יושבת שעות קוראת סיפורים של אחרים. שירים יפים, עצובים, ענוגים, נוגעים. אני מביטה, צופה, מתבוננת. משבחת, מטפחת, מחזקת ושמחה. שמחה עם מה שני עושה. שמחה עם הבחירות שלי. שמחה עם כאן ועכשיו. לא כותבת. לא מציירת. כנראה, שזו הבחירה הנכונה להיום. באהבה עופרה |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן,
רגעים של שלמות.
אהבתי
עופרה
שלמות היא רגעים, רגעים קטנים של שלווה ושקט פנימי.
כמו בעת קריאה, הקשבה למוסיקה , רגע עם עצמך שקט ושלו.
האם קיימת שלמות?
מהי שלמות?
זה כבר נושא אחר.
וכרגע נשאר ב "שמח בחלקו".
תודה רינת
באהבה
עופרה
השלמות הנפלאה, היא השיא.
"שמח בחלקו"
תודה רבה על התגובה.
אין ספק שרק אני יודעת מה טוב עבורי.
הפוסט הזה הוא שיתוף במצב זמני.
וככל אמן, כך גם אני , מכירה את התקופות השקטות ואת ההתפרצות היצירתית שבאה אחר כך.
באהבה
עופרה
רק את יודעת מה טוב בשבילך יקירתי!
הזכרת לי אותי כשנכנסתי לראשונה לקפה, כאילו נעתקו מילותיי
מפי, לא ידעתי מה לכתוב, מה להביע, היה לי מוזר, כאחת שלא
שתמיד יש לה מה לאמר :-) ופתאום...הכל נפרץ החוצה, ושוב
תקופת יובש ושוב גאות...וחוזר חלילה.
הכל עניין של מוזה.
אשוב לככבך ברגע שיחזרו כוכביי :-)
היי קינג דייויד
תודה על התגובה.
האמת היא שאני בריצות והכתיבה נועדה לנשמה. היא עוזרת לי להבין דברים, היא עוזרת לי לגעת בהם.
באהבה
עופרה
עדינה תודה על התגובה.
אני אלופת הבחירה לא לעשות כלום.
שיהיה לך המשך יום נעים
באהבה
עופרה
חגית ברוכה הבאה.
תודה על התגובה . וכן, אכן כתבתי.
באהבה
עופרה
רחל תודה על התגובה.
לפעמים לוקחים פסק זמן ורק אחר כך שמים לב שזה מה שצריך לעשות.
לחזור לצייר לקח לי פעם אחת 15 שנים - אחרי שסיימתי בי"ס תיכון לאמנות והייתי בתחושה שאני לא מספיק טובה. כשהבנתי שזו לא הנקודה הציורים פרצו מחדש.
פעם שניה זה לפני כעשר שנים הפסקתי לצייר ואחרי 7 שנים חזרתי לצייר.
הכתיבה היום היתה על הפסקה קצרה. מספר שבועות.
באהבה
עופרה
תודה תמר
גם לך המשך יום נפלא ויופי שבאת לבקר.
באהבה
עופרה
אי אפשר כל הזמן לרוץ, אי אפשר כל הזמן לתכנן, צריך מידי פעם לעצור, להביט סביב,
לבחון את הדרך ולעשות תיקונים במסלול... או להמשיך ישר.
זה קןרה לאנשים עוצמתיים (או כאלה בעלי תחושת עוצמה) שהם שוכחים להביט סביב, שוכחים שאי אפשר לסחוף בלי לספוג.
מכל מלמדיי ומכל תלמידי השכלתי.
תתמכרי לבחירה שלך שלא לעשות כלום אבל בכל זאת עשית משהו ...
יומקסום לך
כל אחד והתפקיד שלו... וכל דבר בא זמנו
וחוץ מזה רגע, הנה כתבת משהו ...
כן, לפעמים צריך פסק זמן. רק לקרוא, רק לספוג.
לי זה לקח שנתיים עד שהתחלתי שוב לכתוב.
יומנעים
באהבה
רחל