שעושים חמוד בלב
מצבים מסוימים עושים לפעמים "חיוך בלב" או חמוד בפנים ללא שליטה, גם אם אנו אמורים "לכעוס" ולנזוף במבצעים אותם......שובים את לבי "חוצפה" או יציאות שנונות של ילדים רכים, שאינם תמיד מבינים את מלוא המשמעות של דבריהם; קטעים של בעלי חיים; לפעמים קטעים של אנשים זקנים שעולמם אינו שפר עליהם והם ממורמרים על כל העולם, שאני אמורה להיפגע או להתרגז בשלהם. לפעמים מעירים לי הערות לגבי הכלבים שלי שגם אם תחפש בהן בנרות רוחב או טוב לב לא תמצא....
אחת מאלה הולכת מולי ברחוב לפני זמן מה, ורואים על הפנים שאלה אינם מ"טובי הלב" בלשון המעטה, ומעירה לי בארסיות לגבי הכלבה שלי זואי ש:"איזה מכוערת שהיא", ומוסיפה: "השם ישמור כמו עכברוש"...
אני, שמאמצת את המקרים הלא רצויים ואוהבת במיוחד בע"ח מכוערים, כאילו זכיתי בפרס. אורו עיני וחיוך חסר מעצורים התפשט לי על כל הפנים ללא שליטה, כשהיא מסכנה נוחלת אכזבה ומפח נפש. בטח רצתה משום מה לעצבן או משהו לא ברור, אז הוספתי "תודה, תודה רבה גברתי – גם את"....
בעלי חיים הגרים אתנו עושים לנו לפעמים קטעים שהבן אדם מתחיל לתהות כמה מהאדם יש בהם, האם הם מצליחים מבלי שנדע לשטות ולהתל בנו, ואולי בעצם יותר פיקחיים ממה שנדמה. ולא שאפשר ממש לברר זאת, אפשר רק לתהות.
בספר המשגע "מארלי ואני" מספר המחבר כיצד כלבו האהוב ניסה להערים עליו כדי לכסות על מבוכתו כי "פישל". לעת זקנתו לקה כלבו בשמיעתו וראייתו, וקרה שהוא עצמו נכנס פעם בשער החצר, והכלב הסתער לכיוון כי לא ראה שזה הוא. כשהגיע ונוכח בטעותו התבייש, לא איבד את עשתונותיו, והמשעשע הוא שהוא ניסה לכסות על "הפאשלה" והמשיך להסתער הלאה, עבר אותו, ודהר לכיוון השער על גורם בלתי נראה. אח"כ חזר מרוצה ומקשקש בזנבו לקבל בליקוקים פני בעליו.
כלבתה של חברתי בעלת תחביב מוזר, היא אוספת "למיטתה" (המזרון, המקום שלה) את התחתונים וגרביים המלוכלכים בלבד של בני המשפחה, כשהנקיים לא מעניינים אותה. היא אינה "מנשנשת" אותם, אוספת, ושמה אצלה. משעשע יותר לראותה מחפשת חסרת מנוחה גרב שאינה מוצאת את הזוג שלה, ואת פיה מלא "במציאות" הללו. כשהיא מוצאת סופסוף את הזוג השני, היא שמה אותו "אצלה" ליד בן זוגו ונרגעת כבמטה קסם.
בובי המאומץ החדש היקר שלי אוהב למרבית הפליאה, מכל הצעצועים היקרים שקניתי, לפרק לנשנש עד דק קרטונים שונים (שלב הכתישה). פעם היה נובח כשמרגיש שאני מחוץ לדלת ועומדת להיכנס, לאחרונה אני שומעת פחות ופחות נביחות, וכשאני פותחת את הדלת אני מבינה מדוע. הוא עומד בעמדת היכון למשחק וקרטון ענקי בפיו והוא מגישו לי כדי שאשחק אתו.
כשאני עסוקה הוא ניגש לזואי הכלבה לבקשה לשחק, ולפעמים היא מתעייפת ממנו אז הוא חוזר אלי. אני זוכרת שהיה סגור זמן ממושך כל כך, נכמר לבי. משחקת, ברור. מה, אגיד לו לא? לך תסביר לו שהצעצועים שקניתי לו שווים פי אלף מהקרטונים, ובריאים לשיניים. כשהוא רואה אותי עם קרטון חדש מאירות ומנצנצות עיניו כאילו זה הצ'ופר האולטימטיבי עבורו.
הבוקסר הראשון שלי עליו השלום, צדיק דגול בפני עצמו, היה קרוב ל 50 קילו, עם ראש של גוליית ולסתות בהתאם. תמיד היינו צוחקים שכמה שהוא היה גדול ואימתני הוא היה רגיש ועדין ככבשה תמה. היצור הגדול והקשוח למראה הזה היה נעלב כשאבא שלי ז"ל היה גוער בו, והיה מרכין את ראשו, מסתכל ככה עם העיניים מושפלות והולך לפינה. במשך הזמן אבא למד לגעור בכלב כל פעם שהוא כועס עלי, וזה היה עושה את זה הכי טוב. בכל זאת משעשע היה לראות כמה יצור גדול וחזק יכול להיות רגיש.
היה זה הוא שלימד אותי מה ההבדל בין "לנשוך" ו"לנשך". למי שטרם למד על ההבדל העצום בין המושגים: לנשוך זו פעולה עם כוח שבאה מכעס ופוגעת פיסית בכוונה להזיק, לנשך באה מאהבה וחיבה, וזה יותר נשיכות קטנטנות ועדינות.
(למעלה תמונתו של כלבי לולי שנפטר לפני כמה חודשים "מנשך" אותי)
כלב הבוקסר הענק עם הלסתות הללו הוא הוא זה שלימד וחידד עבורי את ההבדל..... כעת אני מנסה ללמד זאת את בובי הכלב החדש, הולך די לאט....הידיים שלי כבר מלאות סימנים, אבל לא כ'פת לי.
הכי בעולם שעשה לי "חמוד בלב" היה בזמנו כלב נכה של אישה שהלכה אתו לטייל במרכז המסחרי לידנו והתעקש לסחוב עבורה את העיתון בפיו, כנראה מתוך מחווה של רצון כלפיה, למרות הקושי עבורו. כתבתי עליו באחד הפוסטים שלי, כאן.
נו, אתם כבר קצת מכירים אותי, נכון ? אינני זוכרת אם אני ששאלתי אותה לגבי זה, או שהיא אמרה לבדה כשראתה שאני מסתכלת, אך זה היה ממש כמו אתמול וזכורה לי היטב ארשת פניה האוהבת והרכה כשאמרה זאת. חמוד בלב, הוא כמו חיוך פנימי של הלב, בפנים כזה בסתר. מה לכם עושה את זה?
|
תגובות (59)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אסתי ! ! !
איפה היית כל כך הרבה זמן לא "ראיתיך במחוזותי" ? הכל טוף אצלך חברה?
כן, החתולות ובכלל בעלי חיים יודעים להיות סלחניים ל"גורי אדם" לילדים מכל המינים.
האדם פחות.
גדול ! יהיה לנו פוסט של המאסטר על מגמה זו באופנה?
אז הצלחתי במטרה שלו....תודה
כן, בוקסרים הם כאלה, נראים מבהילים אך עדינים כל כך שזה מדהים.
לי נראה שיש סיבה שהם אוהבים דווקא את הדברים "הרחניים", זו הרי תמצית הריח, שבאה בצורה חזקה של הבעלים שלהם.
ברגע שמנסים לחשוב כמו כלב להכנס לראש שלהם מבינים אותם יותר ויותר קל לנווט אותם. לא צריך תמיד אילוף נוקשה לשם כך.
כנראה מצאת חן בעיניו ורצה לשחק אתך, ברור שזה תלוי בבעלים. אצלי אין דבר כזה, לא לוקחת שום דבר מובן מאליו.
אושו במיטה.....
הוספת תגובה
תודה רבה גילה, אחד הדברים היפים ביותר שאמרו לי. תתפלאי מי הראשונה שאמרה לי זאת עוד לפני הרבה שנים....
אפשר. כאן מדובר על הדברים מסוג שאפשר לדבר עליהם. וחוץ מזה השאלה לא רק מה אומרים אלא גם איך.
זה בהחלט לא רק כיף גדול. זו אחריות, עבודה קשה, טרחה, והרבה בלגן לפעמים. למי שאוהב זה שווה, ולא היה מוכן לוותר על זה גם בשל אלה.
היא לא אהבלה, כנראה יש לה נסיון לא טוב עם מקלות. כל אחד מאתנו פוחד ממשהו אחר, כך גם הכלבים כנראה. אני אישית לא משחררת את הכלבים שלי.
ההפסד בהחלט גם שלהם.
תודה. והיא בלעדית משפחתית שלנו
קרעת אותי מצחוק עם התגובה שלך לגברת שכינתה את הכלבה שלך מכוערת...חחחחחחחחחחחחחחחח
אצלי זה שונה,את התגובה של חמידות עושים לי תינוקות...בבית קפה או ברחוב כשאני רואה אותם לפניי או מאחוריי,הם כאלה חמודים ומצחיקים...כאלה תמימים ומאמינים שהעולם נברא בשבילם...
*
אלומה
אהלן.
שתדעי לך שקודם כל ולפני הכל פקעות של פרחים יכולות להיות רעילות לחיות הבית, תשימי לב לזה. יש צמחים שבאופן מיוחד רעילים. אני מאד מקווה שהוא אינו נוגש בהן בטעות, לא כדאי לקחת את הסיכון.
תביאי פה תמונה של פיץ הא? יש מצב?
מי אני? מה פתאום. מה גורם לך לחשוב ככה?
יש כאלה בהחלט שהמראה החיצוני שלהם מאד חשוב בעיניהם וכל פעם הם מעלים תמונות שלהם להראות כמה הם הגזעיים יפים, ומתי שהם מדברים עליהם זה על המראה החיצוני.
בהחלט לצערי יש גם כאלה.
כן, מכירה את הקטעים האלה, את החמידות הזו. תמונה שלה של בילי, אתה מביא?
מסכימה אתך כמובן, אכן אין חיות מכוערות, רק אנשים מכוערים.
תודה
כן, הם מאנייקים לא קטנים לפעמים, אבל תהרגי אותי, לא מסוגלת לכעוס על הפרצופים הללו....
תביאי תמונות, שנראה את אושו שלך....
אנשים שאוהבים ומטפלים כך בבעלי חיים הם אנשים טובים. ואת בונבונייטה, אדם מדהים. אהבתי את תגובך לגברת הללא ספק מכוערת. אגב, לכלב שלנו יש גם כן חיבה מיוחדת, ממש אובססיה, לגרביים מלוכלכות...
בקשר לכלבים - מתחבר לכל מלה שכאן -
בקשר לשאלתך שבסופו......
נו, יש דברים שאי אפשר ככה בפרהסיה..
ציפ שלי, מתה להיות על ספה/מיטה/כורסה
כאשר היא מכוסה.
אוהבת את הפוסט החדש שלך
גם אני רוצה קרטון חדש!!!!
אגב,פיץ הכלב המניאק שלי
(משום מה הוא מאד אוהב את השם מניאק..).
כנראה יש משהו בהברה הזו שעושה לו טוב...
ובכן, אסור בשום אופן לשתול פקעות של פרחים לידו,
כי לאחר ששתלתי הוא חופר מוציא את הפקעת
ומחזיר אותה אלי בכישכוש זנב:)))
החליט שזה סוג של משחק מחבואים חדש:))))
גם בילי שלנו לא מלכת היופי..., אבל יש בה
חמידות יוצאת-דופן. הסקרנות שלה משעשעת
אותנו כהוגן.
מבחינתה, המשחק האולטימטיבי זה לפרק גליל
שלם של נייר-טואלט עד שנותרים ממנו פתיתים,
כמו שלג...,
אה כן, גם היא נורא נעלבת כשגוערים בה:
מורידה ראש ומשפילה עיניים, אוזניה מקופלות
ומהודקות לראשה וזנבה מקופל בין רגליה האחוריות,
ואז אנחנו מחייכים אליה והיא מתקרבת לליטוף וזיק
של שמחה מתגלה בעיניים שלה...
אהבת בעלי החיים מראה את אנושיות האדם.
מאז שאני זוכרת את עצמי היו לנו כלבים בבית ..
האהבה והשמחה שהם מעניקים ..
זה משהו שלא יסולא בפז..