(מאמר זה מוקדש בהערכה לרני רהב שצוטט תומך, מתוך הפוזיציה שלו, בקשרי ההון שלטון)

אדם הלוקה במחלה נדרש לרופא, אם המכונית מתקלקלת לוקחים אותה למוסך, אם הביוב עולה מזמינים אינסטלטור. על כל בעלי המקצוע האלה שמעתי לא פעם תלונות: "הרופאים רק רוצים לעשות לביתם ומזמינים אותך לקליניקות שלהם אחה"צ. התרופות שהם רושמים – ראיתם את המטה-מחקרים על הניסויים בתרופות? כולם מזייפים
לטובת חברות התרופות..." המוסכים מפקיעים מחירים ודוחפים חלקי חילוף לא מקוריים"... "האינסטלטור..."

אולי חלק מהטענות נכון, ובוודאי חלק מוגזמות. זה לא משנה, כי כולנו מבינים שהרופא, כמו כל בעל מקצוע אחר, חיוני להתנהלותנו התקינה – נחפש את הכי טוב/הגון/מומלץ ונפנה אליו.

בבחירות 2009, 35% מבעלי זכות הבחירה ויתרו על מימוש זכותם. רובם, אם לשפוט על פי מה שאני שומע היום מסביבי, בתירוצים דומים לזה שבמילון התירוצים להלן. מאחר ששיעור המצביעים יורד בכל מערכת בחירות, יש להניח שגם הפעם תהיה ירידה נוספת.

מה בעצם אומרים שליש המצביעים הנפקדים? הם מתלוננים (אולי בצדק) שיש במערכת שחיתות, המקבילה החברתית למחלה ממאירה בגוף האדם. הם מחליטים לא לעשות מאומה כדי לנסות לרפא אותה. מרבית הנמנעים מהצבעה הם דווקא אלה שהסרטן החברתי כבר פגע בהם: עניים, מגזרים מודרים כגון ערבים, ועוד. ורובם, בהחלטה מודעת או בהשלמה אפאטית עם גורלם, משתפים פעולה עם אלה שאותם הם משמיצים. הם אומרים: אתם מושחתים, אז תמשיכו נא לעשות במדינה שלי כבתוך שלכם, אני לא אתערב. לא תודה, לא אטרח להביע עמדה אפילו פעם בארבע שנים – איני רוצה להתלכלך בזה...

כמו כל הכללה אחרת, גם הטענה שכל הפוליטיקאים מושחתים היא כמובן לא נכונה: בכל מקצוע יש ישרים יותר ופחות. כל אחד מאיתנו מכיר לפחות פוליטיקאי אחד שעליו הוא/היא מאמינים שהוא הגון. חברו את כל הדמויות האלה ותקבלו מספר לא קטן של הגונים.

אבל גם אם כולם מושחתים באותה מידה בדיוק – איננו יכולים להשאיר את המערכת הפוליטית בידיהם הבלעדיות, כי זו המערכת שמפעילה את המדינה על כל זרועותיה – חברה וביטחון, מלחמה ושלום. ייתכן שקשה לדרג את הפוליטיקאים על פי שחיתויותיהם, בין משום שהמידע שלנו לוקה בחסר, ובין משום שאיננו טורחים מספיק
לברר את האמת על כל אחד. אז חייבים למצוא קריטריון בחירה אחר. אולי מה עשו בעבר, אולי איזה תפקיד אחר מילאו ואיך. אנו חייבים לסנן מביניהם את הפחות מושחתים,  לפקח עליהם יותר הדוק (התקשורת, התקשורת
שהמושחתים כל  כך שונאים...) ולעתים קרובות יותר, להחליף אותם מדי פעם סתם כדי לרענן את המערכות.

שחיתות שמתמסדת נעשית גם קשה יותר. אם אינו מופרע ממלאכתו, המושחת מתרגל אל התרגילים שלו. כדי שהחוצפה לא תגבר עם השנים רצוי לאוורר את המערכת, כלומר להחליף אותם. לכן גם אם כולם מושחתים באותה מידה, יעזור להחליף אותם זה בזה מדי פעם.

אבל אסור לוותר על הבחירה:

א.     משום שזו זכות יסודית אותה קשה לקבל (לרוב אזרחי העולם אין כזו) וקל מדי לאבד . דמוקרטיה זה
משהו שמאבדים אם לא משתמשים בו – וקשה ביותר לקבל אותו חזרה. ברוב הדמוקרטיות של היום נשפכו בעבר נהרות דם כדי להגיע לזה. בהרבה מדינות שאינן דמוקרטיות כיום אזרחים שופכים דמם ממש בימים אלה כדי להגיע למה ששליש מבין בוחרינו מוכנים לוותר עליו ללא שום קרב.

ב.     משום שויתור על הבחירה ייתן למושחתים של היום פרס – ישאיר אותם במקומותיהם, להמשיך לעשות את מה שאיננו אוהבים שהם עושים. אם אכן הם מושחתים – בואו נעיף אותם הביתה, ונחליף אותם באחרים.

מילון התירוצים של המשת"פ:

"כולם מושחתים" – כולם, זאת אומרת, חוץ ממני. לי יש עליונות מוסרית והזכות לתייג את כל האחרים כמושחתים,
ויחד עם זה להפקיד בידיהם, בלבדית, את ניהול המדינה, את חלוקת התקציב ואת המדיניות החברתית, הצבא והביטחון.

"כולם אותו דבר" – אין ביניהם שום הבדל, כולם מציעים אותם פתרונות לבעיות. גם ההיסטוריות של אלפי פוליטיקאים שפעלו (לטוב ולרע) במשך שנים רבות אינן שונות. לי הכי קל לומר שכולם שווים ומזה משתמע, כמובן, שאיני צריך לטרוח לאסוף מידע, לקרוא מאמרים ולהפעיל את זכותי להשוות ולבחור.

"אין לי זמן" – להשתמש בזכות שלי לבחור משמעו לטרוח, להקדיש מחשבה להחלטה אינטליגנטית. זה גוזל זמן רב שאין לי, לי יש רק 24 שעות ביממה. עדיף לי להשקיע בדברים יותר חשובים: עבודה, לימודים, משפחה וילדים, טלוויזיה ופייסבוק. את העיסוק בפוליטיקה אשאיר לאלה שיש להם 48 שעות ביממה. הם כבר ידאגו לעבודה, ללימודים, למשפחה ולילדים של כולנו.

גילוי נאות: מי שכבר ביקר בבלוג זה בעבר יודע שלי אישית אין שום סיבה להאמין שכל הפוליטיקאים מושחתים. אני שייך למפלגה לה נציגים הגונים ופוליטיקאים מאד חרוצים. גם אלה שלא מסכימים עם כל דעותינו יודעים שמרצ מנהלת פוליטיקה הגונה ונקיה. כך גם חושבים ארגוני "כנסת פתוחה" "המשמר החברתי" ו"מתפקדות", בין היתר, שמעניקים
למרצ אותות הצטיינות בתחום החקיקה החברתית, זכויות אדם, קיימות, מגדר ודמוקרטיה.