| עד היום הייתי מחייך כמעט לכל אחד. חייך לעולם והעולם יחייך אליך. חייך לזולת ותראה שתקבל שכרך כפליים. ובאמת לרוב זכיתי בתמורה מיידית. מתיחות הוקהתה ותחושה נעימה פָּשְתָה והתפשטה, אווירה טובה שררה והלב נפתח. אבל - אליה וקוץ בה. ישנם אנשים מרי נפש, מדוכדכים, שלא יעזור בית דין. אתה תחייך אליהם והם יתקעו למולך פרצוף חמוץ. תביט בהם בעיניים צוחקות והם יזעיפו פנים. ואני לא מתיימר להימנות על מתקני עולם. רק רציתי לחזור הביתה בשלום ובמצב רוח טוב. וכך מצאתי את עצמי פעמים רבות מתוסכל ומאוכזב. אז מכאן ולהבא החלטתי. לא עוד. לא אחייך יותר לאותם אנשים שרוצים להישאר בדיכאונם. כמובן שאמשיך לחייך כמקודם, אבל אחייך לעצמי. אחייך לְעולם משונה, משתנה, מוזר, מעניין ומצחיק. מי שירצה להשיב בחיוך יצא לבטח נשכר. ואותם אלו שישיבו בשפתיים קפוצות ובעיניים רושפות - יפסידו ובגדול. |