כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    0

    אין מיתה אלא מעבר מקרן זווית אחת לקרן זווית שנייה

    6 תגובות   יום רביעי, 26/12/12, 12:32

    ''

     

     

    הבעל שם טוב אמר: "אין מיתה אלא מעבר מקרן זווית אחת לקרן זווית שנייה". המוות מהווה פרידה מהישן, כדי לאפשר לחדש להיוולד, כמו שמחליפים בגד ישן בבגד חדש: "וכולם כבגד יבלו, כלבוש תחליפם ויחלפו" [תהילים ].

     מהותו של האדם, שהיא ישות הבורא ,נקראת "רוח"- לפי שטיינר. עבור הרוח -המוות הוא כמו שינוי החל בפרח: "לגבי הרוח, לידה ומוות אינם אלא תהליך של לבישת צורה ופשיטת צורה, בדומה לתמורה החלה בפרח כשהוא בוקע ומופיע מתוך הניצן" (שטיינר).

     

    מוות מוגדר במילון אבן שושן כ "חוסר חיים, חדלון, מצב שפסקו בו כל הפעולות והתהליכים של החיים בגוף החי או הצומח. ברפואה מבחינים בין "מוות קליני" ל "מוות מוחי" ולצידם, כבונוס, גם מצב של קומה, תרדמת. מוות נקבע כאשר כל תהליכי החיים וחילוף החומרים בגוף נפסקים.

     

    נאמר: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" [בראשית]. החיים החלו מחומרים דוממים, וכאשר אנו מתים, הם חוזרים להיות חומרים דוממים ומתפרקים ליסודות המרכיבים אותם. מות כל התאים משמעותם מות היצור, וכל מוות מתחיל ממותם של תאים בודדים. "בבוא המות, הוא אוסף אותנו אליו תא אחר תא אחר תא." [ויליאם קלארק].

     

    רבי מנחם מנדל אף הגדיל ואמר: "המוות אינו ולא כלום, משל לאדם העובר מדירה לדירה. אלא שהפיקח בוחר לו דירה נאה מן הראשונה".

    בתנ"ך מספרים לנו שבעת המוות הנשמה עוזבת את הגוף וממשיכה להתקיים בעולם הרוח, במישור שאינו פיזי, בעולם ההמשך, בעולם האלוהי. זאת לפי הפסוק "וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוהים" [קהלת ].

     

    אומר קהלת (ג' פס' ב') "עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע". דהיינו, גם למות צריך לדעת. יש, שכל חייהם מקדישים כדי לא למות. ויש, שאף את מותם מקדישים לחיים. כך ראוי לו לאדם, שידע אף את מותו להקדיש לחיים האמיתיים.

    בחברה המודרנית, איבדו את הפשטות בכל הנוגע למוות. כבר לא מסוגלים לראות את

    המוות כפי שהוא, להביט בו באופן ענייני. אחרים ,שהם עובדי ציבור,מטפלים במתים.

    החברה בחרה שלא ליטול חלק בדבר. רק לעתים נדירות רואים מוות.

     

    בחברות קדומות יותר, שבהן אנשים טיפלו במתיהם, חיו עם מתיהם וקברו את מתיהם, לא פחדו

    מהמוות. מאחר שהיה עליהם לעמוד מול המוות הסובב אותם מדי יום ביומו , לא ניתן היה להתעלם

    מהאמת הפשוטה שהמוות הוא רק גוף חסר רוח חיים .

     

    הפחד של האדם מהמוות, יוצר עבורו משמעות לחייו.ומאחר שאין לאדם הלא רוחני-מושג למה הוא חי, הוא החליט שתכלית החיים היא –החיים עצמם.דהיינו, שישנה  איזו מטרה עליונה שהיא לחיות. וכך האדם מתאמץ כל חייו לנסות להשיג את המטרה העליונה שהיא לחיות. מאחר שאין לאדם שמץ של מושג מה המטרה האמיתית של מה שקורה כאן בעולם.

     

    ביהדות יש לנו מנהגי אבלות ותפילות שמעסיקים את האבל לפחות בזמן השבעה ובהמשך השנה הראשונה."

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/12/12 00:24:

      צטט: איריסחן 2012-12-26 23:12:38

      ואולי אמצא בזה מעט נחמה, במה שהבאת כאן...משהו מרגיע.

      מאחלת לך שכן איריס

        26/12/12 23:12:
      ואולי אמצא בזה מעט נחמה, במה שהבאת כאן...משהו מרגיע.
        26/12/12 14:55:

      צטט: moran.m 2012-12-26 14:46:27

      מרתק מה שכתבת , נכון רובנו חיים כדי לחיות , שכחנו מהי תכלית האדם , אני מניחה שרובנו לא רוצים לחשוב על המוות כי באמת זה מפחיד , ויותר מפחיד גם להיפרד מהאהובים שלנו.הבנתי שהגוף נפרד מהרוח .. אבל אף אחד לא חזר משם....וגם אין לנו שום מידע שיחזיר אותנו לחיים (חוץ מחזון העצמות היבשות ), מי שחי במודעות גבוהה יותר קל לו להיפרד מהחיים , מה את מציעה שיעשו אלה שפוחדים?

      אלו שפוחדים הם פרי חינוך לא נכון של מחזור החיים.היום מנסים להעלים מעין הצעירים את העובדה הידועה מכל מות האדם.כמו שנאמר בעל כורחך אתה נולד,בעל כורחך אתה חי ובעל כורחך אתה מת.לו אנו המבוגרים היינו מתיחסים למות בטבעיות כמו ללידה והיינו באמת לומדים את מהות האדם ותכליתו ומנחילים זאת לילדינו ללא עצימת עינהם ועיננו-לא היינו מגיעים מפוחדים ומבואסים כל כך לגיל שבכל זאת ברור שיום אחד נסיים את שהותנו במימד הזה.אמונה ודת לא תזיק כדי לראות את עובדת חידת האדם בעיניים פקוחות,מבלי לעצמם בכוח עד שבכל מקרה הוא תופס אותנו....

        26/12/12 14:46:

      מרתק מה שכתבת , נכון רובנו חיים כדי לחיות , שכחנו מהי תכלית האדם , אני מניחה שרובנו לא רוצים לחשוב על המוות כי באמת זה מפחיד , ויותר מפחיד גם להיפרד מהאהובים שלנו.הבנתי שהגוף נפרד מהרוח .. אבל אף אחד לא חזר משם....וגם אין לנו שום מידע שיחזיר אותנו לחיים (חוץ מחזון העצמות היבשות ), מי שחי במודעות גבוהה יותר קל לו להיפרד מהחיים , מה את מציעה שיעשו אלה שפוחדים?

        26/12/12 14:44:

      צטט: מלימ 2012-12-26 13:26:56

      שלום אסתר רבקה, תודה על הפוסט. לאחרונה נתקלתי במאמר על יחסו של מוצרט לענין. (אפשר לחפש מוצרט, מות, בגוגל) הוא כתב בנושא יצירה.

      תודה מלים.אבדוק

        26/12/12 13:26:
      שלום אסתר רבקה, תודה על הפוסט. לאחרונה נתקלתי במאמר על יחסו של מוצרט לענין. (אפשר לחפש מוצרט, מות, בגוגל) הוא כתב בנושא יצירה.

      ארכיון

      פרופיל

      אסתר רבקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה

      רשימה