"פיי כוססאאאמקקאינננעעלללהעולללממםםם" הוא זועק, טורק בעצבנות על לוח המשחק, מזיז, אגב כך, את הדיסקיות שסידרתי, בכדי לחסום אותו, מקווה בסתר ליבו שנשכח איפה עמדה כל דיסקית, וכך אולי יינצל מהמרס המתרחש על ראשו. "אתה מלך המזל אתה. אתה צריך למלא לוטו. אין לך מושג מהמשחק, אבל יש לך וואחד מזל – אין דברים כאלו!" "על איזה מזל אתה מדבר?" אני שואל ומקניט "אני פשוט משחק נכון, את המשחק הדבילי הזה." "טוב, אין מה לנסות להסביר לך" הוא מתלהט. "ספרת כמה דאבלים היו לך במשחק?!" "ולך?" אני משיב. "היו לא פחות." "אתה מדבר שטויות!" הוא נעלב, מיואש, שוכח מה הראו הקוביות לאורך המשחק. רואה רק את הצד שלו. קרבן של הנסיבות. בחיים כמו בשש בש. ואחרי שנייה אני מקבל אישוש למחשבותי.. "החיים.." הוא אומר "זה כמו שש בש." עוד אחת מה"פנינים" הנפלטות מפיו, הסיבה האמיתית שבגללה אני משחק איתו מלכתחילה. הדרמה המתלווה אצלו למשחק, היא שממריצה אותי, וככל שאדחק בו, אהתל בו, ואדחוף אותו לפינה, כך הוא יתרתח וישתלהב יותר. ככל שאעקוץ ואחבוט בו, מטאפורית כמובן, כך תירוציו ייעשו מגוחכים ומכמירי לב יותר, וציטוטיו יעשו "עמוקים" יותר: הוא יתעצבן שאינו יושב בזוית הנכונה, שהקוביות מאיכות גרועה, שאין לו, בכיסא הזה, את התנופה הדרושה ליד המטילה את הקוביה. הוא יערב תורה, ונביאים, וכתובים, ושירה, וניצ'ה, ימציא אמירות של פילוסופים, יערבב ציטוטים, יתבל בערבית, יקלל, יחרף, יגדף, יהלל את עצמו ואת יכולותיו המופלאות במשחק בכל פעם שנופל בחלקו המספר שרצה בקוביה – כך שאם גם אני חפץ ליהנות, אני חייב להיות אליו קצת נבלה ולהקניטו. אחרת המשחק יהיה רק שש בש, ומה יכול להיות מעניין בשש בש?
בשש בש הכל אישי עכשיו יתרתחו עליי כל חסידי השש בש, ויאמרו שאני באמת לא מבין כלום – כי איך אפשר לזלזל כך בשש בש?! למה להעליב?! אז לכל אותם הנעלבים- אני מתכבד להעליבכם פעם נוספת: אני מכיר, אישית, בחורה, שיכולה לקרוע לכם ת'צורה בשש בש. מתערבים? אני שם עליה אלף שקל, מול כל מי שמוכן. היא מפרקת כל אחד מכם בכל רגע נתון. וואו. פה פתחתי חזית מול אחוות השש בש הגברית כולה. שיקרעו אותם בשש בש?! ועוד מי בדיוק? בחורה??? שומו שמיים!! איך ייתכן הדבר?? הרי ידוע ששש בש הוא משחק של גברים. לדידם, מוחה הלא מפותח של אשה לעולם לא יוכל לקלוט את החכמה, האיזון, העידון, המורכבות, והטקטיקה המתלווה למשחק, ומשווה לו מראה של שני פילוסופים חכמים המתדיינים ומתנצחים ביניהם. אז זהו שלא. מדובר במשחק פשוט להחריד, וחסר חכמה, שיכולים לשחק גם שני עגלים. נשאלת אם כן השאלה- מדוע לוקחים גברים מרובים את עניין השש בש למקום אישי? התשובה לכך פשוטה: מן הידועות הוא שגברים, בניגוד גמור לנשים, אינם מסוגלים לעשות שני דברים במקביל. גם לחשוב וגם לדבר על עצמם לדוגמא. בדיוק בגלל זה לא תראו שני שחמטאים מתרברבים, מצטטים, מקללים ומתקשקשים במהלך המשחק. הם הרי צריכים לחשוב. אפילו במטקות, משחק שאינו מערב מנת משכל יתרה, בקושי מדברים. בכלל גברים לא מדברים מי יודע כמה. והנה בשש בש, גם משחקים, גם מדברים, ואליבא דגרסת הגברים- גם חושבים. שהרי אם יודו בפה מלא שאין פה חשיבה, הרי שנותרו רק עם יושבים ומדברים, וגברים, בניגוד לנשים, הרי לא יושבים לדבר סתם. אז לוותר על המקום היחיד בו הם מצליחים "להוכיח" שגם גברים יכולים לעשות שני דברים במקביל? להודות בפה מלא שהנשים נעלות מהם? לתת לאישה מדרך בקודש הקודשים? ואם חלילה תנצח אותם? לא יעלה על הדעת!
לעיתים השש בש הוא רק תירוץ ..ותכל'ס, אם לא מייחסים למשחק הדבילי הזה תכונות שאין לו, שש בש הוא אחלה משחק. לא כיון שהוא מחדד את המח, אלא כיון שהוא "מיישר קו". אשכנזים ומזרחיים, דתיים וחילוניים, עבריינים וחנונים, זקנים עיראקיים בשווקים ובחמארות מתקלפות, והייטקיסטים צעירים בהיכלי שן, כוולם משחקים שש בש, ואין לאיש יתרון על רעהו. הוא קל, זמין, לא מצריך לימוד ארוך, או חשיבה מאומצת, ומעל לכל, אפשר לדבר ולהכיר זה את זה מבלי להכריז על זה שהתיישבנו בעצם בכדי להכיר, לדבר, להוציא קיטור, לפתוח ת'לב, ולשחק במשחק השליטה הגברי – למי יש יותר גדול. מעין טיפול פסיכולוגי זול וידידותי לסביבה שכזה. או איך שאני מכנה ת'תופעה : .. לעיתים השש בש הוא רק תירוץ.
|