כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Caferazam-דודי רצםדודי רצםמחנכת יקרה

    דודי רצם

    ציורים ,צילום מקורי, אמירות , אקטואליה ,קוריוזים, מוזיקה ועוד...

    פוסטים פופולאריים

    פוסטים אחרונים

    מחנכת יקרה

    מחנכת יקרה

    ‎73

    תכנים אישיים  מכתב אישי, תיסכולים, שיקום מופלא, תקווה

    132 תגובות   יום חמישי, 27/12/12, 10:15

             מחנכת יקרה

     

    עוד בראשית דרכי, בכיתה א' -

    מזיכרוני, יושבים ושוקדים ארבעים תלמידים.

    ואני נמצאתי חסר אונים

    מול משימות: "הבנת הנקרא".

     

    כמחנכת לא חסכת ממני את שבט הביקורת,

    הלבנת את פני ברבים בפני חבריי ללימודים

    ומסביב הגיחוכים לא איחרו להגיע.

    גרמת לי להאמין, אני כזה... מבטן ומלידה

    והפכתי להיות - הצל של עצמי.

     

    האותיות היו עבורי כמו חיות מפחידות,

    החומר הנלמד לא היה מובן במלואו

    והשיעורים היו מעמסה כבדה

    על כתפיי הקטנות, חסרות שרירים מייצבים.

    לא עמדתי בתנאים.

    "חליתי" הרבה בתקופת המבחנים...

    וכך נפלה ההחלטה ועמה ההשפלה.

    השארת אותי כיתה! 

     

    ברבות השנים ביצעתי תפנית מהסרטים!

    מסתבר, שנתגלתה באמתחתי תרופת פלא.

    נרשמתי לחוג כדוריד - להוריד מעמסה...

    כישוריי בלטו על פני האחרים.

    לראשונה חשתי  שווה בין שווים!

    ניצחתי חברים והחלפתי ידע ביזע.

    צברתי כוח עוקף לימודים,

    שבאמצעותו שיקמתי את מעמדי החברתי.

     

    מכאן, התחילה דרכי לנסוק במסלול חדש.

    יחד עם זאת, נצרבו במוחי זיכרונות

    והמרירות נשארה למזכרת.

     

    והנה לאחרונה, נשאבתי לעולם הווירטואלי

    שם פגשתיך שקטה וצנועה -

    מוקפת בהילה של תכלת-ים.

    נשאבתי בקסמייך ואת-נעתרת לחיזוריי, 

    ובכישורייך הוסמכת להיות מורתי החדשה.

    ואומנם, באיחור של ארבעה עשורים

    את הבאת אלי משב רוח מרענן.

    עשית שינוי במחשבותיי.

    ניגשת מיד לתקן עוולות מימים אחרים.

    פתחת בפני שערים שהיו סגורים...

    לפתע! כל החומות והסכרים נפרצו

    ומים מתוקים זרמו לפי ובליל מילים נכתבו על ידי.

    כף ידי החלה לצייר מכאובים.

    (למרות שזהו אינו תחומך, אך יאמר בהשראתך).

    ובאבחה אחת - עשית כסיפור עלי באבא :"היפתח יה סומסום!"

    וראי זה פלא! בעזרת קו פשוט בצבע אדום, תקנת את שגיאותיי

    ששינו הכול!

    לצערי! בחלוף ארבעים שנה השכלתי להאמין ולהבין,

    לא בי האשמה!

    חשבו שאני השובב בילדים. 

    לא ידעו  שזו בעיה אמיתית-

     

    כך נולדתי (אז לא ידעו - ליקויי למידה מה הם)!!! 

     

    ואת מורתי, המעט שעשית נסך בי ביטחון וסיפוק

    שיקמת ונטעת בי תקווה,

    נתת לי להיות שוב - "ילד" מאושר.

     

    אם בני ישראל חיכו במדבר ארבעים שנה

    ורבי עקיבא החל כתלמיד בגיל ארבעים.

    מה אומר ומה אגיד?

                 ניצחתי!!!

    שמה של המורה החדשה :"תוכנת אופיס  2007"


    מצורף  איור בשם :משיב הרוח.

     

     

    ''

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (132)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/1/13 07:22:

      צטט: אהובהקליין 2013-01-22 21:30:10

      נהניתי לקרוא. יישר כוח! כמה חייבים להיות זהירים בדיבור,לא לחינם נאמר:"החיים והמוות בידי הלשון"
      תודה על הביקור ועל התגובה המלמדת.

       

        27/1/13 07:20:

      צטט: אוריתי1 2013-01-22 21:21:29

      לא זוכרת אותך מבית הספר אבל כן זוכרת אותך מהכדור יד, מבחינתי היית אלוף אז ואלוף היום.
      תודה לך, איזה כייף לקרוא את זה
        22/1/13 21:30:
      נהניתי לקרוא. יישר כוח! כמה חייבים להיות זהירים בדיבור,לא לחינם נאמר:"החיים והמוות בידי הלשון"
        22/1/13 21:21:
      לא זוכרת אותך מבית הספר אבל כן זוכרת אותך מהכדור יד, מבחינתי היית אלוף אז ואלוף היום.
        14/1/13 22:19:

      צטט: צבע השרב 2013-01-08 15:48:53

      תודהחיוך

      :)

        8/1/13 15:48:

      :)

        8/1/13 15:40:

      צטט: רונה ב 2013-01-07 22:53:34

      חבל שמורה מטומטמת אחת

      קלקלה כל כך הרבה . אך כל

      הכבוד לך

      לאן שהגעת.

      ואיך שאתה כותב

      צוחקהאופיס היא מורה טובה בהרבה

      תודה רונה על המחמאה, בזמנו  המורה  נחשבה לטובה בעיני הממסד...

      מסתבר שמורה אופיס גם יפה יותרחיוך

        8/1/13 15:36:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2013-01-07 22:13:51

      ..... כלכך רציתי שתהא זו המורה בסוף...
      תודה לך,החיים חזקים יותר מסרטים .
      לפני חמש שנים פגשתי אותה קונה אצלי ירקות ולא אמרתי לה מאומה על הזיכרונות המרים, מלבד דיבור טכני.
      אינני כועס עליה יותר...

        7/1/13 22:53:

      חבל שמורה מטומטמת אחת

      קלקלה כל כך הרבה . אך כל

      הכבוד לך

      לאן שהגעת.

      ואיך שאתה כותב

      צוחקהאופיס היא מורה טובה בהרבה

      ..... כלכך רציתי שתהא זו המורה בסוף...
        7/1/13 21:15:

      צטט: ניקיטה רנא 2013-01-07 16:56:36

      כל כך פרמיטיבי לא לראות את הדברים. כל הכבוד לך. האיור מקסים.

       זאת הייתה תקופה אחרת וטוב שהיא רק בחזקת עבר...תודה ניקיטה 

        7/1/13 16:56:
      כל כך פרמיטיבי לא לראות את הדברים. כל הכבוד לך. האיור מקסים.
        6/1/13 06:22:

      צטט: ורדית.. 2013-01-05 22:25:31

      נגעת בנקודה רגישה
      הבאת סיפור וחשיפה אישית
      שיש בו ללמוד הרבה
      בתקופה ההיא לא היתה המודעות של הלקויי למידה

      והיתה יותר התיחסות אישית בהתאם להתנהגות

      המשפטים כגון: " אם תתאמץ תצליח",אם תקפיד על השיעורים תרוויח

      שובב, מופרע, אני שמחה שהם נעלמו במקצת במרוצת השנים

      יש יותר מודעות היום אבל לחלוטין יחס פוגעני לא נעלם לחלוטין

      שמחה שהגעת למקום שאתה נמצא בו היום

      מה שמעיד שרוחך לא נפגעה

      ידעת מה אתה רוצה לעצמך

      ולא הנחת לאף אחד לדכא את מי שאתה היום

      והתגברת על המכשולים, ואפילו על הפגיעות שנצרבו 

      במוחך ונשארו עד היום

      זכור לי הפעם שהגעתי למנהלת ביה"ס לדבר איתה על ביתי

      ואמרתי לה "חנוך לנער עפ"י דרכו" זה הדרך שיש לחנך

      ומודבר בבי"ס דתי מוכר מאוד

      כל הכבוד על מי ומה שאתה היום

      שבוע טוב ומבורך

      ורדית היקרה,המשפטים שכתבת זכורים לי היטב וישנם עוד הרבה דוגמאות מעליבות ופוגעות שכואב לכתוב אותן.

      לשמחתי היום זה שונה, המודעות של ההורים גדולה יותר.

      ואני אכן ניצחתי בדרכי אפילו את עצמי .חיוך

      תודה לך על תגובתך החמה.

        5/1/13 22:25:

      נגעת בנקודה רגישה
      הבאת סיפור וחשיפה אישית
      שיש בו ללמוד הרבה
      בתקופה ההיא לא היתה המודעות של הלקויי למידה

      והיתה יותר התיחסות אישית בהתאם להתנהגות

      המשפטים כגון: " אם תתאמץ תצליח",אם תקפיד על השיעורים תרוויח

      שובב, מופרע, אני שמחה שהם נעלמו במקצת במרוצת השנים

      יש יותר מודעות היום אבל לחלוטין יחס פוגעני לא נעלם לחלוטין

      שמחה שהגעת למקום שאתה נמצא בו היום

      מה שמעיד שרוחך לא נפגעה

      ידעת מה אתה רוצה לעצמך

      ולא הנחת לאף אחד לדכא את מי שאתה היום

      והתגברת על המכשולים, ואפילו על הפגיעות שנצרבו 

      במוחך ונשארו עד היום

      זכור לי הפעם שהגעתי למנהלת ביה"ס לדבר איתה על ביתי

      ואמרתי לה "חנוך לנער עפ"י דרכו" זה הדרך שיש לחנך

      ומודבר בבי"ס דתי מוכר מאוד

      כל הכבוד על מי ומה שאתה היום

      שבוע טוב ומבורך

        3/1/13 10:05:

      צטט: natan_b 2013-01-03 09:52:16

      כל הכבוד ! ניצחת בגדול . אכן סיפור מרגש
      תודה נתן על הביקור והתגובה החמה.

       

        3/1/13 09:52:
      כל הכבוד ! ניצחת בגדול . אכן סיפור מרגש
        31/12/12 13:14:

      צטט: dana38 2012-12-31 12:33:52

      סיפור אישי מרגש, התרגשתי כשקראתי את סיפורך , על פי כתיבתך ויצירותיך אכן ניצחת בגדול , זה לא מובן מאליו ... יישר כח ובהצלחה !!.
      תודה דנה על תגובתך החמה .

       

        31/12/12 12:33:
      סיפור אישי מרגש, התרגשתי כשקראתי את סיפורך , על פי כתיבתך ויצירותיך אכן ניצחת בגדול , זה לא מובן מאליו ... יישר כח ובהצלחה !!.
        30/12/12 10:20:

      צטט: שמשון הל-אור 2012-12-29 23:29:05

      דודי, כמה שהמילים שלך יכולות לגעת... לרגש... אתה כותב מדהים.
      תודה שמשון היקר, אתה מוזמן תמיד לבקר כפי שעשית וראית במו עיניך את המעיין שממנו אני שואב את כוחי.

       

        29/12/12 23:29:
      דודי, כמה שהמילים שלך יכולות לגעת... לרגש... אתה כותב מדהים.
        29/12/12 22:34:

      צטט: naama666 2012-12-29 17:52:19

      ♥♥♥♥
      תודה נעמה....

       

        29/12/12 22:33:

      צטט: qi 2012-12-29 15:33:07

      תודה לך אתי, צילמתי אותך בלבי בחנות.חיוך

      ♥
        29/12/12 22:32:

      צטט: תמר זוהר שיר 2012-12-29 12:08:32

      נפלאה היא דרכה של הנפש לזכור...

      ועוד יותר לתקן עוולות של שנים שנצרבו בה

      והותירו בה פסים של כאב ...
      נפלאה דרכך דודי ...

      ומבורכים כישוריך שאפשרו לך להתעלות

      ולפרוץ ביופי ובחן ,

      ליצור ולתקן...

      תודה על דבריך כתבת מרגש ונוגע

      היטבת לומר דברים כואבים במספר מילים.


        29/12/12 22:29:

      צטט: ציפי.ק NLP 2012-12-29 11:02:29

      דודי יקר התרגשתי לקרוא את הפוסט האישי האמיתי. כן אז לא ידעו ליקויי למידה- מה הם...כמה כאב ועוול נעשו לילדים כה רבים. שמחה שמצאת את העוצמות האחרות שבך ונסקת במסלול מרפא ומוצלח. תודה על השיתוף
      ציפי היקרה, תודה לך על תגובתך הכנה.

       

        29/12/12 22:28:

      צטט: צלילי הלב 2012-12-29 10:42:26

      פוסט מאוד מרגש דודי, לעתים אני אומרת, לו הכל היינו יודעים בזמנו... :) אתה יודע גם ההורים טועים לפעמים לגבי ילדיהם , אבל סוף טוב והכל טוב. וכמי שבעצמה חינכה דור על גבי דור אני תוהה לפעמים גם אם אני? אולי...פעם טעיתי:)) האיור מקסים.
      שאלת שאלה קשה ומעניינית,יכול להיות שילדים נופלים בין הכיסאות רק משום שישנן דעות קדומות שמחליטות עבורנו במקום התבוננות לעומק בילד והבנה אמיתת.
      כמובן ההורים אינם חסינים...
      אם לא קבלת מכתב עד עכשיו זה סימן שלא טעיתחיוך

      תודה לך.

        29/12/12 22:21:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2012-12-29 10:31:51

      ריגשת אותי, דודי יקר

      תודה ליאורה גם את מרגשת אותי בפייסבוק

        29/12/12 22:19:

      צטט: amii 2012-12-29 09:04:58

      דודי היקר, החלק העצוב קרה להרבה מאד ילדים, הפריחה לחזקים, וההתעלות העצמים באה מבפנים, ואתה בדרך קדימה, בהצלחא, הציורים שלך יפיפיים

      תודה איש יקר על תגובתך המבינה והמפרגנת, אני מקווה שבסופו  של דבר יצליחו למצוא את שביל הזהב בעתיד

        29/12/12 22:17:

      צטט: Benj 2012-12-28 23:02:45

      מאבד תמלילים ומעגל קווים.
      אני שמח שלא אבדתי את עצמי במיליםחיוך

       

        29/12/12 22:15:

      צטט: ~גאיה~ 2012-12-28 21:52:58

      מקסים ביותר מה שכתבת, אשריך כי זכרת את מעלליה, והיא השיבה לך תיקון. איש מוכשר ביותר אתה, נותן ידך גם בכתיבה, ציור ואמירה. מוטב מאוחר או בכלל. שבת נפלאה חברי:)))
      תודה על המילים היפות שלך, כפי שאמרת ואני מצטט :"מוטב מאוחר או בכלל".

       

        29/12/12 22:13:

      צטט: beautiful girl 2012-12-28 20:19:43

      החינוך הפורמלי עדיין לא יודע לבטא את היכולת הפנימית והיצריתיות של עולם הילדים. גם אני רק ברבות השנים גיליתי כי אני יכולה להביא הרבה יותר אל הדף או בכלל אל התבונה האישית שלי ולא מן המערכת. היום משתדלת לאפשר לילדי בין לבין העולם הנורמטיבי המתבקש להחשף ולהעז ליצור , לגלות ולדעת מעבר לקירות בית הספר.. היטבת לספר את החוויה שלך.. והנה תראה אותך היום.. איש מילים ויצירה הרבה יותר מ"הבנת הנקרא" .*
       לא הכל מוצלח במערכת ואני חושב שהורים כן צרכים להיות יותר מעורבים וקשובים לבעיות של הילדים ולתת להם אפשריות יותר נרחבות גם מחוץ לבית בספר כגון :חוגי העשרה כל עוד המצב מתאפשר כלכלית... כפי שאת עושה.
      לא על המערכת יקום האדם.
      תודה לך מיכל על התגובה החמה.


        29/12/12 22:07:

      צטט: Eve688 2012-12-28 13:37:00

      משמח שיכולת לנצח את המחנכת הזאת. ציור יפה ותאור מרגש של החוויה מילדותך.
      תודה לך על התגובה, אני חושב שיותר ניצחתי את עצמי...

       

        29/12/12 22:05:

      צטט: סינסר-מסע חיים 2012-12-28 10:15:54

      דודי יקר, בתקופתך בבית הספר היה זה מקרה אחד ל... היום זה קורה לכל ילד. זה עצוב, וזה מה שקורה. למזלי, העברתי את בני ללימודים במסגרת החינוך הביתי שזה לא יקרה גם לו
      זה עצוב לשמוע שזה עדיין פוגע  בילדים בזמנן שהמודעות בימינו גדולה יותר,
      אני מאמין שאת ידעת מה לעשות לגבי ילדיך, דבר שהורי לא יכלו לעשות.
      תודה בת חן על התגובה.

       

        29/12/12 22:02:

      צטט: צחיתוש 2012-12-28 08:58:16

      דודי,תודה ששיתפת וריגשת בפוסט משובח מאחלת לך המון הצלחה סופשבוע מואר בחום ואהבה צחיתוש
      תודה צחיטוש
        29/12/12 22:01:

      צטט: Adva_K 2012-12-28 07:19:17

      דודי בהחלט ניצחת! פעם לפני המון שנים ילד עם לקויות למידה נחשב כמעט "מפגר" ואני רק חושבת מה זה עשה לדימוי העצמי של כל כך הרבה ילדים אז. אם אני משווה את זה להיום אז ניתן לומר באופן חד משמעי שהטיפול בילדים אלו השתנה מקצה לקצה... שהרי הסטטיסטיקה אומרת אחד מתוך עשרה ילדים הוא לקוי למידה... ולכן לא ניתן להתעלם מהם. לסיכום - אני שמחה עם הניצחון הפרטי שלך דודי שהוא לגמרי לא טריוויאלי וגם שמחה עם נמהפיכה בנושא זה. ריגשת מאד ...
      תודה אדווה ,צריך להאמין שאין דבר העומד בפני הרצון.
      אני מאמין שכל אחד מחפש את הדרך שלו ומוצא בסופו של דבר  את מקומו בחברה.
      ולכן ניצחתי!

        29/12/12 21:55:

      צטט: חדוה ברנר 2012-12-28 06:50:19

      דודי, תיארת במילים מדוייקות את התחושות והרגשות שלך,

      שממש לא בא לי להוסיף מילים משלי ולקלקל.

      אני כל כך שמחה שמצאת דרך לפרוץ.

      שתמשיך להצליח!

       

      תודה חדוה,גם אני שמח שמצאתי דרך לפרוץ את החומות..

        29/12/12 21:52:

      צטט: **גילה** 2012-12-28 05:21:38

      הוספת תגובהאיזה סיפור מרגש. ממש התרגשתי לקרא. אני חייבת לציין שאין שום שמץ ואין שום זכר לקושי הכתיבה או הלמידה שלך כי אתה כותב נהדר - פשוט נפלא. סיפורך מאד מרגש. גם בן דודי סבל מאד. הוא דיסלקט ואז לא ידעו מה זה והוא , ילד מאד חכם, היה תלמיד גרוע. הוא חטף כל כך הרבה מכות מאבא שלו עם החגורה...ממש כואב לי להיזכר בזה. שמחה לראו כי עקפת את הבעיה כפי שכתבה כאן מורני, ונסקת והצלחת והגבהת עוף. ולסיום - הציור פשוט נפלא !!! פוסט מרגש שנוגע ברבים מאיתנו שחוו זאת, או שמכירים אנשים אחרים שחוו זאת. יישר כוח חבר ! בהחלט ניצחת !
      גילה,הצטערתי לשמוע על הדוד המכה,לשמחתי אבא שלי מעולם לא הרים את ידיו , אין ספק טראומות קשות עבר גם מהבית והוא אינו אשם.
      גילה,אני שמח שמה שכתבתי מהווה גורם משותף להרבה אנשים שעברו דברים דומים.
      צריך לתת לדברים שבלב לצאת החוצה ולא לשמור בזיכרון .
      תודה לך

       

        29/12/12 21:45:

      צטט: moran.m 2012-12-28 00:54:01

      מאד התרגשתי לקרוא את הפוסט שלך , לפני שנים רבות בעיית ליקויי הלמידה

      לא היתה כל כך מוכרת ,והמורים חשבו שהילד סתם עצלן שלא רוצה ללמוד ,

      בדיוק כפי שהמורה של אלברט איינשטיין אמר לאמו שיש לה ילד מפגר.....
      שמחתי לקרוא איך  עקפת את הבעיה...

      נרשמת לחוג כדוריד ,כישוריך בלטו על פני האחרים.

      לראשונה חשת  שווה בין שווים! ניצחת חברים והחלפת ידע ביזע.

      צברת כוח עוקף לימודים, שבאמצעותו שיקמת את מעמדך

      החברתי. איזה יופי , לקרוא ולהתרגש ..

      והנה הגעת עד הלום ,מצדיעה לך  ! כמעט שכחתי ... הציור שלך מדהים

      אני שמח שציינת את הציורחיוך, משום שהוא הבסיס לכל ההצלחה שלי ואכן ניצחתי כי לא ויתרתי גם לאחר 40 שנה פשוט תפסתי את הגל שבושש שנים רבות להגיע.

      תודה מורן על תגובתך היפה .


       

        29/12/12 21:42:

      צטט: perach1 2012-12-27 23:58:55

      מתקנים לך את השגיאות בלי הרבה רעש (: לתוכנה הזאת יש רגישות מיוחדת לילדים מיוחדים כמוך .... ניצחת בגדול !
      תודה פרח, איך אומרים:"הכל מלמעלה".
      ואני שמחתי להכיר אותה באופן אישי.

       

        29/12/12 21:38:

      צטט: סטאר* 2012-12-27 23:55:35

      דודי יקר, אכן ניצחת ! כמה נזק עושים מורים/מחנכים שכאלה לתלמידים עם בעיות קשב וריכוז, לפני 40 שנים לא היו כל כך מודעים לקשיים הללו אצל תלמידים אבל לנהוג בדרך של זלזול בתלמיד ....נורא אתה הוכחת לעצמך שניחנת כבר בעודך נער יכולות של הישרדות וניצחת את המערכת ואתה ממשיך לנצח בכישרונך המיוחד. ואולי כישרון זה לא היה בא לידי ביטוי לו לא עברת את המסכת הזאת ....מעניין איפה היית היום לטוב או לרע .... ההיית משנה משהו ? והציור ....ציון דרך ל"אין סוף" הצלחה . בהצלחה

      תודה כוכי, מחשבה מעניינת את אומרת.

      במחשבה שלישית אני שמח על מה שאני עכשיו ועל הדרך שהגעתי אליה.

      אחרת לא הייתי מכיר אותךחיוך

       

        29/12/12 21:29:

      צטט: fox angel 2012-12-27 22:50:01

      הילד הפגוע שבנו סוחב את כאבו כל השנים, ובמקרה שלך היה תיקון וריפוי . אכן ניצחת! והרוח שבה אליך והיא לובשת מילים וצורות נפלאות! מרגש :))

      תודה  על הרגישות שאת אומרת גם בשם אחרים...

      אני  אישית הצלחתי לא להתבייש עוד.

      כל הזמן חשבתי שהרוח מנשבת מולי ולא מאפשרת לי להתקדם, ואז התחיל משהו מעניין לגבי הרוח היא עברה להיות מאחוריי והתחילה בדחיפה קדימה ומהר לכן אני מנצל ואנצל את הרוח בצורה הטובה ביותר. 

       

        29/12/12 21:20:

      צטט: נעה אל-יגון 2012-12-27 21:53:37

      צטט: hkadman 2012-12-27 16:56:25

      תזמין את המחנכחת ההיא לתערוכה שלך.*

      לא מגיע לה להינות :)

      איזה גדולה את נעה, אוהב אותךחיוך

        29/12/12 21:18:

      צטט: BlueEye 2012-12-27 21:44:16

      לא מכירה את האופיס ... אבל מכירה את הפרעת הקשב על בשרי, שנים של "חכמה אבל עצלנית" :*) מזל שאנחנו מחכימים כשמתבגרים. כתבת נפלא.
      זה לא חשוב במה נעזרים העיקר שמצליחים.
      אמת, אנחנו מתבגרים ומתגברים.
      תודה לך 

       

        29/12/12 20:15:

      צטט: דליהו 2012-12-27 21:07:51

      חחחח דודי:} משיב הרוח אופיס 2007 ענק:} ואני כשלעצמי אוהבת את המקש הזה שעושה רווח בין המילים :} שבת ניפלאה ואחזור לציור:}
      תודה דליה, גם עלי הוא התחבב חיוך
        29/12/12 19:52:

      צטט: א ח א ב 2012-12-27 20:59:26

      יופי של מורה..וסיפור אישי. צריך לא מעט אומץ להתבונן במראה ולספר אותו.
      תודה אחאב,אני מעבר לבושה... באחד מהציורים שלי כתבתי וציירתי לצאת מהקיבעון המחשבתי וכך עשיתי.
        29/12/12 19:49:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-12-27 20:46:18

      דודי, כמעט רציתי להרביץ לאותה מורה "מחנכת", כאלה לא מחזיקים במערכת. היום לליקויי למידה יש הרבה הקלות. אהבתי מאוד את הציור ואת הטקסט. יפהפה הוידוי הזה
      תודה יהודית, אהבתי את התגובה שלךחיוך, לצערי בתקופתי לא היו מודעים.
      הבן הגדול שלי גם לו היו בעיות  של ליקויי למידה, אך מיד טיפלנו בנושא וביחד עם המערכת התגברו .
      לשמחתי סיים את לימודיו בתואר מהנדסת חשמל וזאת הנקמה המתוקה שלי.

       

        29/12/12 19:42:

      צטט: מטפלת באמנות- איריס 2012-12-27 19:46:50

      מרגש ומקסים!
      תודה איריס
        29/12/12 19:42:

      צטט: שמעון (-: 2012-12-27 19:27:15

      סיפור מרגש. אהבתי.
      תודה שמעון איש יקר

       

        29/12/12 19:29:

      צטט: נורית-ארט 2012-12-27 19:15:24

      לא אוסיף על מה שאחרים כבר אמרו לך. זה מרגש, ובעיקר משמח על הדרך שעשית והמקום שאליו הגעת. כמעט רציתי לקרוא לך 'סינדרל' - סוג של סיפור סינדרלה. אבל יש דבר אחר מעניין שמגיע לך לדעת. פיקאסו היה דיסלקט. הוא לא הצליח ללמוד לקרוא לכתוב. חשבו שהילד דפוק ואבוד. למזלו, אביו היה מורה לציור באקדמיה. אביו החליט ללמוד אותו לצייר. סוג של אינטואיציה חינוכית שהייתה לו. עד מהרה, יותר מדי עד מהרה, התגלה כשרונו הפנומנלי, וכשהוא היה בן 12 אביו עשה אקט סימלי. נתן לו את הפליטה שלו ואמר לו, "לי כבר אין מה ללמד אותך". בגיל 12 פיקאסו כבר צייר כמו גדולי המייסטרים. אחר כך כשהוא בגר, וכבר היה צייר מעולה, הוא התגבר על הלקות, כתב קרא וכתב שירים מהממים. זה היה פיקאסו. נראה לי סיפור פיקאסו בהקבלה שלו מתאים לך יותר מסיפור סינדרלה.

      נורית היקרה,תודה שוב על העשרה והקבלה המכובדת עם אחד מגדולי הציירים  עולם :"פיקאסו".

      אבא שלי בגיל 12 נתן לי מאזניים ומשקולות כדי ללמוד לשקול ולעזור בפרנסה לביתחיוך

      במקרה  השבוע אני מוכר בדוכן דלעת חדשה ושמה: סינדרלה או  דלעת הכפתורים, כך שאני עדיין קשור לנושא.חיוך

      כאחת שמכירה אותי כמעט שנתיים בקפה יודעת כמה אני רעב לידע, וממך אני שואב את החלק הארי.

      נורית ,כשכתבתי המורה החדשה ושמה תוכנת אופיס 2007 את עלית לי במחשבה...

      לכן זאת הזדמנות טובה לומר לך בפני כולם, את גם המורה החדשה...תודה נורית.

       

        29/12/12 19:15:

      צטט: babta Bat-Simon 2012-12-27 19:09:03

      אכן מכל הלב... והציור יפה.... אהבתי
      תודה גדולה בבטא.
        29/12/12 19:14:

      צטט: bonbonyetta 2012-12-27 18:48:28

      * יאללה מה שילדים לפעמים עוברים. אז אכן לא היה לזה שם, תודה לאל שהיום מטפלים בזה שונה. יישר כח.
      תודה לך .
        29/12/12 19:13:

      צטט: ...אירית... 2012-12-27 18:24:32

      מקסים! אתה אדם סקרן ולא שוקט על שמריו וזה היתרון העצום שלך והרוח במפרשים היא מתוכך. אתה בר מזל. כי דורות של ילדים נהרסו בגלל אבחנה טועה. שלא נעשתה תמיד מתוך רוע. אבל גם בורות הורסת. איזה מזל שאתה היכן שאתה. ציור נהדר וטקסט מרגש. שאפו דודי.
      תודה אירית חברתי מהצפון,את צודקת אני תמיד הייתי סקרן,למדתי מהשוק הרבה על החיים.
      וכעת אני מתחיל לקטוף את הרימונים...

        29/12/12 19:02:

      צטט: Mr. Lonely 2012-12-27 18:08:51

      ואני כל כך קיוויותי
      שהמורה החדשה
      היא המורה הישנה

      מעגלים נסגרים בחיים

      חשבתי לי

       

      נו, ניחא

      לפעמים במקום מעגלים נסגרים

      יש לנו חלונות נפתחים

       קריצה

      המעגלים נסגרים לפעמיים באופן אחר מהמצופה!

      לך תדע שחלון סגור יפתח דלתות אחריםחיוך

      תודה לך.

        29/12/12 18:58:

      צטט: אורה .ה. 2012-12-27 17:35:35

      מקטנות דודי היית מקסים !
      תודה אורה,  את זה גם רעייתי הייתה אומרת

      חיוך

        29/12/12 18:56:

      צטט: hkadman 2012-12-27 16:56:25

      תזמין את המחנכחת ההיא לתערוכה שלך.*
      בכייף הייתי מזמין אותה כאורחת(אני מעבר לכעס),למרות שהיא לבטח לא הייתה זוכרת .
      את המורה ראיתי לפני 5 שנים בדוכן, ניסיתי השבוע לברר אצל מורות שמכירות אותה אך
      הם לא יודעים מה מצבה בכל זאת עברו הרבה שנים מאז...אני מקווה שהיא בקו בריאות טובה.
      תודה קדמן.



       

        29/12/12 17:52:
      ♥♥♥♥
        29/12/12 15:33:
      ♥
        29/12/12 13:01:

      צטט: sari10 2012-12-27 16:35:15

      דודי,

      איזה סיפור . . .

      לא מקנאה במה שעבר עליך בתקופת הילדות בבית הספר . . .

      אבל הנה מעז יצא מתוק,

      ואתה רק עולה, פורח ומצליח!

      הצחיק אותי הקטע עם המורה . . .

      חשבתי פגשת אותה כאן? ב"קפה"?

      את המורה מלפני 40 שנה??

      ואז  - אופיס 2007 חיוך

      יופי של איור כמובן!

      אהבתי את הצחוק שלך יש בך משהו מקסים וכובש.

      שרי,תמיד את מוצאת את הטוב מכל צורה... 
      "אבל הנה מעז יצא מתוק", ואת צודקת,יצא רק טוב.
      ואם צחקת מ-אופיס 2007 אז הצלחתי עוד יותר.
      תודה שרי

        29/12/12 12:51:

      צטט: חופר סדרתי :) 2012-12-27 16:08:11

      אחד הציורים היפים שלך
      תודה ידיד
        29/12/12 12:50:

      צטט: אהוד עמיר 2012-12-27 15:59:25

      גם לי האותיות לא הסתדרו בהתאם לרצונותיהם של "חכמי בית הספר" ואותי הציור הציל. וכמוך ה"אופיס" יצר אפשרויות חדשות ומהנות לפחות הבנתי את כתיבתי
      אהוד,אז אנחנו אחים חיוך

        29/12/12 12:44:

      צטט: באבא יאגה 2012-12-27 15:52:39

      מרגש לקרוא. וכדאי היה ללכת במדבר ארבעים שנה כדי להגיע

      תודה לך,נכון אף פעם לא מאוחר.

        29/12/12 12:08:

      נפלאה היא דרכה של הנפש לזכור...

      ועוד יותר לתקן עוולות של שנים שנצרבו בה

      והותירו בה פסים של כאב ...
      נפלאה דרכך דודי ...

      ומבורכים כישוריך שאפשרו לך להתעלות

      ולפרוץ ביופי ובחן ,

      ליצור ולתקן...

        29/12/12 12:04:

      צטט: נגה לביא ציירת 2012-12-27 15:35:34

      להתרגש ,ולכבד!!!!!!!!
      תודה נגה
        29/12/12 11:02:
      דודי יקר התרגשתי לקרוא את הפוסט האישי האמיתי. כן אז לא ידעו ליקויי למידה- מה הם...כמה כאב ועוול נעשו לילדים כה רבים. שמחה שמצאת את העוצמות האחרות שבך ונסקת במסלול מרפא ומוצלח. תודה על השיתוף
        29/12/12 10:42:
      פוסט מאוד מרגש דודי, לעתים אני אומרת, לו הכל היינו יודעים בזמנו... :) אתה יודע גם ההורים טועים לפעמים לגבי ילדיהם , אבל סוף טוב והכל טוב. וכמי שבעצמה חינכה דור על גבי דור אני תוהה לפעמים גם אם אני? אולי...פעם טעיתי:)) האיור מקסים.
        29/12/12 10:31:
      ריגשת אותי, דודי יקר
        29/12/12 10:18:

      צטט: דוקטורלאה 2012-12-27 15:10:54

      כולם כתבו לך "מכל טוב הארץ", מה אוכל עוד להוסיף? אולי סיפור קטן. בתחום החינוך כמעט שלא עסקתי בהוראה, אבל בשנה אחת שבה בחרתי לבדוק את הוראת הפילוסופיה בבית ספר על יסודי, היה תלמיד אחד שבקש שחרור למשחק כדורגל. הוא בא בחברת אביו למנהל, לאחר שזה צעק עליו ועל אביו, פשוט זרק אותו מבית הספר. (אז הזכויות של ההנהלה היו אחרות). באסיפת מורים סיפר על כך בגאווה. כעבור שנים, לא מעטות, נודע לי שהנזרק הוא אחד המרצים המצטיינים בטכניון. מורים, מנהלים, נשים וגברים הם רק בני אדם. לא יותר. שלא אשכח, חלילה, לכתוב, כמה אהבתי את האיור שצרפת. מאחלת לך כל טוב ושבת שלום.
      לאה היקרה, תודה שהעלית סיפור  קצר ומופלא שנותן השראה  על מרצה שדרכו צלחה למרות המכשולים שעבר...מי יודע כמה אנשים התפספסו בגלל זה?
      כמובן לאה לא שכחתי כמה אהבת את האיורחיוך
        29/12/12 09:48:

      צטט: רומפיפיה 2012-12-27 14:15:14

      כמה מרגש... והשנים הוכיחו עד כמה אתה בכלל מוכשר

      והרבה הרבה יותר מרבים אחרים.

      ומורות כאלה חוויתי גם אני, אך לא נתתי

      לאף אחת לכופף את רצוני בפניהן...

      סתם "הוילדה חייה", כך קראו לי....

      אוהבת את הפוסט הזה ואת כל הכאבים

      שהוא מגלה

      והאופטימיות שבסופו.

      יישר כוח.

      ציפי היקרה ,תודה לך על  התגובה וגם בפייסבוק,

      בסופו שלדבר כל אחד מוצא את הדרך שלו לנצח...

      כי תמיד צריך לשאוף ליציבות הנפש בכל צורה.

      וזה נקראה :הישרדות.

       

        29/12/12 09:44:

      צטט: rutpal1 2012-12-27 14:07:43

      דודי יקר,

      אנו מתבגרים ומתגברים על אירועי הילדות אבל כמו שכתבת :

      מכאן, התחילה דרכי לנסוק במסלול חדש.

      יחד עם זאת, נצרבו במוחי זיכרונות

      והמרירות נשארה למזכרת.

       

      יש לחתור להוראה שתכלול חינוך, אהבה, ועין בוחנת . זהו תפקיד המחנך  אשר רק יחידי סגולה מגיעים להגשים מעלה זו.

      זו מהותה של פדגוגיה אמיתית.שנה אזרחית טובה ומאושרת.

      רות

      תודה רות,אני מאמין שמערכת החינוכית צמצמה את הפער עם השנים,אני יודע שהרגישות והמודעות של היום גדולה יותר מעבר לנושאי ליקוי למידה(רעייתי מורה).

      בכללית,אנשים צרכים לסלוח ולהתגבר, אך לא לשכוח.

        29/12/12 09:38:

      צטט: ג.ע. 2 2012-12-27 13:58:44

      דודי היקר,
      הפוסט הזה מספר על החוכמה שהיתה בך ועל אינסטינקים טו7בים, ביחד עם הרצון שמעולם לא הכחדת - להתקדם. מצאת מסלולים עוקפים לאותה מורה ולאותה המערכת שלא ידעה אז איך לעודד ולדרבן אנשים למצוא לעצמם את המקומות בהם הם יוכלו להצטיין. אבל אתה בעצמך, בעזרת החוכמה והאינטסטינקים הפנימיים שלך, הצלחת לבד לבנות לך מסלולים עוקפים את המערכת, בהם תוכל להצטיין, ואף הצלחת בהם. ומשם, כבר סללת דרך חדשה בה אתה הולך עם ראש מורם יותר ומאמין יותר בעצמך וממשיך להיות צמא-דעת. ברבות השנים התחלת פתאום לנסות להעביר את מחשבותיך בצורת ציור, והמשכת גם בזה, התנסית שוב ושוב, קיבלת תגובות מפרגנות ומינפת את זה עוד ועוד, ועל סמך היכולת הזאת שלך והצלחתה העזת אפילו לכתוב. בתחילה כתבת את סיפורי השוק החכמים והמחכימים שלך עם מוסר ההשכל בסופם, וכבשת את כל קוראיך בחומתך. משם העזת אפילו להתנסות בכתיבת שירים, ובתווך, שידכת בין ציוריך לבין מה שאתה כותב, אם בשירה ואם בסיפור והבאת רעיון שלם לקורא ולצופה. ציוריך מלאי רמזים וצריכים להיות מאוד חדי-עין ומאוד להבין בנושא כדי לפענח את כל הרמזים שאתה מטמין בציוריך. לאט לאט לאחר שכבשת קהל רב, הצלחת אפילו למנף את זה, ובימים אלה מוצגת תערוכה ראשונה שלך במקום מכובד, שזכתה לפתיחה גדולה עם קהל רב מאוד.
      לגבי הציור עצמו, אני קצת מתקשה לפענח, אבל אנסה להגיד את הרעיונות שעולים לי:
      מצד אחד זה ברור שרואים דמות אחת עם נר כבוי ודמות אחת עם נר דולק, והקונוטציה כאן ברורה. מצד שני, דמות אחת, דווקא זאת עם הנר הדולק, חסרה את הגוף, והדמות השנייה נראית יותר כדמות אישה, ולכן הפענוח כאן קשה לי.
      אבל, אם אתייחס לשתי הדמויות כגברים, אז זה די ברור שהדמות הימנית כבויה ומושפלת מבט והדמות השמאלית מוארת והנר בה דולק ורומז על האש הבוערת בתוכה בתרתי משמע, אש של אדם צמא-דעת ורצון לפרוץ את כל הגבולות שהגבילו אותו בילדותו, כשהפתילים של הנרות מקשרים בין שתיהן.  אולי  הגוף החסר מרמז על חלק משמעותי שהיה חסר לך בילדות.

      לסיכום: הפוסט מספר לנו סיפור על אדם מלא כוח רצון ומכיר בכישרונותיו, שלמרות נתוני פתיחה לא כל כך טובים הצליח לנצח את הכל.

      מאחלת לך המשך פורה בכל תחומי היצירה בהם אתה עוסק.

      ג.ע.2 יקרה.

      מה אומר ומה אגיד,כתבת כל כך יפה ונכון על צורת ההתמודדות של חיי במשקעי העבר בצורה מדהימה!  ג..ע.2 אני רוצה לחבק אותך בחום ולומר לך תודה גדולה .

      לגבי הציור, את רואה דברים עמוקים ויודעת לנתח  תמונה בצורה מעניינת ונבונה.

      אין ספק יש בך יכולת גבוהה להתבונן עמוק בנפש האדם...

      הציור מביע תקווה לכולם ,כל אחד ימצא את עצמו בציור כפי שאני מצאתי את עצמי דרך ההתמודדות הקשה ודרך יצירת רעיונות וכוחות חדשים שעוקפים מכשולים ולעלות בחזרה למסלול הנכון של החיים .

      תודה לך.

       

       

        29/12/12 09:20:

      צטט: * חיוש * 2012-12-27 13:42:08

      מרגש מה שכתבת למורתך דאז.....ובפרשת הדרכים

      אחרי מספר עשורים ( ניפלא הציור שלך )

      כניראה שניגזר עליכם להיפגש שוב באמצע החיים

      כדי לתקן את המעוות  ולדעת לקבל את השונה מאיתנו

      ולעטוף אותו בחום ואהבה...

      * כוכב אהבה ממני

      צהריים ניפלאים דודי חברי נשיקה

      חיוש היקרה,אכן נפגשנו אצלי בחנות לפני חמש שנים והיא קנתה ירקות אך מעולם לא דיברנו על העבר(אני מעבר לכעס)

      עצם העובדה שקנתה אצלי זה היה סוג של ניצחון וסגירת מעגל.

      הייתי צריך לטעות בחשבון שלהחיוך

        29/12/12 09:15:

      צטט: razam-דודי רצם 2012-12-28 21:45:58

      צטט: נעה אל-יגון 2012-12-27 13:19:56

      כל הנקרא בדרכינו

      מורה הוא עבורנו

      אם נשכיל רק ללמוד מכל אחד בדרכו

      ולא הביישן למד!

      חבל שהמורים במערכת החינוך (לא כולם כמובן)

      אינם רגישים לנפש התלמידים ולבעיות כגון ADHD,

      אז גם הרמה הלימודית הייתה אחרת.

       אמרת דברים חשובים שצרכים היו להיות מיושמים עוד אז ושיכלו למנוע  את עוגמת -הנפש של ילדים אילו ידעו יותר...

       נועה,את צודקת יש קשר ישיר להצלחה בלימודים.

      תודה נעה אישה יקרה. 


      שמחה שהכרתי אותך 

        29/12/12 09:13:

      צטט: סטודיו אמן 2012-12-27 13:41:49

      מרגש במיוחד... יישר כח!
      תודה אנטון

       

        29/12/12 09:11:

      צטט: איריס מדלן גזיאל 2012-12-27 13:27:31

      מגניב! המשך בדרכך!
      תודה איריס כולנו ממשיכים.

       

        29/12/12 09:04:
      דודי היקר, החלק העצוב קרה להרבה מאד ילדים, הפריחה לחזקים, וההתעלות העצמים באה מבפנים, ואתה בדרך קדימה, בהצלחא, הציורים שלך יפיפיים
        28/12/12 23:02:
      מאבד תמלילים ומעגל קווים.
        28/12/12 21:52:
      מקסים ביותר מה שכתבת, אשריך כי זכרת את מעלליה, והיא השיבה לך תיקון. איש מוכשר ביותר אתה, נותן ידך גם בכתיבה, ציור ואמירה. מוטב מאוחר או בכלל. שבת נפלאה חברי:)))
        28/12/12 21:45:

      צטט: נעה אל-יגון 2012-12-27 13:19:56

      כל הנקרא בדרכינו

      מורה הוא עבורנו

      אם נשכיל רק ללמוד מכל אחד בדרכו

      ולא הביישן למד!

      חבל שהמורים במערכת החינוך (לא כולם כמובן)

      אינם רגישים לנפש התלמידים ולבעיות כגון ADHD,

      אז גם הרמה הלימודית הייתה אחרת.

       אמרת דברים חשובים שצרכים היו להיות מיושמים עוד אז ושיכלו למנוע  את עוגמת -הנפש של ילדים אילו ידעו יותר...

       נועה,את צודקת יש קשר ישיר להצלחה בלימודים.

      תודה נעה אישה יקרה. 


       

        28/12/12 21:38:

      צטט: debie30 2012-12-27 13:03:57

      דודי,

      הדברים שכתבת מאוד מרגשים,

      אכן, פעם כל לקוי למידה נחשב לעצלן מפריען ועף מהכתה,

      כמה טוב וחשוב למצוא את המקום בו אפשר להצטיין,
      הציור הוא סיפור בפני עצמו,
      הדמות השמאלית יש בה האש והיכולת והרצון 

      ויש בה את המקום להתמלא , י

      ש בה מבט של שאלה וסקרנות,

      הדמות הימנית מרכינה ראש, מהרהרת

      וחיבוק החוטים נפלא.

      צירוף נפלא של מלים וציור

      דבורה, "עצלן" הייתה מילה השנייה של המחנכת ולצערי התרגלתי...אך מחברים מהכיתה לשמוע את המילה "עצלן",  היה כואב מאוד !

       דבורה, תמיד אני מחכה לקרוא את ההסברים שלך על הציורים והשירים  שלי ואני רואה כיצד את מנתחת את התמונה בצורה כירורגית מעולה

      תודה לך.

       

        28/12/12 21:27:

      צטט: לקסיס10 2012-12-27 12:36:23

      מקסים, ובדיוק הזמנתי את המורה שלך,,,יחד עם מחשב חדש! (-: יומטופ
      תמסרי לה ד"ש ממני(תתחדשי)
        28/12/12 21:23:

      צטט: שרהשגיב 2012-12-27 12:33:56

      תאמין לי שיותר טוב מאוחר מאשר אף פעם. מה גם שיש לך מה להראות. אהבתי מאוד.

      שלום לחברה חדשה של ותודה לתגובתך.

      אני מאמין לךחיוך

        28/12/12 21:21:

      צטט: cleopatra9 2012-12-27 12:14:01

      ממש שובה לב, דודי
       תודה  ציונה.
        28/12/12 21:20:

      צטט: אבגי-כהן 2012-12-27 11:38:29

      אתה נפלא:)
      תודה לך

       

        28/12/12 21:19:

      צטט: שולה ניסים 2012-12-27 11:33:31

      כל כך מתרגשת לקרוא את זה. "ונעתקה נשימתי" כמו שאומרים. מי כמוני יודעת מה זה מורה שפוגעת בביטחון העצמי. הייתי טובה בלימודים, קיבלתי ציונים טובים, אבל בקטע החברתי היא ידעה טוב טוב איך לפגוע לי בבטחון. השיא של זה היה כשהיא נישלה אותי מההצגה של פורים מכיוון שלדעתה לא דיברתי מספיק חזק ( וכבר נתקלת בזה, דיברתי על זה באחד השירים שפירסמתי ואף הגבת שם ). מכירה כל כך טוב את תחושת ההשפלה, אם כי אצל כל אחד מאיתנו זה התרחש באופנים שונים. הנה כל אחד מאיתנו נפגע ממערכת החינוך באופן אחר. היא היתה צריכה לראות את הקהל הרב שהצטופף בפתיחה של התערוכה שלך. כל החיים זה לימודים, אנחנו לומדים באופנים שונים וממורים שונים שאנחנו נתקלים בהם במהלך חיינו. לא "מורים" באופן "ראסמי", אלא אנשים ומצבים שמלמדים אותנו, ספרים, סיפרים שאנחנו שומעים, ואפילו תוכנות מחשב כמו שאתה מתאר. נפלא!

      שולה היקרה, אני זוכר את הפוסט שלך, אין ספק בימים ההם כל מורה יצר לו מערכת פנימית בתוך המערכת  החינוכית ועשה בה  שימוש לטוב או לרע...פשוט מערכת הבקרה הפנימית והחיצונית לא הייתה מספיק מרתיעה... ולהורים לא היית השפעה על מנהלים ומורים,הם קבלו את המורים כמשהו בלתי ניתן לערעור ואנו נפלנו בין הכיסאות בגלל זה .

      מכוון שהמערכת החינוך בזמנו לא ידעו מספיק על בעיות ליקוי למידה  לכן אני לא שומר טינה.

      זה נעצר אצלי כשהחלטתי להילחם בדרך אחרת והצלחתי...

       לגבי המורה,עד לפני 5 שנים המחנכת הייתה קונה אצלי ירקות  ומעולם לא ניהלנו שיחה על העבר.(לא קבלה הנחהחיוך)

      תודה לך שולה על התגובה ואני חושב שגם את ניצחת כמוני.

       

        28/12/12 20:30:
      שכחתי... הציור מהממם!!!!! אוהבת את כל הציורים שלך....
        28/12/12 20:27:
      דודי דודי דודי,כל כך נכון לאותם ימים. היום אתה נמצא במקום טוב למעלה, על כן אתה צריך להיפטר ממשקעים אלו...ןלראיה הוא הניצחון שלך.... עלה והצלח!!!!
        28/12/12 20:19:
      החינוך הפורמלי עדיין לא יודע לבטא את היכולת הפנימית והיצריתיות של עולם הילדים. גם אני רק ברבות השנים גיליתי כי אני יכולה להביא הרבה יותר אל הדף או בכלל אל התבונה האישית שלי ולא מן המערכת. היום משתדלת לאפשר לילדי בין לבין העולם הנורמטיבי המתבקש להחשף ולהעז ליצור , לגלות ולדעת מעבר לקירות בית הספר.. היטבת לספר את החוויה שלך.. והנה תראה אותך היום.. איש מילים ויצירה הרבה יותר מ"הבנת הנקרא" .*
        28/12/12 18:51:

      צטט: הלנה היפה 2012-12-27 11:09:40

      דודי, מורה (או הורה, באותו ערך עצמו) יכול לבנות אותנו ויכול להרוס. מוכר לי כ ל כך, משני הכוונים. האיור נפלא!
      תודה לאה, מסכים אתך "יכול לבנות אותנו ויכול להרוס" כפי  שאומרים:"כל אחד והמזל שלו".
        28/12/12 13:37:
      משמח שיכולת לנצח את המחנכת הזאת. ציור יפה ותאור מרגש של החוויה מילדותך.
        28/12/12 10:15:
      דודי יקר, בתקופתך בבית הספר היה זה מקרה אחד ל... היום זה קורה לכל ילד. זה עצוב, וזה מה שקורה. למזלי, העברתי את בני ללימודים במסגרת החינוך הביתי שזה לא יקרה גם לו
        28/12/12 08:58:
      דודי,תודה ששיתפת וריגשת בפוסט משובח מאחלת לך המון הצלחה סופשבוע מואר בחום ואהבה צחיתוש
        28/12/12 07:19:
      דודי בהחלט ניצחת! פעם לפני המון שנים ילד עם לקויות למידה נחשב כמעט "מפגר" ואני רק חושבת מה זה עשה לדימוי העצמי של כל כך הרבה ילדים אז. אם אני משווה את זה להיום אז ניתן לומר באופן חד משמעי שהטיפול בילדים אלו השתנה מקצה לקצה... שהרי הסטטיסטיקה אומרת אחד מתוך עשרה ילדים הוא לקוי למידה... ולכן לא ניתן להתעלם מהם. לסיכום - אני שמחה עם הניצחון הפרטי שלך דודי שהוא לגמרי לא טריוויאלי וגם שמחה עם נמהפיכה בנושא זה. ריגשת מאד ...
        28/12/12 06:50:

      דודי, תיארת במילים מדוייקות את התחושות והרגשות שלך,

      שממש לא בא לי להוסיף מילים משלי ולקלקל.

      אני כל כך שמחה שמצאת דרך לפרוץ.

      שתמשיך להצליח!

        28/12/12 05:21:
      הוספת תגובהאיזה סיפור מרגש. ממש התרגשתי לקרא. אני חייבת לציין שאין שום שמץ ואין שום זכר לקושי הכתיבה או הלמידה שלך כי אתה כותב נהדר - פשוט נפלא. סיפורך מאד מרגש. גם בן דודי סבל מאד. הוא דיסלקט ואז לא ידעו מה זה והוא , ילד מאד חכם, היה תלמיד גרוע. הוא חטף כל כך הרבה מכות מאבא שלו עם החגורה...ממש כואב לי להיזכר בזה. שמחה לראו כי עקפת את הבעיה כפי שכתבה כאן מורני, ונסקת והצלחת והגבהת עוף. ולסיום - הציור פשוט נפלא !!! פוסט מרגש שנוגע ברבים מאיתנו שחוו זאת, או שמכירים אנשים אחרים שחוו זאת. יישר כוח חבר ! בהחלט ניצחת !
        28/12/12 00:54:

      מאד התרגשתי לקרוא את הפוסט שלך , לפני שנים רבות בעיית ליקויי הלמידה

      לא היתה כל כך מוכרת ,והמורים חשבו שהילד סתם עצלן שלא רוצה ללמוד ,

      בדיוק כפי שהמורה של אלברט איינשטיין אמר לאמו שיש לה ילד מפגר.....
      שמחתי לקרוא איך  עקפת את הבעיה...

      נרשמת לחוג כדוריד ,כישוריך בלטו על פני האחרים.

      לראשונה חשת  שווה בין שווים! ניצחת חברים והחלפת ידע ביזע.

      צברת כוח עוקף לימודים, שבאמצעותו שיקמת את מעמדך

      החברתי. איזה יופי , לקרוא ולהתרגש ..

      והנה הגעת עד הלום ,מצדיעה לך  ! כמעט שכחתי ... הציור שלך מדהים

       

        27/12/12 23:58:
      מתקנים לך את השגיאות בלי הרבה רעש (: לתוכנה הזאת יש רגישות מיוחדת לילדים מיוחדים כמוך .... ניצחת בגדול !
        27/12/12 23:55:
      דודי יקר, אכן ניצחת ! כמה נזק עושים מורים/מחנכים שכאלה לתלמידים עם בעיות קשב וריכוז, לפני 40 שנים לא היו כל כך מודעים לקשיים הללו אצל תלמידים אבל לנהוג בדרך של זלזול בתלמיד ....נורא אתה הוכחת לעצמך שניחנת כבר בעודך נער יכולות של הישרדות וניצחת את המערכת ואתה ממשיך לנצח בכישרונך המיוחד. ואולי כישרון זה לא היה בא לידי ביטוי לו לא עברת את המסכת הזאת ....מעניין איפה היית היום לטוב או לרע .... ההיית משנה משהו ? והציור ....ציון דרך ל"אין סוף" הצלחה . בהצלחה
        27/12/12 22:50:
      הילד הפגוע שבנו סוחב את כאבו כל השנים, ובמקרה שלך היה תיקון וריפוי . אכן ניצחת! והרוח שבה אליך והיא לובשת מילים וצורות נפלאות! מרגש :))
        27/12/12 21:53:

      צטט: hkadman 2012-12-27 16:56:25

      תזמין את המחנכחת ההיא לתערוכה שלך.*

      לא מגיע לה להינות :)

        27/12/12 21:44:
      לא מכירה את האופיס ... אבל מכירה את הפרעת הקשב על בשרי, שנים של "חכמה אבל עצלנית" :*) מזל שאנחנו מחכימים כשמתבגרים. כתבת נפלא.
        27/12/12 21:07:
      חחחח דודי:} משיב הרוח אופיס 2007 ענק:} ואני כשלעצמי אוהבת את המקש הזה שעושה רווח בין המילים :} שבת ניפלאה ואחזור לציור:}
        27/12/12 20:59:
      יופי של מורה..וסיפור אישי. צריך לא מעט אומץ להתבונן במראה ולספר אותו.
      דודי, כמעט רציתי להרביץ לאותה מורה "מחנכת", כאלה לא מחזיקים במערכת. היום לליקויי למידה יש הרבה הקלות. אהבתי מאוד את הציור ואת הטקסט. יפהפה הוידוי הזה
      מרגש ומקסים!
        27/12/12 19:27:
      סיפור מרגש. אהבתי.
        27/12/12 19:18:

      ושכחתי להגיד שהציור נפלא. אחד היותר יותר טובים שלך לדעתי.

        27/12/12 19:15:

      לא אוסיף על מה שאחרים כבר אמרו לך. זה מרגש, ובעיקר משמח על הדרך שעשית והמקום שאליו הגעת. כמעט רציתי לקרוא לך 'סינדרל' - סוג של סיפור סינדרלה. אבל יש דבר אחר מעניין שמגיע לך לדעת. פיקאסו היה דיסלקט. הוא לא הצליח ללמוד לקרוא לכתוב. חשבו שהילד דפוק ואבוד. למזלו, אביו היה מורה לציור באקדמיה. אביו החליט ללמוד אותו לצייר. סוג של אינטואיציה חינוכית שהייתה לו. עד מהרה, יותר מדי עד מהרה, התגלה כשרונו הפנומנלי, וכשהוא היה בן 12 אביו עשה אקט סימלי. נתן לו את הפליטה שלו ואמר לו, "לי כבר אין מה ללמד אותך". בגיל 12 פיקאסו כבר צייר כמו גדולי המייסטרים. אחר כך כשהוא בגר, וכבר היה צייר מעולה, הוא התגבר על הלקות, כתב קרא וכתב שירים מהממים. זה היה פיקאסו. נראה לי סיפור פיקאסו בהקבלה שלו מתאים לך יותר מסיפור סינדרלה.

        27/12/12 19:09:
      אכן מכל הלב... והציור יפה.... אהבתי
        27/12/12 18:48:
      * יאללה מה שילדים לפעמים עוברים. אז אכן לא היה לזה שם, תודה לאל שהיום מטפלים בזה שונה. יישר כח.
        27/12/12 18:24:
      מקסים! אתה אדם סקרן ולא שוקט על שמריו וזה היתרון העצום שלך והרוח במפרשים היא מתוכך. אתה בר מזל. כי דורות של ילדים נהרסו בגלל אבחנה טועה. שלא נעשתה תמיד מתוך רוע. אבל גם בורות הורסת. איזה מזל שאתה היכן שאתה. ציור נהדר וטקסט מרגש. שאפו דודי.
        27/12/12 18:08:

      ואני כל כך קיוויותי
      שהמורה החדשה
      היא המורה הישנה

      מעגלים נסגרים בחיים

      חשבתי לי

       

      נו, ניחא

      לפעמים במקום מעגלים נסגרים

      יש לנו חלונות נפתחים

       

      קריצה

        27/12/12 17:35:
      מקטנות דודי היית מקסים !
        27/12/12 16:56:
      תזמין את המחנכחת ההיא לתערוכה שלך.*
        27/12/12 16:35:

      דודי,

      איזה סיפור . . .

      לא מקנאה במה שעבר עליך בתקופת הילדות בבית הספר . . .

      אבל הנה מעז יצא מתוק,

      ואתה רק עולה, פורח ומצליח!

      הצחיק אותי הקטע עם המורה . . .

      חשבתי פגשת אותה כאן? ב"קפה"?

      את המורה מלפני 40 שנה??

      ואז  - אופיס 2007 חיוך

      יופי של איור כמובן!

        27/12/12 16:08:
      אחד הציורים היפים שלך
        27/12/12 15:59:
      גם לי האותיות לא הסתדרו בהתאם לרצונותיהם של "חכמי בית הספר" ואותי הציור הציל. וכמוך ה"אופיס" יצר אפשרויות חדשות ומהנות לפחות הבנתי את כתיבתי
        27/12/12 15:52:
      מרגש לקרוא. וכדאי היה ללכת במדבר ארבעים שנה כדי להגיע
        27/12/12 15:35:
      להתרגש ,ולכבד!!!!!!!!!
        27/12/12 15:10:
      כולם כתבו לך "מכל טוב הארץ", מה אוכל עוד להוסיף? אולי סיפור קטן. בתחום החינוך כמעט שלא עסקתי בהוראה, אבל בשנה אחת שבה בחרתי לבדוק את הוראת הפילוסופיה בבית ספר על יסודי, היה תלמיד אחד שבקש שחרור למשחק כדורגל. הוא בא בחברת אביו למנהל, לאחר שזה צעק עליו ועל אביו, פשוט זרק אותו מבית הספר. (אז הזכויות של ההנהלה היו אחרות). באסיפת מורים סיפר על כך בגאווה. כעבור שנים, לא מעטות, נודע לי שהנזרק הוא אחד המרצים המצטיינים בטכניון. מורים, מנהלים, נשים וגברים הם רק בני אדם. לא יותר. שלא אשכח, חלילה, לכתוב, כמה אהבתי את האיור שצרפת. מאחלת לך כל טוב ושבת שלום.
        27/12/12 14:15:

      כמה מרגש... והשנים הוכיחו עד כמה אתה בכלל מוכשר

      והרבה הרבה יותר מרבים אחרים.

      ומורות כאלה חוויתי גם אני, אך לא נתתי

      לאף אחת לכופף את רצוני בפניהן...

      סתם "הוילדה חייה", כך קראו לי....

      אוהבת את הפוסט הזה ואת כל הכאבים

      שהוא מגלה

      והאופטימיות שבסופו.

      יישר כוח.

        27/12/12 14:07:

      דודי יקר,

      אנו מתבגרים ומתגברים על אירועי הילדות אבל כמו שכתבת :

      מכאן, התחילה דרכי לנסוק במסלול חדש.

      יחד עם זאת, נצרבו במוחי זיכרונות

      והמרירות נשארה למזכרת.

       

      יש לחתור להוראה שתכלול חינוך, אהבה, ועין בוחנת . זהו תפקיד המחנך  אשר רק יחידי סגולה מגיעים להגשים מעלה זו.

      זו מהותה של פדגוגיה אמיתית.שנה אזרחית טובה ומאושרת.

      רות

        27/12/12 13:58:

      דודי היקר,
      הפוסט הזה מספר על החוכמה שהיתה בך ועל אינסטינקים טו7בים, ביחד עם הרצון שמעולם לא הכחדת - להתקדם. מצאת מסלולים עוקפים לאותה מורה ולאותה המערכת שלא ידעה אז איך לעודד ולדרבן אנשים למצוא לעצמם את המקומות בהם הם יוכלו להצטיין. אבל אתה בעצמך, בעזרת החוכמה והאינטסטינקים הפנימיים שלך, הצלחת לבד לבנות לך מסלולים עוקפים את המערכת, בהם תוכל להצטיין, ואף הצלחת בהם. ומשם, כבר סללת דרך חדשה בה אתה הולך עם ראש מורם יותר ומאמין יותר בעצמך וממשיך להיות צמא-דעת. ברבות השנים התחלת פתאום לנסות להעביר את מחשבותיך בצורת ציור, והמשכת גם בזה, התנסית שוב ושוב, קיבלת תגובות מפרגנות ומינפת את זה עוד ועוד, ועל סמך היכולת הזאת שלך והצלחתה העזת אפילו לכתוב. בתחילה כתבת את סיפורי השוק החכמים והמחכימים שלך עם מוסר ההשכל בסופם, וכבשת את כל קוראיך בחומתך. משם העזת אפילו להתנסות בכתיבת שירים, ובתווך, שידכת בין ציוריך לבין מה שאתה כותב, אם בשירה ואם בסיפור והבאת רעיון שלם לקורא ולצופה. ציוריך מלאי רמזים וצריכים להיות מאוד חדי-עין ומאוד להבין בנושא כדי לפענח את כל הרמזים שאתה מטמין בציוריך. לאט לאט לאחר שכבשת קהל רב, הצלחת אפילו למנף את זה, ובימים אלה מוצגת תערוכה ראשונה שלך במקום מכובד, שזכתה לפתיחה גדולה עם קהל רב מאוד.
      לגבי הציור עצמו, אני קצת מתקשה לפענח, אבל אנסה להגיד את הרעיונות שעולים לי:
      מצד אחד זה ברור שרואים דמות אחת עם נר כבוי ודמות אחת עם נר דולק, והקונוטציה כאן ברורה. מצד שני, דמות אחת, דווקא זאת עם הנר הדולק, חסרה את הגוף, והדמות השנייה נראית יותר כדמות אישה, ולכן הפענוח כאן קשה לי.
      אבל, אם אתייחס לשתי הדמויות כגברים, אז זה די ברור שהדמות הימנית כבויה ומושפלת מבט והדמות השמאלית מוארת והנר בה דולק ורומז על האש הבוערת בתוכה בתרתי משמע, אש של אדם צמא-דעת ורצון לפרוץ את כל הגבולות שהגבילו אותו בילדותו, כשהפתילים של הנרות מקשרים בין שתיהן.  אולי  הגוף החסר מרמז על חלק משמעותי שהיה חסר לך בילדות.

      לסיכום: הפוסט מספר לנו סיפור על אדם מלא כוח רצון ומכיר בכישרונותיו, שלמרות נתוני פתיחה לא כל כך טובים הצליח לנצח את הכל.

      מאחלת לך המשך פורה בכל תחומי היצירה בהם אתה עוסק.

        27/12/12 13:42:

      מרגש מה שכתבת למורתך דאז.....ובפרשת הדרכים

      אחרי מספר עשורים ( ניפלא הציור שלך )

      כניראה שניגזר עליכם להיפגש שוב באמצע החיים

      כדי לתקן את המעוות  ולדעת לקבל את השונה מאיתנו

      ולעטוף אותו בחום ואהבה...

      * כוכב אהבה ממני

      צהריים ניפלאים דודי חברי נשיקה

        27/12/12 13:41:
      מרגש במיוחד... יישר כח!
      מגניב! המשך בדרכך!
        27/12/12 13:19:

      כל הנקרא בדרכינו

      מורה הוא עבורנו

      אם נשכיל רק ללמוד מכל אחד בדרכו

      ולא הביישן למד!

      חבל שהמורים במערכת החינוך (לא כולם כמובן)

      אינם רגישים לנפש התלמידים ולבעיות כגון ADHD,

      אז גם הרמה הלימודית הייתה אחרת.

        27/12/12 13:03:

      דודי,

      הדברים שכתבת מאוד מרגשים,

      אכן, פעם כל לקוי למידה נחשב לעצלן מפריען ועף מהכתה,

      כמה טוב וחשוב למצוא את המקום בו אפשר להצטיין,
      הציור הוא סיפור בפני עצמו,
      הדמות השמאלית יש בה האש והיכולת והרצון 

      ויש בה את המקום להתמלא , י

      ש בה מבט של שאלה וסקרנות,

      הדמות הימנית מרכינה ראש, מהרהרת

      וחיבוק החוטים נפלא.

      צירוף נפלא של מלים וציור

        27/12/12 12:36:
      מקסים, ובדיוק הזמנתי את המורה שלך,,,יחד עם מחשב חדש! (-: יומטופ
        27/12/12 12:33:
      תאמין לי שיותר טוב מאוחר מאשר אף פעם. מה גם שיש לך מה להראות. אהבתי מאוד.
        27/12/12 12:14:
      ממש שובה לב, דודי
        27/12/12 11:38:
      אתה נפלא:)
        27/12/12 11:33:
      כל כך מתרגשת לקרוא את זה. "ונעתקה נשימתי" כמו שאומרים. מי כמוני יודעת מה זה מורה שפוגעת בביטחון העצמי. הייתי טובה בלימודים, קיבלתי ציונים טובים, אבל בקטע החברתי היא ידעה טוב טוב איך לפגוע לי בבטחון. השיא של זה היה כשהיא נישלה אותי מההצגה של פורים מכיוון שלדעתה לא דיברתי מספיק חזק ( וכבר נתקלת בזה, דיברתי על זה באחד השירים שפירסמתי ואף הגבת שם ). מכירה כל כך טוב את תחושת ההשפלה, אם כי אצל כל אחד מאיתנו זה התרחש באופנים שונים. הנה כל אחד מאיתנו נפגע ממערכת החינוך באופן אחר. היא היתה צריכה לראות את הקהל הרב שהצטופף בפתיחה של התערוכה שלך. כל החיים זה לימודים, אנחנו לומדים באופנים שונים וממורים שונים שאנחנו נתקלים בהם במהלך חיינו. לא "מורים" באופן "ראסמי", אלא אנשים ומצבים שמלמדים אותנו, ספרים, סיפרים שאנחנו שומעים, ואפילו תוכנות מחשב כמו שאתה מתאר. נפלא!
        27/12/12 11:09:
      דודי, מורה (או הורה, באותו ערך עצמו) יכול לבנות אותנו ויכול להרוס. מוכר לי כ ל כך, משני הכוונים. האיור נפלא!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      razam-דודי רצם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי