היום עשיתי מעשה ושמתי קץ באופן סופי לקשרים הבעייתיים שלי עם גברים בעייתיים ששכנו במידה זו או אחרת. אתם מכירים את זה, נכון? את ה"זנבות" הללו שאיכשהו השארתם אחריכם והם לא מרפים למרות שאתם במקום אחר, או רוצים להיות ויודעים שהם לא יועילו לכם להשגת המטרה?

כאלו הם היו, הגברים שלי.

יש משהו מאוד מזכך בלחתוך קשרים באופן מוחלט, בעיקר כשברור לך שזה נכון. מעבר לזה שיש תחושה של לקיחת הכוח לידיים שלך בצורה טוטאלית, יש גם אפקט בלתי מעורער של סיפוק מהנקמה. שהרי למי שבאמת היית חשוב לו - הנקמה הזו היא הכואבת ביותר.

המדיניות הזו החלה לפני תשעה חודשים, (האירוניה לא חמקה מעיניי) כל אחד בנסיבות אחרות אמנם, אבל כולם נחתכו לאחר כבוד.

לכבוד המאורע, רציתי לתת להם כבוד אחרון, כי לכל אחד מהם מגיע, מי מהם יותר ומי פחות.

הם מסודרים בסדר הרגשי שלי אליהם, מהמשני ביותר ל... נו טוב, אתם יודעים.

* מטעמים מובנים, השמות המלאים שמורים במערכת. רק זה חסר לי.

י'

או כמו שאני מעדיפה לקרוא לו - חלאת המין האנושי. גם עם י' היה לי ברור שזה לא שידוך שנוצר בגן עדן, ובכל זאת משכתי את זה כי היה לי איתו חיבור נחמד ברמות מסויימות.

אך הלא רצוי קרה והבחור התאהב בי וכשתפס שזה לא ממש הדדי החליט לנקום בי בצורה המכוערת ביותר, שאחסוך מכם. מיותר לציין - אנחנו כבר לא בקשר. בכלל, כל מילה שנכתבת עליו היא מילה אחת יותר מדי.

ח'

עם ח' התחלתי להתכתב לפני כמה חודשים. אחרי און אנד אוף במסנג'ר עברנו לטלפון ומשם נפגשנו, מפגש נחמד, מהנה וממצה אחריו הבנתי את מה שחשדתי בו עוד טרם נפגשנו - זה לא meant to be. והיום, כשהוא שלח מסר ושאל מתי נפגשים קיבלתי אומץ לא צפוי גם להגיד לו את זה.

א'

עם א' היה לי חיבור כמעט קוסמי כשדיברנו במסנג'ר, אבל כל הקסם הזה התפוגג אחרי שנפגשנו בשעת לילה מאוחרת, אצלי בדירה. הביקור הקצר הזה הספיק לו כדי לקבוע שאני דכאונית, או איזו הפרעה אישיותית אחרת שהוא הדביק לי. גם האדון הא' חסום לאחר כבוד מהמסנג'ר.

ל'

אפשר לקרוא לל' ריבאונד, אבל זה לא ממש יהיה מדויק. ריבאונד אתה לרוב מנצל וזורק, ואני באמת ובתמים פיתחתי אליו רגשות, וגם הצלחתי להחזיק איתו חודשיים. אחרי ארבע שנים עם האקס המיתולוגי בא ל' והראה לי מה זה להרעיף חום, להשקיע, להיות זוג באמת.

הבעיה שלו הייתה שהוא היה ילד, גם בגיל וגם בנפש, ולאחר מספר אכזבות די משמעותיות הוחלט לחתוך, מצידו ולנתק קשר לחלוטין, מצידי. החלטה, אגב, שאני מברכת עליה עד היום.

א'

א' היה מיוחד. נכון שאפשר להגיד את זה על כל אחד ואני באמת ובתמים מאמינה שכל אחד מאיתנו הוא מיוחד כי כל אחד מאיתנו הוא יקום שלם, אבל א' היה מיוחד בשבילי. תמיד דאג שיהיה לי טוב, תמיד דאג להבהיר לי כמה אני נהדרת, נדירה, יפה ומה לא. גרם לי להרגיש נחשקת בטירוף. את א' פגשתי בעולם הוירטואלי, שם דיברנו שנה בערך. הוא מתגורר בחו"ל וכשהגיע לביקור מולדת נפגשנו. בהתחלה לא קרה שם כלום, אחרי זה הדברים התפתחו ואת הזמן שנותר עד לעזיבה שלו  בילינו הרבה ביחד, בדרך זו או אחרת. כשהוא עזב ניסינו לשמר את הלהבה וכמעט שהצלחנו, אבל אף אחד מאיתנו לא היה יכול להיות מושקע רגשית בזה באמת כשהיה ברור שאין לזה עתיד. וכך, שבוע לפני שהוא חזר לביקור נוסף הוא החליט שדי. יום לאחר שחזר אל מעבר לאוקיינוס מבלי לראות אותי אמרתי לו שהוא לא יכול עוד להיות חלק מחיי.

הוא לא התווכח יותר מדי, הבין למה אני עושה את זה וביקש שלא אשכח אותו לעולם. אני לא.

ע'

היחיד ברשימה שלא פגשתי מעולם, מה שלא מנע ממנו להיות בראשה (במקרה הזה בתחתיתה) מבחינת הרגש שלי כלפיו.

כל מילה שתכתב על ע' לא תצליח אפילו לגעת בקצה הקרחון של האישיות שלו, וספק אם הוא עצמו מבין מה הולך לו שם בראש. לצד תכונות כמו רגישות, אינטליגנציה, חוכמה, ציניות, איכפתיות, מסירות ורוך התקיימה אצל יפה התואר ההוא אישיות גבולית ששמה לעצמה רגליים. הוא בוגד, הוא בררן, הוא קוץ בתחת, הוא ילד בנפשו, הוא פאסיבי, הוא רוצה, הוא לא רוצה, הוא יכול, הוא לא יכול - הכל הלך שם. או במילים אחרות - חדשות רעות במיטבן.

אולי במידה מסויימת רציתי להיות זו שתצליח להוציא אותו מזה, לרפא אותו, אבל כנראה שלא הייתי הראשונה וגם לא האחרונה. אולי גם לא הייתי מספיק טובה לאידיאל שהוא חיפש, בצדק.

כל זה לא משנה את העובדה שעל אף שהוצאתי אותו, בקושי רב מאוד מחיי, עדיין יש לו מקום קטן בלב שלי, מקום שספק אם ייעלם. אולי, כשיבוא מישהו אחר.

אבל זהו, כולם מאחוריי.

(מסקנה: רוצים קשר נורמלי? צאו מהאינטרנט. באחריות).