לפעמים נראה שכאילו כבר שכחנו את היקרים, המוכשרים והאהובים במדינתנו שהלכו לעולמם. שומעים את הידיעה, נעצבים, ממלמלים כמה חבל וממשיכים הלאה. אהוד מנור, דודו דותן, עוזי חיטמן, עפרה חזה, אריק לביא, פולי... וגם שרון.שנמצא אבל בעצם אינו. לפעמים אני תוהה איך הכל ממשיך כרגיל... ביומיים שלושה הראשונים מדברים הרבה, מעלים לשידור קטעים נשכחים, תוכניות ולקטים. החברים מספרים ובוכים, העיתונים מספידים והלאה......! ברור שאי אפשר להתעסק רק במתינו ולעצור את חיינו בכל פעם שמישהו גדול עוזב ככה פתאום. אם אנחנו נאלצים להמשיך אחרי קרוב אמיתי שהלך מאיתנו ברור שנמשיך אחרי אדם שאהבנו אותו מרחוק, מהטלויזיה, מהקולנוע מהמוזיקה. אחד שהצחיק אותנו, אחד שריגש, אחד שגרם לנו להרגיש קרובים אליו ולו לרגע, אחד שהתחברנו אליו גם בלי להכיר אותו אישית. וכזה היה בשבילי פולי. משלושת הגששים אותו הכי אהבתי, הוא היה הפייבוריט שלי. וונעצבתי מאוד כשנודע לי על מותו. אולי כי זה נגע בי בנקודה אישית ורגישה משלי. אולי כי הכרתי מעט את בתו יעל וליבי יצא אליה. אולי אני מתגעגעת כי זה מחזיר אותי לתקופה אחרת רחוקה שכבר אינה. אולי אני מתגעגעת כי אני פשוט בחורה נוסטלגית שמתגעגעת באופן קבע... בכל אופן אני עדיין חושבת עליו לפעמים ועל משפחתו שחייהם כפי שהכירו השתנו מקצה לקצה. עברו חודשיים וקצת מאז מותו ואני באופן אישי מתגעגעת לאיש והוא חסר בנוף הישראלי. אני מניחה שלעוד הרבה כמותי. בחרתי להעלות פה קטע מהתוכנית של יצפאן שהוא ושלישיית 'מה קשור' שרו את השיר 'הלאה' כמחווה לגשש היקר. אני פשוט אוהבת את השיר והם ביצעו אותו בצורה מרגשת. אומנם יצפאן (תכנית נמוכה מבחינתי) ואומנם אף אחד מהם לא זמר. אבל התרגשתי... לצערנו כולנו נאלצים לאחר מותם של אהובים ומותם של אחרים שאהבנו אפילו מרחוק להמשיך הלאה.... וכמה זה קשה עד כמעט בלתי אפשרי כשמדובר במישהו מחיינו שלנו. לזיכרו של פולי.
|