0
קשה לי בזמן האחרון. אני לא ישן בלילות ומפסל. רציתי תערוכה אופטימית, זוגית, של זוגות ואהבה... והיא סרבה לקרות. מה שיוצא זה בטן אחרת, מלאה תסכול, מהבטן שלכם, שמשפיעה עלי. ההתחבטות שלי בזמן האחרון עם השיטה, עם הממסד, עם האטימות. תשמעו- קבלנו מדינה, ואנחנו פשוט מחרבנים אותה פעם נוספת, וזה כואב לי. נמאס לי לרצות לעזוב את המדינה הזו, לחלום על ירידה מהארץ, וזה מה שקורה אתי. לא צריך לזרוק את עצמנו לים- אנחנו זורקים עצמנו לבד מהמדינה הזו, מעבר לים. מתי נלמד כבר להעריך את מה שיש לנו, להפסיק לחמוד, להפסיק את הנוכלות, את הרמיה, את הסלידה, השנאה, האינוס ורצח האופי, ובכלל את הרציחות שמגיעות בגלים... ובייחוד את חוסר ההקשבה. אז יצא משהו אחר- יצא הפנים שלי- יצאה השפה. אז לתערוכה אני אקרא - שפה... ואני רק מקווה שהשפה תשתנה, ותהפוך נעימה- והפסלים שלי ישתנו בהתאם. כי אני אוהב אתכם באמת, כי המדינה הזו חשובה לי, וכל מי שחי בה. אז הראשון ברשימה - גזע הנשמה- אותו מקום מסתורי של שלווה
סוף שבוע נפלא |