הפעם נפתלי איננו גיבור ספרותי אלא ילד שנולד למפד"ל, משתתף בבחירות ולומד, כמו גיבורה הספרותי של אלונה פרנקל, לעשות את צרכיו הפוליטיים בתוך הסיר. והנה, בניסיונו הראשון, הילד של המפד"ל לא מצליח ויציאתו הפוליטית הראשונה מפזרת ריח רע אל תוך מערכת הבחירות ומבריחה משם את העסקן הוותיק של המפלגה זבולון אורלב, הפוליטיקאי שעל פי גילו יכול להיות הסבא של נפתלי בנט. אילו הצליח נפתלי לעשות את יציאתו הפוליטית לתוך הסיר, מנגנון המפלגה היה דואג לשלוח אותה אל תוך השירותים ומשם אל הים, כמו בסיפור של אלונה פרנקל. והריח לא היה מטריד ומרעיש את מערכת הבחירות.

אבל מאחר והריח הפוליטי כבר הופץ הוא יבהיר לכמה מהמתלבטים למי להצביע לאן נושבת הרוח בימין ואולי ישכנע כמה מצביעים מתלבטים מהימין הרך כי הפעם מקומם איננו ב"ליכוד ביתנו" או ב"בית היהודי" אלא במקור השפוי של הזרם הלאומי-ליברלי: ציפי לבני, יורשת דרכו של הליברל הלאומי, האיש שהצליח להביא את השלום הראשון של ישראל עם הגדולה במדינות ערב, מצרים. שלום שמחזיק עד היום למרות שמצרים נשלטת היום על ידי האחים המוסלמים, שהצליחו אף להעביר חוקה דתית. קולות אלה של ימין רך עשויים להטות את המאזן בין שני הגושים לכוון סילוקו של ביבי מהשלטון, וזאת בזכות הצהרתו ההזויה של נפתלי בנט, הילד של המפד"ל, בזכות סירוב פקודה בצה"ל. נסיגתו ממנה אחרי שקמה המהומה בולטת כשקר גס שנלמד כנראה בבית מדרשו של מר נתניהו.

השלום עשוי להגיע ממדיניותה של ציפי לבני הדומה למנחם בגין ולא ממדיניותו (מהי בעצם?!) של ביבי הברברן הדומה יותר ויותר למוסוליני.