות, האושר הוא תמיד יחסי :) אתה שנון כהרגלך :-) והנה, הוספת לי עוד מקום לרשימה הגם-ככה-ארוכה של "מקומות לבקר".. שווה ביקור בהחלט, אבל יש כמה מכשולים קריטיים שאני מיד אפרט בקצרה ואולי אצנן לך קצת את ההתלהבות הראשונית : קח בחשבון שזו אחת הערים היקרות בעולם - המלונות יקרים להחריד, גם האוכל , הקניות, בעצם בכל יקר בטירוף, באמת :-( תתכונן לחור בכיס.. יש שם אוליגרכים עשירים שמסתובבים בכבישים במכוניות יוקרה, לדוגמה זה ממש מראה רגיל לראות "פרארי" חולפת לידך בצומת, וזה קטע כי בארץ אין את הדברים האלה. הכי נורא הוא שהכל ברוסית, השלטים בכל מקום, אין כלום באנגלית, כלום, גם על המוצרים בסופרמרקט, גם בתפריט של המסעדות, זוועה. מה שמאד מקשה על התייר הממוצע להסתדר. לסיום, עצה חשובה (הכי חשובה) שלי - קח איתך חבר/ה דוברי רוסית מהארץ מבעוד מועד כי הם לא יודעים מלה באנגלית, המקום היחיד שדיברו איתי אנגלית ברוסיה היה כשצפיתי במופע בלט, שם הסתובבו כל עשירי רוסיה המשכילים (המופע מאד יקר), שמן הסתם יודעים אנגלית על בורייה ומאד הפתיעו אותי שהבינו אותי והשיבו לי סוף סוף באנגלית שוטפת.

ואגב : קודם שכחתי לציין עוד הישג מרשים בקשר לתחתית של מוסקבה - שהיא נחפרה עמוק עמוק עמוק מתחת לאדמה, ואוחזת בשיא עולמי בקשר לכך כעמוקה בעולם. למשל סוללת המדרגות הנעות בתחנת Park Pobedy היא של (תחזיק חזק) 740 מדרגות באורך 126 מטרים, שמשמעותם נסיעה בת שלוש דקות. הרכבת התחתית של מוסקבה סלולה בעומק כה רב כי יש לתעלות ולתחנות ייעוד נוסף, מלבד הסעת ההמונים: שימוש כמקלט נגד הפצצות. מראש היא נבנתה בהיסטוריה המתייחסת למלחמות ושימשה כמקלט לכל דבר בעיתות מלחמה. משגע ומלהיב, בלתי נשכח היתה כל החוויה הזו של התחתית,ובחזרה לישראל : בוא נקווה שבארץ יצליחו להכין תשתית מתחת לאדמה כדי שגם לנו יהיה, ברור לי שזה מסובך ויקר, אבל אני כבר מזדקנת, הלו, בת 36, לפני שאמות אני רוצה לזכות לרדת פעם אחת לפחות עמוק באדמה אצלנו כדי לעלות על נסיעה בתחתית.

נוסע בזמן

22/12/12 18:03:

אין מה לעשות, האושר הוא תמיד יחסי :) והנה, הוספת לי עוד מקום לרשימה הגם-ככה-ארוכה של "מקומות לבקר"..

קול קוראת

22/12/12 16:32:

צטט: נוסע בזמן 2012-12-22 13:50:25
תודה, למדתי הרבה. אני מודה לך עמיר, מאד שמחה על המשוב :-) בת"א מנסים, הם בדרך לסיים רכבת קלה כבר 50 שנה :) לפחות מזרקת האש חזרה לפעול. נתנחם בדברים האלה. אתה בחור אופטימי :-) ואפרופו רכבות, בדיוק לפני שנה, בדצמבר 2011 ביקרתי ברוסיה (מוסקבה וסנט פטרבורג) , ועד היום לא מצליחה לשכוח את הרכבת התחתית במוסקבה. מדובר במערכת רכבות מהמשוכללות, היעילות והמתקדמות בעולם - אין דברים כאלה. לא מתקרב לשל ניו יורק, לונדון, פריז וערים גדולות נוספות בעולם. תחנות הרכבת התחתית מפוארות, עצומות בגודלן, נראות כמו מוזיאון או ארמונות עמוסות בפרטי אמנות מרהיבים (ציורים, פסלים, נברשות תאורה, ספסלי ישיבה, מרצפות וכו') והתחנה נקיה ממדרגה ראשונה - אין אפילו חתיכת עטיפת מסטיק זרוקה על הרצפה מרוב שהוא מבריקה ומצוחצחת, ותחשוב שעוברים שם מיליונים בכל יום, (מוסקבה מלהיבה בדיוק באותו סדר גודל של ניו יורק - רק שהכל ברוסית, אבל המהות היא זהה : כרך ענקית עמוסת קניות, אמנות ותרבות) ועדיין הם לא מעזים ללכלך, כל כך הרבה כבוד יש אצלם בתרבות לשטחים ציבורים שזה באמת מעורר תדהמה. והכל מתנהל בתיזמון מדוייק ובמקצועיות - כל שתי דקות מגיעה רכבת חדשה לרציף, כי התנועה של האנשים ערה ורבה מן הסתם. אני הסתובבתי שם וחשבתי שאני חולמת מרוב שלא האמנתי למראה עיני, כי כל רכבות התחתית שהייתי בהן בארצות אחרות שביקרתי קודם היו מטונפות ומוזנחות, וחשבתי שככה זה, לא העלתי שזה קיים או בכלל אפשרי, עזוב את הפאר שמסביב, אני מדברת על רמת ניקיון מצוחצחת למשעי שהיא בפירוש בלתי נתפסת. כל מה שיכולתי לחשוב עליו אחרי הביקור ברוסיה זה על הלם התרבות שהרוסים חטפו כשהם היגרו ממוסקבה לישראל, ועכשיו הזכרת לי את הכל בעודך מתנחם במזרקת האש וברכבת הקלה שלך..

קול קוראת

22/12/12 16:04:

צטט: מוטי290 2012-12-22 12:27:45
קול קוראת, את לא הבנת, לכלילדמגיע בסך הכל התבלבלה בין שני הנשיאים פרנסואה הולנד ופרנסואה מיטראן :) מה זה לכולם קוראים שמה פרנסואה ?! אני מבין שפרנסואה בצרפת הוא שם נפוץ בערך כמו השם יוסי או אבי בארץ......

מצחיק :-) מוטי290 היקר, (עכשיו אני כבר יודעת שהמס' 290 מתייחס לכך שנולדת ב- 29.06, ומשום מה קפה דה מרקר הורידו לך את ה-6 באורח מסתורי כשבחרת כינוי), נדמה לי דווקא שהשמות הנפוצים ביותר בצרפת הם פול או ז'ק ( אגב, את השם - ז'ק כותבים במיליון אותיות, שרובן "שקטות", כלומר כותבים מבלי לבטא אותן בע"פ). בהקשר הזה, ממליצה לצפות בסרט "שם פרטי", קומדיה צרפתית אופיינית (אני מתכוונת, מבחינת ההומור הצרפתי שלה), סרט חדש יחסית, נדמה לי שיצא רק השנה.

קול קוראת

22/12/12 15:50:

צטט: לכלילדמגיע 2012-12-22 11:01:43

הצחקתיני... לא זה ולא זה... פריז זה פה על יד, ואני בכלל בעלת מקצוע אחר, מכובד לא פחות. אך לא הסטוריה ולא פרנקולוגיה:-) ובאשר למתמטיקה, זה התחום של בכורי:-)

אוי, כמה חבל שטעיתי, כי בדיוק פינטזתי ביני לביני להציע לך לכתוב פוסט מאיר בנידון, ידידותי למשתמש, שיעסוק בין השאר בבעיות נפוצות בגיאומטריה, שגיאות שכיחות באלגברה, דרכים שימושיות לפיצוח נוסחאות ומשוואות עמוסות נעלמים, משפט פיתגורס מפתיע, פרבולות מעצבנות, עקומות פעמון מסוייטות ועוד מושגים מתמטיים שפרחו מזכרוני (ולגבי המקצוע האחר המכובד שאת אוחזת בו - סיקרנת :-))

קול קוראת

22/12/12 15:38:

צטט: סילבר טאון 2012-12-22 10:21:25

מעניין מאד. השכלתי. תודה רבה על הפידבק, חבר. מאד משמח אותי לקרא :-) ומילה לגבי המנהיגים בארץ - בימינו אין כאלה. אל תאמר נואש, ידידי , אני רוצה לקוות ולהאמין שאולי עוד יקום ויהיה יום אחד מישהו שירים את היוזמה המיוחלת הבאה בכיוון.

נוסע בזמן

22/12/12 13:50:

תודה, למדתי הרבה. בת"א מנסים, הם בדרך לסיים רכבת קלה כבר 50 שנה :) לפחות מזרקת האש חזרה לפעול. נתנחם בדברים האלה.

מוטי290

22/12/12 12:27:

קול קוראת, את לא הבנת, לכלילדמגיע בסך הכל התבלבלה בין שני הנשיאים פרנסואה הולנד ופרנסואה מיטראן :) מה זה לכולם קוראים שמה פרנסואה ?! אני מבין שפרנסואה בצרפת הוא שם נפוץ בערך כמו השם יוסי או אבי בארץ......

לכלילדמגיע

22/12/12 11:01:

הצחקתיני... לא זה ולא זה... פריז זה פה על יד, ואני בכלל בעלת מקצוע אחר, מכובד לא פחות. אך לא הסטוריה ולא פרנקולוגיה:-) ובאשר למתמטיקה, זה התחום של בכורי:-)

סילבר טאון

22/12/12 10:21:

מעניין מאד. השכלתי. ומילה לגבי המנהיגים בארץ - בימינו אין כאלה.

קול קוראת

21/12/12 07:57:

צטט: לכלילדמגיע 2012-12-20 23:29:41
וואי וואי וואי, אוזו בורות גיליתי:-) תודה על תגובתך המקסימה.

שטויות פנינה, אל תרגישי חוסר נעימות, זה לא שהוא נשיא בישראל, בכל זאת, נשיא של הצרפתים. ויש גבול לתחומי העניין של כל אדם, כמו שאת את יודעת בוודאי , ברור לך שאי אפשר לדעת או להבין הכל, אפשר רק לשאוף לכך, ויש מתי מעט שהם גאונים, אבל רוב האנשים מתמקדים במה שקרוב לליבם וזה בסדר, כמה בן אדם יכול לספוג.. אם זיכרוני אינו בוגד בי, את מורה למתמטיקה, לא ? כך למשל, אני בטוחה שאת יכולה ללמד אותי דבר או שניים (או בעצם הרבה יותר) בתחום זה, אז אני שמחה שיכולתי לתרום לך כאן מעט מההיסטוריה הצרפתית.

לכלילדמגיע

20/12/12 23:29:

וואי וואי וואי, אוזו בורות גיליתי:-) תודה על תגובתך המקסימה.

קול קוראת

20/12/12 16:44:

צטט: לכלילדמגיע 2012-12-20 08:43:07
תגידי, מיטראן יודע שיש לו אותך? :-)

תהיי בריאה, פנינה, את יודעת מה הזכרת לי עם התגובה הזו ? את "השאלון" של ברנר פיבו (כן, עוד צרפתי, מה לעשות..) מכירה ? כי יש שם בשאלון המפורסם שהוא חיבר את אחת השאלות האלמותיות : "אם יש גן עדן, מה תרצה שאלוהים יאמר לך כשתגיע לשער ?" ולפי דעתי כשמיטראן הגיע, לאלוהים ממש הוקל, ומיד אמר לו שיש לו הרבה עבודה בשבילו, עד כדי כך הוא עסוק שם למעלה בשמיים בפעילות קדחתנית , שיש לי תחושה שלא היה לו זמן פנוי ללמוד עברית ולהכנס לקרא בקפה דה מרקר את הבלוג שלי ;-) לא נורא, פנינה, את לא אמורה להכיר את הנשיאים החיים או המתים של צרפת, זה שמור בעיקר לפרנקופילים משוגעים לדבר כמוני :-) סתם לידע כללי, שאף פעם לא מזיק, (לכי תדעי, אולי תשלפי את זה בתשבץ או בשאלת טריוויה יום אחד) : אחרי מותו (מסרטן) של מיטראן, החליף אותו בכיסא הנשיאות ז'אק שיראק. הנשיא הטרי הנוכחי המכהן בתפקיד הינו פרנסואה הולנד, שירש ממש לאחרונה את סרקוזי.

קול קוראת

20/12/12 16:29:

צטט: מוטי290 2012-12-20 08:30:50
תציעי לרון חולדאי ליישם את הרעיונות של מיטראן ולפעול באופן דומה בשכונות מצוקה תל אביביות כדי *להרים* אותן

בדיוק על זה אני מתקוממת כאן וזו היתה מלכתחילה המוטיבציה שלי לעסוק בנושא, על כך שחולדאי ואנשי ממשל נוספים בעמדות מפתח לא עושים מספיק בכיוון שפעל (בהצלחה יתרה) מיטראן. זה שהקימו את מוזיאון העיצוב דווקא בחולון ולא במקום אחר היתה החלטה אסטרטגית ולא מקרית, וזו בהחלט התחלה טובה, למשל, אבל זה בפירוש לא מספיק וצריך להמשיך ביוזמה של פרויקטים נוספים באותה מגמה מחשבתית מכוונת לפתח עוד ועוד רעיונות עסקיים שיהפכו איזורים חלשים למוקדי משיכה.

לכלילדמגיע

20/12/12 08:43:

תגידי, מיטראן יודע שיש לו אותך? :-)

מוטי290

20/12/12 08:30:

תציעי לרון חולדאי ליישם את הרעיונות של מיטראן ולפעול באופן דומה בשכונות מצוקה תל אביביות כדי *להרים* אותן