אז מה הקשר בין נבוכדנצר, הר ציון, עשרה בטבת והר הרצל? 

בשנת 588 לפני הספירה הנוצרית, או בשנת גשל"ו ע"פ המסורת, החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים.

שנה וחצי הוא צר על ירושלים ובסופה של תקופה זו, הבקיע את החומה, עלה על ירושלים, החריב את בית המקדש הראשון והגלה את העם ובכך הביא לסופה של ממלכת יהודה.  כפי שמופיע אצל ירמיהו: "ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער" (ירמיהו כ"ו, י"ח).

מחר יחול צום עשרה בטבת.

זהו התאריך הידוע במסורת כיום תחילת המצור על ירושלים וע"כ נקבע כאחד מארבעת הצומות שנקבעו על החורבן בשלביו השונים.

תאריך זה נקבע בעבר ע"י הרבנות הראשית גם כ'יום הקדיש הכללי', יום אזכרה לחללים אשר יום מותם אינו ידוע, בהם גם חללי השואה.  

מדוע נבחר דווקא עשרה בטבת? ממתי הוא מצוין ככזה?

הדבר קשור למאבקי תודעה סמויים שהתקיימו בשנותיה הראשונות של המדינה. בשנת 1948 הוקמה מדינת ישראל וכדי לבסס את מעמדה החליטה הממשלה על העלאת עצמותיו של חוזה המדינה (כבקשתו בצוואה) וקבורתן במקום שישמש פנתיאון של ההנהגה הציונית ומוקד משיכה וסמל של חזון וממלכתיות. המקום שנבחר היה הגבעה הסמוכה לשכונת בית וגן בירושלים, מקום המוכר היום כהר הרצל. המקום נבחר בין השאר כיוון שהיה בשטח בינלאומי ע"פ הצעת החלוקה של האו"ם מ1947 והמדינה רצתה לתת אמירה שכנגד, וכן בגלל ריחוקו מקו הגבול עם ירדן, שהיה במזרח העיר.

בשנת 1953 הוקם בחלקו הנמוך יותר של ההר מוזיאון יד ושם לזכר חללי השואה מתוך תפיסה של חיבור בין "שואה וגבורה" וההר כולו קיבל את מעמדו כ'הר הזיכרון'.

אך באותה עת, המדינה קיימת כבר 5 שנים. האם עד אז לא היה שום אתר הנצחה וזיכרון?

שאלה זו מחזירה אותנו אל הר ציון.

עם הקמת המדינה, הוחלט במשרד הדתות כי יש להקים אתר שישמש מקום הנצחה וזיכרון לחללי השואה.

שתי תפיסות הפוכות נאבקו אז על כתר התודעה. התפיסה המסורתית שרצתה את החיבור לעבר, את החזרה אל השורשים והמקורות ומולה התפיסה החילונית שרצתה להוות חלופה של חידוש וריענון.

מי שמונה להיות אחראי על העניין היה מנכ"ל משרד הדתות דאז שהיה ידוע בכינויו שז"כ, או בשמו שמואל זנוויל כהנא. הוא בחר בהר ציון כמקום ראוי לטובת העניין.

השם 'הר ציון' היה סמל של חורבן בעבר הרחוק וכן בהווה של קום המדינה.

בעבר הרחוק, ע"פ מאמר הפסוק מאיכה "על הר ציון ששמם, שועלים הילכו בו" וכן מאז מקום המדינה, כיוון שאל הר ציון, דרך שער ציון יצאו תושבי הרובע היהודי לאחר הסכם הכניעה שנחתם עם הלגיון הירדני. 

שם הוצבה אנדרטת גם הזיכרון לחללי הרובע שנקברו באופן זמני בתוכו,

ודווקא בגלל זה נבחר המקום הזה לאתר הנצחה לשואה מתוך ראיה של חזרת עם ישראל לארצו והקמת מדינה כהתגשמות חזון גאולה.       

הנביא עובדיה כותב "ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש" (עובדיה, א', י"ז). לשם יצאו האנשים, זה היה המקום הקרוב ביותר אל הר הבית שיהודים הורשו להגיע אליו באותן שנים ממלחמת השחרור ועד מלחמת ששת הימים. שם היה המפלט ושם יהיה הזיכרון.

 שם במוזיאון 'מרתף השואה' שהוקם על-ידו, ופועל עד היום, התקיימו טקסי הזיכרון הראשונים בעשרה בטבת ולא בכ"ז באייר, הידוע כיום השואה הממלכתי, כיוון שעל פי ההלכה, אין מתאבלים בימי ניסן. 

 לכן נבחר עשרה בטבת, כיום בעל משמעות נוספת של חורבן, אך יחד עם זאת הוא טומן בחובו גם תקווה לגאולה.

דרך חיבור וקרבה למקום הקדוש לעם היהודי וחיבור לגלויות שהיו לפנינו ומתוך כך גם לגאולות שהיו, וכבימים ההם, כן בזמן הזה.

 *כל התמונות לקוחות מגוגל תמונות והזכויות עליהן שמורות לבעלים.