כל בנאדם ממוצע שחי בסביבה מערבית וסובל מקושי כלכלי כלשהו; הכנסה 'נמוכה' \אוברדרפט \הוצאה בלתי צפויה ונאלץ לקצץ בהוצאותיו, מרגיש מחסור ונאלץ להתמודד עם קונפליקט פנימי חזק, גם אם מדובר רק בשקדי מרק. כיוון ש"חיים רק פעם אחת" ואף אחד לא רוצה להרגיש שהוא במו ידיו מנע מגופו היקר את 'תכלית החיים', הרי שמעטים יצליחו לוותר על פינוק כזה או אחר, מבלי לפצות עצמם בדרך אחרת. אפילו במודע, במחיר של תוספת עבודה \הגדלת האוברדרפט.

המסגרת הציבורית היא בסה"כ שיקוף של זו הפרטית. מעל 20 מליארד ש"ח אוברדרפט בקופת המדינה ואחרי כל ה"קיצוצים" עוד מדברים (בשושו) על הגדלת האוברדרפט. למעשה כל דיבור על קיצוץ הוא זריקת חול בעיניים. אף אחד (כמעט) במדינה המערבית \חומרנית שלנו, מלמעלה ועד למטה, לא מסוגל לקבל קיצוץ. כלומר, יתכן שכן; קיצוץ במקום מסוים, אך תחתיו פיצוי \תוספת שכר \הטבה במקום אחר. כלומר, בסך הכל הכסף ה'מקוצץ' עובר ממקום למקום, במקום לכיסוי גרעון.

במצב תרבותי כזה, קריסה כלכלית כללית של כל המשק, הציבורי והפרטי, היא רק עניין של זמן. לא יעבור חודש בלי שביתה של מגזר \חברה כלשהי. וכיוון שכל שביתה כזו מסתיימת בתוספת שכר משמעותית, הרי שעובדים נוספים מקבלים עיניים גדולות וקצב השביתות רק ילך ויגדל. כדי לממן את גל ההתייקרויות שיבואו בעקבות, יהיה צורך לבקש תוספת שכר או ליקר מוצרים או להוסיף עוד שעות עבודה, וממילא להאריך שוב את יום הלימודים של הילדים, דבר שיוביל עוד התייקרויות וכו' וכו'. 

הבעיות לא יפתרו באמצעות מדיניות כלכלית כזו או אחרת, אלא רק באמצעות שינוי תרבותי וזה מתחיל אצלך;  בנטייה לחפש קיצורי דרך. בתאווה לקוקה-קולה במקום מים, למאפה במקום אפרסמון, בהעדפה להשתמש במעלית ובמסכים מרצדים. כשאין לך נ.צ. ברור, כשאין לך דוגמא אישית, כשרק החומר מעסיק אותך 24/7, מה בדיוק אתה מצפה מילדיך?

הקריסה הכלכלית תגרור אחריה בכוח את קריסת תרבות החומר המערבית. אנשים יאלצו לרוץ פחות ולהקשיב יותר לשקט. גם לפעולות החיוניות באמת, לא תהיה ברירה, אלא להשתמש בפחות כפתורים \מסכי מגע ולעשות יותר פעולות בידיים. איכשהו, גם הילדים "ילמדו פחות" ויזכו ליותר יחס.

מי שחושב שהתיאור הנ"ל מוגזם, פתטי ואף פעם ליטר דלק לא יעלה 25 ₪ ("הציבור יתקומם"), שידפדף 10 שנים אחורה בזיכרונו. איך היה מגיב אז אם (לדוגמא) היו אומרים לו שליטר דלק יעלה 8 ₪?