כשהלכנו לישון, השארנו את כל הכיסויים ואת כל המסכות מחוץ למיטה, ככה אנחנו אוהבים - נטורל. התכרבלתי בך והתכסתי בזרועותיך, הוצפתי בחומך וחשתי בגופך ככותל לחלומותיי, נרדמנו. באמצע הלילה התעוררתי לשמוע אותך נאנח מתוך חלום, נאנק ומתנשף, גונח וממלמל דברים חסרי פשר. גופך כולו מכווץ ונוקשה. לא ידעתי אם להעיר אותך או לא, זחלתי החוצה מהמיטה, ונכנסתי אליה שוב מהצד שלך, עכשיו אתה הכפית שלי, ואני מכרבלת אותך לתוכי, ידיי עוטפות זרועותיך, חזי נצמד אל גבך, אגני חופן ישבנך, אני מפיצה לך מחומי, *משליווה אותך באהבתי, נשימתך מתמתנת, גופך כולו מתחיל להירגע, להשתחרר לקצב פעימות ליבי, כעבור זמן מה, נראה שהסערה חלפה, אני נושקת לך בקלילות על גבך, מתרפקת עליך, ושוקעת בשינה.
בבוקר אני חשה אותך, מפתל ישבנך וזוקר אותו אליי, אתה מוביל את ידי, המחבקת אותך, אל **חדק אושרי, והוא כולו כשריר נפוח, מצדיע לי הצדעת בוקר מתוחה, אני חופנת אותו ומחייכת; כשאתה ככה על הבוקר, אני יודעת שהלילה אחזור להיות הכפית שלך...
אם מישהו רוצה לדעת מה קרה אחר כך - http://cafe.themarker.com/post/872605/
* אני יודעת שאין נטיה כזאת לשורש שלו, החל מרגע זה היא קיימת :-)
של רוני בן ציון. |