כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeהמספריתרומנטיקה זה אני!האלמנה -הסיפור הרומנטי למוצ"ש בהשראת ציור של דבי מהקפה

    רומנטיקה זה אני!

    סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    האלמנה -הסיפור הרומנטי למוצ"ש בהשראת ציור של דבי מהקפה

    האלמנה -הסיפור הרומנטי למוצ"ש בהשראת ציור של דבי מהקפה

    ‎33

    יחסים  דבי הציירת

    42 תגובות   יום שבת, 22/12/12, 22:51

     

     

    ''

     

     

    לא ממש מת לצלם אלמנות של עשירים. מסכת היגון על פניהן נראית עבה כמו איפור צעקני של המקצוע העתיק ביותר בעולם.אני אף פעם לא מאמין להן. ברור למה. באותו יום אפור וסגרירי, החשק שלי לעשות סדרת צילומים לעיתון שבו אני עובד כבר 10 שנים, ולהראות את אלמנתו האבלה של ליאון רקנקי, התורם הכי גדול של אוניברסיטת תל אביב, היה זהה לחשק שלי לקפוץ ערום לבריכת גורדון, כשגשמי הזעף מכים בי מלמעלה...

     

    הלכתי. מה יכולתי לעשות? בתקופה שבה "מעריב" כמעט חדל להתקיים, וערוץ 10 בסכנת סגירה, אני חייב לשמור טוב טוב על מקום העבודה שלי, אפילו אם מדובר בעיתון המקומי הבלתי חשוב "חדשות נווה פרצפילוחה". בסדר, תצחקו. אף אחד מכם לא יודע איפה זה,נכון? לא ממש איכפת לי. גם אני לא ממש גר שם,אבל זה המקום היחיד שהסכים לקבל אותי אחרי שקוצצתי מסיבות תקציביות מ"זאת ארצנו",עיתון פטריוטי ממומן על ידי נדבן אלמוני. לפני כן עבדתי בעיתון "העיר הגדולה", שנסגר לאחר הפגנות שהאשימו אותו בשמאלניות מוגזמת. ועכשיו אני צלם הבית של נווה פרציפלוחה, עושה את דרכי לוילה המפוארת של משפחת רקנקי אי שם בקיסריה.

     

    חיפשתי אותה בעיניי בין המוני האנשים שישבו שם, שותים ואוכלים בכלי חרסינה יקרים שהגישו הפיליפיניות החרישיות. בשלושים מקובל לערוך סעודת אבלות, ואצל העשירים הכבדים זו היא סעודה עשירה במיוחד. המשכתי לחפש אותה. אשתו הרביעית של ליאון. אף אחד לא נתן לזה סיכוי כשבגיל 34 נישאה לו ביום הולדתו ה-68, אבל עובדה, החזיקו מעמד 10 שנים...החיים הם למעלה מכל דמיון."סליחה, איפה בטי?", חזרתי ושאלתי, עיניי סוקרות ומחפשות מסכת יגון  מרוחה על פנים מתוחות ויפות, מוזרקות בוטוקס, מוחלקות קמטים, מנותחות אף וסנטר. אך בטי שמצאתי הייתה שונה במפתיע מציפיותיי.

     

    היא בהחלט נראתה בת 44. שקעים מתחת לעיניה השחורות, חוטי כסף זרועים פה ושם בשערה השחור, הארוך, שעטף את פניה כשמיכה. קמטוטים זעירים בזוויות פיה, צוואר שהגיל נתן בו אותותיו. ולמרות זאת, כמה מפתיע,היא כלל לא נראתה עצובה! כמו אור גדול זרח ממנה, זרם בלחיצת ידה, במבטה,בהליכתה. שמלתה השחורה הייתה אלגנטית ותפורה היטב. "צלם כמה שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה, רק אל תעמיד אותי בפוזות", חייך אליי קולה. "אני שונאת פוזות".

     

    לחצתי על כפתור המצלמה המשוכללת שלי שוב ושוב. עיניי לא שבעו מלראות את דמותה נעה בין האנשים, מסיטה את שערה הכבד לאחור, פורצת בצחוק עליז. לשווא חיפשתי שביב כל שהוא של עצב. אפילו מעושה.כל כך הורגלתי לזה מהאלמנות שצילמתי, שנראו כאילו עולמן חרב עליהן. שעיניהן זלגו דמעות בלתי נגמרות, שקולן נשמע שבור ומרוסק, שסירבו לדבר על המיליונים שיקבלו כעת..."אהבתי אותו...", סיפרה כל אחת מהן בין התייפחות להתייפחות. "אותו, לא את הכסף שלו...". ואילו זו –אין לה בושה, או מה? לפחות שתעמיד פנים קצת...גם היא הולכת לקבל מיליונים...לפחות שתשלם את המס הפעוט של להיראות שבורה, לא ?

     

    עולם מוזר, המשכתי לחשוב לעצמי, כשפיתחתי את הצילומים בבית. מעולם לא פגשתי אלמנת מיליונר ששמה פס על המוסכמות החברתיות. הכול יודעים שבחוג הסילון יש כללים ברורים. צעירה מתחתנת עם זקן עשיר. זקן עשיר מת. אלמנה צעירה מוכת יגון. אלמנה צעירה מקבלת מיליונים. אלמנה צעירה נישאת שוב לאחר שנתיים עם...זקן עשיר אחר...מה היא חושבת לעצמה הבטי הזאת, שמפירה את הכללים?

     

    שטחתי את הצילומים לייבוש, וכשהתבוננתי בהם באור על שולחן העבודה שלי, הוכיתי בתדהמה. דבר כזה לא ראיתי מימיי! כל צילום של בטי לווה מאחוריה בצללית שלה קשורה בחבלים עבים! מה קורה פה? שוב ושוב הבטתי בפורטרטים. בטי עומדת ליד הקיר, בטי משוחחת, בטי מחייכת, בטי נוגסת בעוגה, בטי לוחצת יד. כולה זורחת. ומאחורי כל תצלום כזה – צללית של פניה, ועליה חבלים שתי וערב, כמו חבלים של ספינה הקושרים אותה ליתד בנמל....

     

    אחוז טירוף חזרתי למצלמה והתבוננתי בתמונות בתוכה.דיוקנה של בטי זרח אליי משם ללא כל צללית מאחוריה...מבטי חזר לשולחן. הצילומים נחו שם. לכל אדם יש שם – כתבה המשוררת זלדה? לכל צילום של בטי הייתה צללית חבולה בחבלים...

     

    זה פשוט שיגע אותי! למחרת התקשרתי אליה בתואנה שנדמה לי ששכחתי אצלה איזה חלק מהציוד שלי.

    הבית היה ריק הפעם.היא פתחה לי את הדלת . אותה שמלה שחורה, אותו שיער עבות כשמיכה, אותן עיניים ענקיות, שחורות כלילה. "בבקשה, אתה מוזמן לחפש", אמרה במאור פנים. עשיתי הצגה שלמה של חיפוש, כשהיא יושבת על אחת מכורסאות העור האיטלקיות בסלון המהודר.

     

    "אני לא מוצא...", מלמלתי. "סליחה, כנראה איבדתי את זה בדרך...". "תשאל מה שבאמת רצית לשאול", קטעה אותי. "לא מבין...", לחשתי. "תשאל למה אני לא מתאבלת...", אמרה, קולה צלול ורגוע, כלל לא מתנצל. "טוב,אז אני שואל...". "כל עוד ליאון היה חי, הייתי קשורה לכסף שלו. רק עכשיו, כשהוא מת, יצאתי לחופשי...". "לחופשי?", שמעתי את קולי התמה. "את מתכוונת לחופש לעשות מה שאת רוצה עם כל המיליונים שתקבלי...".

     

    "אני לא מקבלת שום מיליונים מאף אחד", באה התשובה. "המיליונים היו ונשארו שלי. ליאון היה מרושש לגמרי כשהתחתן אתי, ועם האימפריה שהקמתי במו ידיי. רק אחרי החתונה התגלה לי מצבו.כל עוד היה חי –הייתי כבולה לחובות שלו. אבל כעת –אני אישה חופשיה!". שתיקה. אני מחפש משהו להגיד מתוך התדהמה, אבל לא יוצא לי כלום חוץ מ"אפשר להזמין אותך לקפה? אני מבטיח לך שאין לי חובות...".

     

    • הסיפור נכתב בהשראת ציורה של חברתנו דבי מהקפה, המצורף לסיפור.ולמי שלא מכיר את ציוריה המיוחדים במינם, הנה הלינק לעמוד שלה בקפה –http://cafe.themarker.com/gallery/302180/

    *  לקוראים הצעירים, בני דור ה-3.5....הסיפור מתאר תקופה שבה עדיין היו מפתחים פילם בחושך ולאחר מכן מייבשים את התמונות המודפסות.לא דומה למה שנעשה במחשב היום.

     

    *   כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)

    דרג את התוכן:

      תגובות (42)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/1/13 08:30:
      אהבתי. כייף לשקוע אצלך בסיפורים הנפלאים.
        3/1/13 11:33:
      תמיד כייף לבוא לבקר *
        28/12/12 08:51:

      צטט: טלי פרי 2012-12-23 08:02:25

      אלומה יקרה, התגעגעתי לסיפורייך. הסיפור הזה שלך והציור של דבי מקסימים. תמיד רציתי לדעת מה קורה מאחורי הקלעים של חתונות הצעירות היפהפיות עם המליונרים הקשישים. תודה שהארת את עינינו...:) טלי*

      טלי מתוקה,שמחה שפתחתי לך צוהר...גם אם דמיוני לגמרי..

        28/12/12 08:51:

      צטט: ehudin 2012-12-23 09:42:23

      אהבתי - רעיונות ללא הפסקה, עולם ומלואו.

      חן חן חבר יקר!

        28/12/12 08:50:

      צטט: נ.י.ל.י 2012-12-23 09:49:28

      סיפור בין מימדי-נפלא!!

      חן חן,נילי יקירתי,על תגובה שתמיד אלף-ממדית...

        28/12/12 08:49:

      צטט: נועהר 2012-12-24 09:23:59

      יופי של סיפור..

      קשה מאוד לנחש מה באמת מסתתר מאחורי הדלת

      לפעמים הנראה לעיין הוא הצגה אחת גדולה.. ..

      נכון מאוד!

        28/12/12 08:49:

      צטט: * אילת השחר * 2012-12-24 12:08:23

      .

      ''

      חברתי המשקיענית! מי יכול עלייך? אין לך מתחרים ביופי ויזואלי של תגובה!!!תודה,תודה,תודה!!!

        28/12/12 08:48:

      צטט: אישה1 2012-12-23 14:46:36

      אלומה, הצלחת להפתיע בסוף!

      אהבתי מאד, גם את שיתוף הפעולה עם דבי המוכשרת (הציור הזכיר לי קצת את רונית אלקבץ).

      את גדולה! גם לי זה הזכיר!!אבל זוהי גדולתה של דבי...

       

        28/12/12 08:47:

      צטט: אילנה ינובסקי 2012-12-25 22:37:47

      אהבתי את הסוף המלמד

      חחח אני לא מתכוונת להיות דידקטית בסיפורים שלי,אבל לפעמים זה יוצא...

        25/12/12 23:49:

      צטט: ינשוף פצוע כנף ורגל 2012-12-23 18:15:27

      אולי היה כדאי ריקון לקנקי... נכגד עיין הרע (ותביעת לשון הרע...)

      לא פוחדת...

        25/12/12 23:48:

      צטט: sari10 2012-12-23 08:41:37

      צטט: מרב 1956 2012-12-23 07:42:18

      מה זו הרשת, הצללית שהיתה על התמונות המפותחות

      בסופו של סיפור?

      הצלליות בתמונות מסמלות את הכבילה של

      האלמנה לחובות של בעלה . . . לא?

      ~~~~

      אלומה,

      סיפור מעניין.

      מה שאני מסיקה ממנו הוא כי לא כל הנוצץ הוא זהב,

      אנחנו מניחים הנחות ומגיעים למסקנות בחיים,

      ויתכן שאנחנו ממש טועים . . .

      תודה שרי יקירתי על התשובה הנכונה למרב.אכן תשובה נכונה! (זכית בסוף שבוע אצל דבי...) וכרגיל,הניתוח שלך שווה זהב!

       

        25/12/12 22:37:
      אהבתי את הסוף המלמד
        24/12/12 12:08:

      .

      ''
        24/12/12 09:23:

      יופי של סיפור..

      קשה מאוד לנחש מה באמת מסתתר מאחורי הדלת

      לפעמים הנראה לעיין הוא הצגה אחת גדולה.. ..

        23/12/12 21:32:

      צטט: sari10 2012-12-23 08:41:37

      צטט: מרב 1956 2012-12-23 07:42:18

      מה זו הרשת, הצללית שהיתה על התמונות המפותחות

      בסופו של סיפור?

      הצלליות בתמונות מסמלות את הכבילה של

      האלמנה לחובות של בעלה . . . לא?

      ~~~~

      אלומה,

      סיפור מעניין.

      מה שאני מסיקה ממנו הוא כי לא כל הנוצץ הוא זהב,

      אנחנו מניחים הנחות ומגיעים למסקנות בחיים,

      ויתכן שאנחנו ממש טועים . . . 

      שרי תודה רבה, לא העליתי זאת על דעתי.

       

        23/12/12 20:01:
      מפתיע ומעניין :)
        23/12/12 19:13:
      חמוווווד הלואי שיצליח להם עם הקפה:)
      ראשית - גילית לי עולם ומלואו - את עבודותיה של דבי... שנית - את אכן משתבחת... ושלישית - גם במצלמותץ דיגיטליותץ רואים רוחות... ;)
      אולי היה כדאי ריקון לקנקי... נכגד עיין הרע (ותביעת לשון הרע...)
        23/12/12 14:46:

      אלומה, הצלחת להפתיע בסוף!

      אהבתי מאד, גם את שיתוף הפעולה עם דבי המוכשרת (הציור הזכיר לי קצת את רונית אלקבץ).

      מעולה!!!! תודה על השיתוף.
        23/12/12 09:49:
      סיפור בין מימדי-נפלא!!
        23/12/12 09:42:
      אהבתי - רעיונות ללא הפסקה, עולם ומלואו.
        23/12/12 08:41:

      צטט: מרב 1956 2012-12-23 07:42:18

      מה זו הרשת, הצללית שהיתה על התמונות המפותחות

      בסופו של סיפור?

      הצלליות בתמונות מסמלות את הכבילה של

      האלמנה לחובות של בעלה . . . לא?

      ~~~~

      אלומה,

      סיפור מעניין.

      מה שאני מסיקה ממנו הוא כי לא כל הנוצץ הוא זהב,

      אנחנו מניחים הנחות ומגיעים למסקנות בחיים,

      ויתכן שאנחנו ממש טועים . . .

       

        23/12/12 08:02:
      אלומה יקרה, התגעגעתי לסיפורייך. הסיפור הזה שלך והציור של דבי מקסימים. תמיד רציתי לדעת מה קורה מאחורי הקלעים של חתונות הצעירות היפהפיות עם המליונרים הקשישים. תודה שהארת את עינינו...:) טלי*
        23/12/12 07:50:
      משפחת רקנקי!!!! סיפור מעולה.
        23/12/12 07:42:

      מה זו הרשת, הצללית שהיתה על התמונות המפותחות

      בסופו של סיפור?

        23/12/12 07:21:

      צטט: רמיאב 2012-12-22 23:56:01

      סיפור מופלא עם סוף מפתיע.

      כרגיל, כדאי לחכות למוצאי שבת ולמנת ההנאה שתגיע.
      שבועות טובים! (למה רק אחד? מופתע  ... ),

      בידידות,

      רמי


      תודה רמי היקר,במיוחד על הערותיך בפרטי על איך מצלמים היום (מחשב)לעומת פעם (חדר חושך,ייבוש תמונות...)- בזכותך -הערה ציבורית למטה...

        23/12/12 06:58:

      תודה לך על סיפור עם סוויץ מפתיע

      נראה כאילו הדמויות נעות וחיות אל מול פני הקורא

      והתנהלותן מציאותית ומוחשית

      התאים לי מאד לקפה הבוקר של תחילת שבוע

      סוקראטס

        23/12/12 06:44:
      ״חתיכת סיפור״.........אלומה את אלופה
        23/12/12 06:41:
      נהדר תודה לך

      הפתעה נעימה הסיפור הזה שלך. שובר שגרה גם הסיום המפתיע. תודה על הסיפור המרגש הכתוב נפלא. את יודעת להוליך את הקורא אל דמויותייך והוא לא נשאר אדיש. תודה גם לדבי על הציור שהוביל להשראה. בכלל דבי יכולה לערוך תערוכה מהציורים שלה שעליהם נכתבו יצירות בשיר ובסיפור. תודה לשתיכן על העונג ליהנות מהציור ומהסיפור. שבוע טוב.
      יהודית

        22/12/12 23:56:

      סיפור מופלא עם סוף מפתיע.

      כרגיל, כדאי לחכות למוצאי שבת ולמנת ההנאה שתגיע.
      שבועות טובים! (למה רק אחד? מופתע  ... ),

      בידידות,

      רמי


        22/12/12 23:29:

      צטט: debie30 2012-12-22 23:18:35

      אלומה יקרה,
      אכן הפתעת אותי, ותודה ענקית על ההפתעה,
      אני לא מופתעת מהיכולת הנפלאה שלך לתאר דמויות,
      הצלם השורד בימים שהעיתונות קורסת
      ובטי עם הצללים
      נהדר
      שבוע נפלא

      דבי אהובה!!! זו לא הפעם הראשונה שציוריך מעוררים בי השראה לכתיבה,וכנראה גם לא תהיה הפעם האחרונה...את ציירת גדולה ואני פשוט מתחברת אליך בטירוף!

        22/12/12 23:28:

      צטט: א ח א ב 2012-12-22 23:11:20

      יופי של סיפור. עם סוף מפתיע כמו שאני אוהב.. :)

      אני תמיד אוהבת את התגובות שלך!

        22/12/12 23:27:

      צטט: * חיוש * 2012-12-22 23:09:53

      אלומה יקרה לליבי נשיקה

      איזה סיפור הבאת לנו - נהנתי לקרוא

      בקטע הזה כשהצלם פיתח את התמונות וראה את צלליתה כרוכה בחבלים

      עברה בי צמרמורת....( כמו בסירטי המתח והאימה קריצה)

      והנה סוף סוף נישבר לאותו צלם המיתוס..... (-:

      ואני....הפכתי למכורה לסיפורים שלך - יקירתי

      מעריצה מושבעת!

      * כוכב אהבה ממני

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך, אלומה יקירתי

      שבוע ניפלא לכולנו

      תודה חיוש עם המשוב הנפלא שלך, כתמיד, שעושה לי טוב...גם אני הפכתי מכורה לתגובות שלך יקירתי! לגבי הצמרמורת שעברה בך...נו, זו הצמרמורת שעברה בי כשראיתי את הציור של דבי...

        22/12/12 23:18:

      אלומה יקרה,
      אכן הפתעת אותי, ותודה ענקית על ההפתעה,
      אני לא מופתעת מהיכולת הנפלאה שלך לתאר דמויות,
      הצלם השורד בימים שהעיתונות קורסת
      ובטי עם הצללים
      נהדר
      שבוע נפלא

        22/12/12 23:13:

      הציור של דבי היקרה ממש יפהפה

      ונהדר שיצרת בהשראתו - את הסיפור הנהדר הזה....

        22/12/12 23:11:
      יופי של סיפור. עם סוף מפתיע כמו שאני אוהב.. :)
        22/12/12 23:09:

      אלומה יקרה לליבי נשיקה

      איזה סיפור הבאת לנו - נהנתי לקרוא

      בקטע הזה כשהצלם פיתח את התמונות וראה את צלליתה כרוכה בחבלים

      עברה בי צמרמורת....( כמו בסירטי המתח והאימה קריצה)

      והנה סוף סוף נישבר לאותו צלם המיתוס..... (-:

      ואני....הפכתי למכורה לסיפורים שלך - יקירתי

      מעריצה מושבעת!

      * כוכב אהבה ממני

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך, אלומה יקירתי

      שבוע ניפלא לכולנו

        22/12/12 23:06:

      צטט: zohey 2012-12-22 23:03:39

      ואווווווו, לא מופתעת ! אל תסתכל על הקנקן - אלה במה שיש בו . לא פעם - אנו מתיחסים לאשת מליונר כפרזיטית - אלה שיש הרבה סיפורים כמו אלה שמי שעומד מאחור היא מי שמאחור היא הפועלת היא הכוח .

      תודה, חברתי הזריזה...מה את עושה בשעות כאלה ערה...? לא, אל תעני...מה איכפת לי..העיקר שהגעת לסיפור שלי...

        22/12/12 23:03:
      ואווווווו, לא מופתעת ! אל תסתכל על הקנקן - אלה במה שיש בו . לא פעם - אנו מתיחסים לאשת מליונר כפרזיטית - אלה שיש הרבה סיפורים כמו אלה שמי שעומד מאחור היא מי שמאחור היא הפועלת היא הכוח .
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי