יום אחרון,

שעה אחרונה.

מלטפת,

נוגעת לא נוגעת.

בקשת סליחה במבט,

אין מילים.

אין לי תרוץ.

מביטה בי,

ספק תודה בעינייך,

ספק פחד.

לא אדע לעולם.

בשניות שאני משחקת את אלוהים,

טובעת בחוסר אונים,

של חולשה.

מחבקת,

חזק ככל שגופך העדין יכול להכיל.

לא מסירה את עיניי כל הדרך,

גם כשדומעות,

שלא תרגישי לבד.

לא כמוני.

נשברתי מולך.

מול הורייך,

מול עצמי.

בקשת מחילה של רוצח בחסד.

אהבתי אותך,

מבלי להכיר,

גם בשניות שהרגתי.

גם בחיים שאחרי.

בשקט של הבית,

בין צרחות הנפש,

זוכרת, יודעת וכואבת,

שהרגתי היום מלאך.