0

3 תגובות   יום רביעי, 19/12/12, 07:50
''
הכנסת אישרה היום תקנות נגישות במקומות ציבוריים, כגון: בתי משפט, בתי קולנוע, מוזיאונים וגלריות, ספריות, צימרים ומלונות, מסעדות, חדרי כושר, בריכות, תאי מדידת בגדים בחנויות ועוד.

התקנות קובעות כיצד להנגיש מקומות אלה לבעלי מוגבלויות. עם זאת, רשאי אדם לפנות לנציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים ולבקש הקלות בביצוע התקנות מסיבות כלכליות.

התקנות ייכנסו לתוקף חצי שנה לאחר פרסומן. הביצוע בפועל יחול בהדרגה בין השנים 2014 ל-2018, בהתאם לרשום בתקנות.

נכון, טוב מאוחר מלעולם לא...אבל.... !
 
הכנסת האחרונה וזו של הדורות האחרונים הוכיחה שוב ובנושא כל כך הומני וחשוב את חוסר תפקודה ואת חוסר ההתחשבות שלה בנכים, כתיבת תקנות הנגישות היתה אמורה להסתיים בתחילת שנות ה-2000 והפעלת החוק במימוש מלא
אמורה היתה להסתיים בשנת 2010!!!
כן קראתם נכון, החוק חוקק בשנת 1998, והנה בהחלטה, הפעלת תקנות החוק תסתיים, תוך מסמוס אדיר ופוגענות, רק ב- 2018 - כ- 8 שנים אחרי, הרבה אחרי תאריך היעד המקורי ואולי אז תופעל החובה המשפטית במלואה, ימים יגידו. 

יום חג זה, הוא יום קלון למוסדת השלטון, לאותם שמוססו את החוק, לנציגי העם בכנסת שסרחו בעבודתם והביאו, וממששיכים להביא, את אותם מאות אלפי נכים למצוקת נגישות יום יומית בלתי נסבלת - שנה אחרי שנה.
יוזמי החוק רצו לראות את הדורות הבאים של הנכים בשילוב חברתי, בקהילה. בפעולתם הפכו את רעיון השוויון למציאות ואת שילוב הנכים במרקם החברתי הישראלי לעובדה.  אלא שהיום עת מעבר התקנות, הם בוכים על קלונם, ממורמרים וכואבים, חלקם כמו: ח"כ וירשובסקי ז"ל - מתהפכים בקברם.

דורות של נכים מאז חוקק החוק ממתינים בציפיה לנגישות. מאות אלפי אזרחים נכים החיים במציאות קשה, במאבק עיקש למען נגישות המונעת שילוב. חלקם נולדו במדינה, ולא זכו עד היום להזדמנות הוגנת. רבים מהם הגיעו לבגרות, לעיתים לפני הרבה שנים, ויאלצו להמשיך להסתדר, איך שהוא, כשלפניהם עוד 5 שנים ארוכות וכואבות של המשך המצב הקיים.

המשמעות ברורה - לצערי, רבים מהם לא יהיו בגיל המתאים ויפספסו את רכבת השילוב התעסוקתי, אחרים יסבלו בשקט עוד שנים של מידור חברתי כואב ופוגעני.

לאותם נכים, ילידי המילניום החדש, כולי תקווה שיזכו להיות דור החלוץ, זה שיזכו לחיות במציאות חדשה, שיזכו לאור, להזדמנות שוויונית, לקחת חלק בפרק החדש, פרק השילוב בהוגנות בחברה הישראלית.
 
כמה עצוב שהשמחה מהולה בהמון עצב.

קובי כהן
דרג את התוכן: