זהו דיון קצת פילוסופי אבל בכל זאת בחרתי להעלות אותו בכדי להבין אם רק לי מציקה התופעה שהאדם הוא הקניבל העצמי האחרון על כדור הארץ. משחר ימי בריאת העולם ועד ימינו אנו, איש איש באמנותו יחיה, יש קשר גומלין בין בעלי החיים בטבע לבין הטבע עצמו, יחסי גומלין המתבטאים בכבוד ההדדי בין היצור החי לבין הטבע כסביבת חיים. האדם, כבעל חיים מפותח משאר היצורים החיים על כדור הארץ, מבצע בהוויותו את חורבנו של העולם ושל הטבע על כל מה שחיי וקיים בו, ובשל כך את חורבנו שלו. כחלק מהמודעות לבעיה שנגרמת עקב השימוש שמבצע האדם בטבע לטובתו ללא מחשבה על הסביבה וצרכיה, ללא שמירה על קשרי הגומלין מול היצורים האחרים המתקיימים מהטבע והשחתת הסביבה הקיומית השייכת לכל היצורים החיים עלי אדמות, מבצע האדם באופן מודע את השחתת העולם, והבאתו של הכחדת החיי החי בו. האם לא הגיע הזמן שבו נקבל החלטה חד משמעית כי אופן וצורת חייו של האדם על כדור הארץ משפיעה לרעה על חייו הוא בטבע וכי מן הבילתי נמנע הוא שעל מנת שלדורות הבאים אחרינו תהיה הזכות לחיות בעולם הזה לשנות את הוויתינו בצורה כזו שהטבע ומקורותיו יוכלו לשרוד למרות המצאותינו? האם אין אנחנו כאוכלוסיה רציונאלית עם ערכים והבנה בסביבתינו מסוגלים לעשות את המהלך לשינוי ולהיות הכוח המניע והמוביל של החזון החדש כדרך לעולם טוב יותר?
|