כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארץ חדשה

    חויות רילוקיישן בסינגפור, כפי שהן נשקפות ממוחו המעוות של המחבר.

    פוסטים אחרונים

    0

    Every breath

    2 תגובות   יום שבת, 22/12/12, 03:07

    *** פרולוג ***

    אם זה לא היה נשמע סוטה, הייתי פותח את הפוסט הנוכחי ומספר שהתחנכתי על ברכיו השעירות של סטינג. בכל זאת מדובר בשנות השמונים העליזות... בלי צל של ספק, Police והסולן, 'סטינג'  הם איקונים תרבותיים שעדיין רלוונטיים , עשרים ומשהו שנים אחרי. במיוחד בימים טרופים אלו.

     

    בשלהי שנות השמונים, עם משכורת זעומה של תלמיד תיכון ,יכולתי בקושי רב, לממן את רכישת האלבום Every breath המיטב של Police, תקליטור שמלווה אותי עד עצם היום הזה. שנים לאחר מכן, בשנות התשעים ועם משכורת של חייל סדיר דל אמצעים, נסעתי עד לחו"ל...ליתר דיוק...ירושלים ל'בריכת הסולטאן' ,כדי לצפות באליל נעורי בשר ודם. התקוות היו גדולות וכך גם גודל האכזבה מהמופע שכל-כך ציפיתי לו.

     

    את הידיעה על ההופעה המתוכננת של סטינג בסינגפור, קיבלנו ברגשות מעורבים. מחד גיסא, אחרי ההופעה המרשימה עם הפילהרמונית בברלין, אי אפשר שלא לצפות למופע גרנדיוזי. מאידך גיסא, הזיכרון הצורם מבריכתהסולטאן, עדיין מהדהד, למרות שחלפו כבר אי אלו עשורים. ללכת? לא ללכת? זאת בכלל לא שאלה.

     

    הקופות הוירטואליות של SISTIC (ה'הדרן' המקומי) נפתחו 'פונקט', בעשר בבוקר. רבע שעה קודם לכן, כבר ישבתי עם האצבע, מוכן על ה ENTER. בעשור הרביעי לחיי, אני מוכן ויכול לספוג קצת יותר ממה שיכולתי לפני עשרים שנה.יעלה כמה שיעלה, אנחנו הולכים על הטוב ביותר, כי זו הופעה של 'פעם בחיים'.

     

    בעשור הרביעי שלך אתה יודע, טוב מתמיד, ש'פעם בחיים' כבר מתקרב בצעדי ענק לקיצו .וכל מה שלא נבזבז עכשיו ישרפו הילדים בירושה,  פחות מדקה אחרי שיפרקו אותנו למנוחת עולם בירקונים.

     בעשר וחמישה כבר היו לנו שישה כרטיסים בשורה השביעית, שעלו כמו התל"ג השנתי של סודן בשנה ברוכת גשמים. לחלומות אין מחיר , ואם יש, הוא כבר יופיע בפירוט  הבא של ויזה. חוץ מזה שנשבענו לא השאיר כלום לילדים.

     

     

    ''

     

    הכרטיסים הונחו לאחר כבוד במגירת הסתרים והמתינו ליום המיוחל.

    בבוקר עוד אני מסתמס עם הגבוהים ומנהל איתם מסע ומתן תקיף לגבי שעת היציאה. יום חמישי בשעות בין ערביים, הכבישים עמוסים מתמיד ו'יפה שעה אחת קודם' היא סיסמה שחייבים לאמץ. זה כשלעצמו, לא מנע מהגבוהים לדפוק איחור אופנתי. בשעה שהכבישים ב WAZE כבר צבועים באדום זרחני וגם הגשם לא פסק לרגע- לא סימן מבשר טובות.

     

    אני מחשיב את עצמי לנהג זהיר, אדיב ושומר חוק. אבל, בסיטואציה הנוכחית רק 'נס כד השמן' או רקטה תלולת מסלול תביא אותנו ל National stadium בזמן.

     Nicoll highway, ציר תנועה ראשי מתגלה כסתום כמו תלמידת "ויצו " במגמת ספרות כלבים. ה-Back seat שלי, נושף בעורפי ומסנן בקול... 'טוב, אז חשוב שברגעים כאלה תהיה חזק.. ' מי כמוני יודע שעבודת צוות בקוקפיט היא הכרחית לביצוע מושלם.

    בלית ברירה הפכתי ממשתמש פסיבי ללוחם כבישים אגרסיבי. הדבקתי את הדוושה והוצאתי את כל המאתיים פלוס, פלוס, סוסים מנומנמים, שמסתתרים בימים כתיקונם, תחת מכסה המנוע של הטורבו ,ושמתי את מבטחי בטוב ליבו של השוטר שיתפוס אותי ובמערכות האלקטרוניות למניעת ההחלקה וסחרור הגלגלים.

     

    מספר עבירות התנועה שעברתי באותם שמונת הקילומטרים הפקוקים הייתה במצטבר, לפי החוק הסינגפורי מביאה אותי בקלות לגרדום, בלי חנינה ובלי קיצור על התנהגות טובה.

    סוף גנב רמזורים (לתליה?)... להגיע בזמן! נכנסים לאולם דרך כניסת ה'עשירים'.

     

    :After takeoff
    checklist

    בירה קרה ביד –
    checked

    מצב רוח –
    checked

    מיקום משובח
    מול האליל – checked

    חברה טובה -
    checked

    אפשר לקפל
    גלגלים ... checked

     

    יא ווארדי... קרוב יותר לבמה, היינו רואים את הסתימות ומריחים את האפטר שייב של סטינג.

    אנחנו ממוקמים פחות מעשר מטרים מול מרכז הבמה. יש תמורה בעד האגרה.

    מחצית השעה לאחר הזמן המתוכנן, עולה סטינג לבמה מלווה בארבע נגנים וזמרת למופע בשם 'Back
    to bass'.

    כל זה, ממש לא חשוב מול פתיחה משלהבת של שלושת הלהיטים הגדולים שלא משאירים את הקהל
    אדיש.

     

    If I Ever Lose My
    Faith In You
    Every Little Thing She Does Is Magic
    Englishman In New
    York


    ''

    המקומות הם מקומות ישיבה, אבל מי בכלל חושב לשבת? הקהל באקסטאזה, כאילו ליקק הרגע פיטרית הזיה או קקטוס סאן פדרו. בהחלט יוצא דופן, בהתחשב בעובדה, שהגיל הממוצע הוא ארבעים פלוס והתרבות הנהוגה היא איפוק סינגפורי.

     

    שעתיים מאוחר יותר, אחרי שאיבדתי את הקול, אחרי שכולי מזיע מריקוד והתרגשות ואחרי בדיוק עשרים שירים שמתוכם שלושה הדרנים, המסך יורד וסטינג נבלע לתוך הלימוזינה המפוארת שהחזירה אותו למלון 'ראפלס', את המקומיים לבישאן ואותנו לספרינג.

     

    קיבלנו את הטופ שבטופ ברפרטואר של סטינג:

    Fields Of Gold, Heavy
    Cloud No Rain, Message In A Bottle, Shape Of My Heart, Wrapped Around Your
    Finger, De Do Do Do, De Da Da Da, Roxanne, Desert Rose, King Of Pain, Every
    Breath You Take, Fragile. 

     

    ב Every Breath You Take כמעט ונפחתי את נשמתי. מוזר, שהלב עדיין דופק (אולי זה הזמן להחליף סוללה בקוצב) הרגלים רועדות (תסמינים ראשוניים לפרקנסון?) אבל, את החיוך שלנו אף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו... היה גדול, עצום, ענק!

     

    סטינג הצליח לא רק לרגש, אלא גם להחזיר אותנו לכמה דקות, עשרים שנה אחורה. כשהיינו צעירים, יפים נאיבים והאמנו שהודעה צריך להעביר בבקבוק...הרבה לפני שהמציאו את הוואטסאפ.

     

    *** אפילוג ***
      

    ידוע שנשים מזדקנות וגברים רק משתבחים. נראה כי, שעון הזמן פסח גם על ידידי, סטינג. הוא נראה בדיוק כמו לפני עשרים שנה. צעיר, רזה, אנרגטי ושרירי. מה שגרם לבנות הלוויה שלנו, לפנטז עליו במהלך כל ההופעה.

    כשיצאנו, הבנות כבר רקמו תוכניות פרוורטיות על סטינג . ביגוד פרובוקטיבי, כוסית Cosmopolitan ביד ובושם זול בבר של מלון 'ראפלס' אולי יניב להם מפגש עם האליל ואפילו סטוץ גרופיות בחדרו..."לכו על זה" עודדתי. אולי הוא סוטה חובב זקנות ואולי יש לו סתם טעם רע? מי יודע אולי עוד יצליח לכן.

     

    שבת שלום.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/12/12 16:52:

      צטט: עJת ה0גולה 2012-12-24 04:01:38

      מחייכת. אהבתי....

       

      תודה, שמח לשמוע שגרמתי לאנשים לחייך.

        24/12/12 04:01:

      מחייכת. אהבתי....

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      סולל הדרך
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין