יש לך זכות לצעוק את השואה שלך ולענוד את הטלאי שלך. וביום הזיכרון שלך הם צריכים לעמוד איתך דום ולזכור. לזכור אותה ביחד איתך, אותה האחרת, בימים שלפני. להנציח אותה בשיר, בפרח, בדמעה. אותה שדיממה שם למוות. וגם אם יום הזיכרון שלך הוא כל יום וכל שעה - תעצרי את הזמן ותזכרי, תזכרי אותה. תזכרי ותספרי עליה לכולם, לכל העולם. תפסיקי כבר לשתוק, תפרצי את זה, תשברי את החומות, תעמדי זקוף על הבמה של החיים ותצעקי, תצעקי, תצעקי, תצעקי את זה כבר.
|