"שכינת שמים נעורה מתרדמתה ,עינייה כלות משאת נפש עצומה

ותבקש פת לחמה  בין השיטין

ויפנו גבם ויאמרו "זרעי תבואה נמוגו מאת בריאה

ושמים אינם מחוללים קסמם,בריאה ענוגת חיים למען יופרו תינוקות בית רבן לעתיד עולם".

ותצליל דמעותייה בכי מאופק,תלך בודדה,קמוטת ראש בין החוחים,מלככת פצעייה דם נביאים

ותפול חפוית ראש ובוהה לדראון עולם,עד יאספנה האלוהים לחיתולי משכנותיו

וישקנה מימי מעיינותיו רגש נפלא לתקומת תבל."

"***ובמקום בו הירח זוהר,כוכבים נופלים שדודי פנים לאדמה"