מקושקשת
פוסטים אחרונים
- חג (פחות) שמח 4/9/10
- Big girl's dont cry 25/1/10
- המלצות יינתנו ע"פ דרישה 23/12/09
- In a Lifetime 24/9/09
- כלבה על סטרואידים - מיומנה של ה - כלבה 24/8/09
- נעדר 23/8/09
ארכיון
הלאה
לפעמים נראה שכאילו כבר שכחנו את היקרים, המוכשרים והאהובים במדינתנו שהלכו לעולמם. שומעים את הידיעה, נעצבים, ממלמלים כמה חבל וממשיכים הלאה. אהוד מנור, דודו דותן, עוזי חיטמן, עפרה חזה, אריק לביא, פולי... וגם שרון.שנמצא אבל בעצם אינו. לפעמים אני תוהה איך הכל ממשיך כרגיל... ביומיים שלושה הראשונים מדברים הרבה, מעלים לשידור קטעים נשכחים, תוכניות ולקטים. החברים מספרים ובוכים, העיתונים מספידים והלאה......! ברור שאי אפשר להתעסק רק במתינו ולעצור את חיינו בכל פעם שמישהו גדול עוזב ככה פתאום. אם אנחנו נאלצים להמשיך אחרי קרוב אמיתי שהלך מאיתנו ברור שנמשיך אחרי אדם שאהבנו אותו מרחוק, מהטלויזיה, מהקולנוע מהמוזיקה. אחד שהצחיק אותנו, אחד שריגש, אחד שגרם לנו להרגיש קרובים אליו ולו לרגע, אחד שהתחברנו אליו גם בלי להכיר אותו אישית. וכזה היה בשבילי פולי. משלושת הגששים אותו הכי אהבתי, הוא היה הפייבוריט שלי. וונעצבתי מאוד כשנודע לי על מותו. אולי כי זה נגע בי בנקודה אישית ורגישה משלי. אולי כי הכרתי מעט את בתו יעל וליבי יצא אליה. אולי אני מתגעגעת כי זה מחזיר אותי לתקופה אחרת רחוקה שכבר אינה. אולי אני מתגעגעת כי אני פשוט בחורה נוסטלגית שמתגעגעת באופן קבע... בכל אופן אני עדיין חושבת עליו לפעמים ועל משפחתו שחייהם כפי שהכירו השתנו מקצה לקצה. עברו חודשיים וקצת מאז מותו ואני באופן אישי מתגעגעת לאיש והוא חסר בנוף הישראלי. אני מניחה שלעוד הרבה כמותי. בחרתי להעלות פה קטע מהתוכנית של יצפאן שהוא ושלישיית 'מה קשור' שרו את השיר 'הלאה' כמחווה לגשש היקר. אני פשוט אוהבת את השיר והם ביצעו אותו בצורה מרגשת. אומנם יצפאן (תכנית נמוכה מבחינתי) ואומנם אף אחד מהם לא זמר. אבל התרגשתי... לצערנו כולנו נאלצים לאחר מותם של אהובים ומותם של אחרים שאהבנו אפילו מרחוק להמשיך הלאה.... וכמה זה קשה עד כמעט בלתי אפשרי כשמדובר במישהו מחיינו שלנו. לזיכרו של פולי.
|
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בהחלט זיכרון יפה, פינק גילמור.
אני לעומתך דווקא לא זכיתי לראות אותם על הבמה וחבל...
אז מן הסתם זכית.
אחד הזיכרונות היפים שיש לי מהילדות ,זה הפעם הראשונה שההורים שלי לקחו אותי להופעה של הגשש, הייתי ילדה, וזה היה בבית החייל בתל אביב, אני אף פעם לא אשכח את זה.
ממש אבדה.
הנה "איך היה" :-)
http://cafe.themarker.com/view.php?t=275860
אז איך הסרט ' אני אגדה'? (ויל סמית לא?)
וכן, צודק. ישנם הרבה חומרים שניתן להשיג בדרכים אחרות שהן לא טלויזיה ורדיו.
תהנה
אז מעניין מי מביא לה את כל הרייטינג הגבוה שיש לה, הרבה אנשים לא ממש סובלים
את נוכחותה על המסך שלהם. ועדיין... היא שם.
בכל אופן, הצדק איתך לצערנו. המלך מת (עולם כמנהגו נוהג) ויחי המלך החדש.
לפני כמה ימים ראיתי את הסרט "אני אגדה"
הסרט מספר על האדם האחרון על כדור הארץ.
והוא רואה טלויזיה וסרטים. מה בטלויזיה ?
הקלטות של כל מני דברים.....
אאז למה כתבתי את כל זה? יש המון חומר של הגששים מוקלט.
ופעם העברתי תקליט של שייקה אופיר לתקליטור עם מערכונים כמו זה על המורה הערבי לאנגלית שמלמד שייקספיר :-)
אין צורך להסתמך על רדיו וטלויזיה יותר
אפילו בצחוק אל תגיד לי את זה
אני מתחלחל כל פעם שהיצור הזה עולה לשידור
אבל
החיים ממשיכים וכן שייקה אופיר לא יחזור , וגם לא פולי , ועוד רבים וטובים אחרים....
אבל יש לנו אחרים , נכון הם לא שווים את האבק לנעלי הותיקים , אבל אחרת לא היה מקום על המסך מרוב כישרונות , כואב על מי שהלך או כפי שנהוג להגיד המלך מת יחי המלך החדש
תודה פינקסון. שמחה על תגובתך והזדהותך.
ואכן אין מה להשוות... פעם היה הרבה יותר שמח מהרבה בחינות.
נוסטלגית אמיתית אני. בעיה...
גם היום יש לנו, פשוט צריך להחליף את האנשים בה
'על בטוח' אחחח... איזו תוכנית זו הייתה.
פעם באמת הייתה לנו ארץ נהדרת.
לא לשכוח לקחת טרנזיסטור לשמוע "על בטוח" מדי שבת ב -10:00
ושירים ושערים !!!
לגמרי בהההה.
וכן, לשבת הזו בדיוק אני מתגעגעת.
שבת, ארוחת בוקר, הגששים ברדיו ברקע ואח"כ לים.
פעם שבת הייתה גששים על הבוקר....
היום תוקעים לנו את אודטה בשידור חוזר (בלההה)