כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    פאראנויה - סיפור קצת מטורף - מאת רמיאב

    20 תגובות   יום שישי , 28/12/12, 23:09

    -  פאראנויה  - 

     -  סיפור קצת מטורף - מאת רמיאב  -

    (ש.  ח.) 

                       

     אומרים שאני משוגעת, אבל זה לא נכון... אני יודעת מאיפה זה בא לי... זה בגלל שהם כל הזמן עוקבים אחרי... הם חושבים שיש לי מה להסתיר, אפילו שכבר הוכחתי להם שאני לא השתתפתי בשום דבר סודי, לא כאן ולא בחוץ לארץ. 

     

    הנה תקשיב... ששששש.... אתה שומע?!.... הצפצוף הזה .... בחיי, אני כולי רועדת.... אתה לא שומע, רק אני שומעת, כי זה אולטרא-סוני הקרניים האלה שהם שולחים אחרי. הם מנסים להרוג אותי.

     

    ככה, כשאני שמה את הידיים על האוזניים, הם לא יכולים לחדור לי למוח אבל הם רוצים לקחת דגימות מהכבד שלי, ששם, הם חושבים, כאילו החבאתי את הסודות. 

     

    עכשיו הם הלכו, יהיה לי קצת שקט. אני כבר אולי שנתיים, מנסה להתחמק מהם... 

     

    אתה שואל מי זה הם??? כאילו שאתה לא יודע.... בטח אתה עושה ממני צחוק, כמו כולם... כולם כבר יודעים, הם זה הק.ג.ב. בשיתוף עם הסי. איי. אי... יש להם שליחים בארץ.... בכל מקום הם נמצאים. 

     

    פעם לקחתי חופש מהמירפאה... כן, אני רופאה בקופת חולים.... הייתי... עד שהם מצאו אותי וגרמו שאצטרך לעזוב את העבודה.... כן הם שלחו כאילו פציינט, שבא לחקור אותי והזרים לי גז מיינן לאף... כשבדקתי לו את הרקטום... אני כמעט איבדתי את השפיות.... אבל השיא היה בחופשה. 

     

    כן, טסתי ללונדון לפני שנה, כאילו לנוח... אבל בעיקר כדי להתחמק מהם, שלא ידעו איפה אני. יום אחד הלכתי ברחוב אוקספורד ומיד הרגשתי שמישהו עוקב אחרי... איזה עיניים, כל הזמן בעורף שלי.... התחלתי לרוץ וראיתי עוד שניים מסתכלים עלי.... ופתאום התחילו לרוץ אחרי כמעט שלושים סוכנים חשאיים... ירדתי לרכבת התחתית ואז ידעתי שכל אנגלי שני, שכאילו לא מסתכל עלי, גם הוא שייך  להם... הכי פחדתי שם מהאוטובוסים קומתיים, שמהם יכולים לירות בי... 


    הנה... הנה... תביט על זאת שהולכת עם המטריה המקופלת... תסתיר אותי... ככה... היא תמיד מביטה בי, מחפשת את ההזדמנות לכוון את הכאילו מטריה ולירות בי חץ של רעל... 


    פעם היא ירתה בי חץ שרק שפשף לי את היד... במירפאה לא האמינו לי...  מנהל המירפאה חשב שאני פסיכית ושלח אותי  ל"ייעוץ" מקצועי. מיד קלטתי שזה "רופא פסיכיאטר מושתל", שהוא בעצם מהסקוריטטה הרומנית. הוא ניסה להזריק לי רעל, אבל הצלחתי לברוח... 

     

    לפעמים הם שולחים לי הביתה "עובדת סוציאלית" ואני אז, עובדת עליה בשיא הרצינות, לא מספרת לה כלום על ה"הם". אם אספר עליהם למישהו מהמימסד, שם בטח כולם מכורים להם, עוד יכולים לאשפז אותי, בטעות, במחלקה פסיכיאטרית. 

     

    טלפנתי למשטרה כבר הרבה פעמים, כשאלמונים, שאני יודעת בדיוק מי שלח אותם, דפקו לי בדלת. הסברתי לשוטרים מה קרה והם תמיד, במקום לעזור, רק צוחקים לי בטלפון... הם לא ממש צוחקים... אבל אני מרגישה... יש לי הרגשה שהמשטרה כאן משתפת איתם פעולה... אולי זה ה"מוסד", הוא שנתן להם הוראות...  

     

    אני כמעט לא יוצאת מהבית. אז מה המנוולים ה"הם" עושים? כל הזמן שולחים קרני רדיו, גלים של תת-טונים, קרינות רנטגן, קולות רעש בלתי מובן... בקיצור, מנסים לשגע אותי... אבל אני חזקה מהם. 

     

    לפעמים אני מצליחה להינצל כשאני צועקת או רצה מחדר לחדר... לפעמים הם מסתלקים אם אני טורקת ברעש את כל הדלתות בבית בלי הפסקה... זה מאוד עוזר, כי זה חוסם ומערבל להם את הגלים שהם שולחים דרך הקירות...  טראח!!!... טראח!!!.... אני טורקת דלתות... ביום וגם בלילה... 

     

    השכן מלמטה... הוא זה שעוקב ומדווח עלי כל הזמן... אני חושבת שכל מכשירי ההאזנה מחוברים מהדירה שלו... וגם המצלמות שלהם שאני לא מוצאת... בלילה אני לא מדליקה אור וביום התריסים סגורים, שלא יראו אותי... 

     

    אם אני מדליקה רדיו בקול רם, הצריבות של הקרינה פחות חזקות...  אתמול השכן הזה הזמין לי משטרה באמצע הלילה... אחרי שתים-עשרה.... בדיוק כשהייתי באמצע טריקת דלתות... לא רציתי לפתוח בהתחלה... אבל ראיתי דרך העינית של הדלת, שוטרים די נחמדים... בעיקר אחד מבוגר יותר עם שפם... פתחתי... 

     

    שאלו בנימוס מה קרה?... הסברתי להם בשקט ובצורה שהם יבינו שיש לי בבית מעקב ע"י קרניים אטומיות, שמנסים להוציא ממני מידע על ידי כך שירדימו אותי וייכנסו לי למוח... השוטר הצעיר לא כל כך הבין... או שעשה פרצוף כאילו לא הבין... המבוגר היה כזה משתתף וניסה להרגיע אותי. 


    פתאום הוא אמר לי, בבטחון ובשקט, שאני לא צריכה יותר לדאוג.... מעכשיו, הוא אמר, השוטר עם השפם, כי מרגע זה, כל הקרינות ייפסקו, כל הסוכנים יסתלקו מסביבת הבית ושאני אוכל לישון כל הלילה בשקט... 

     

    איך שהוא אמר את זה בכזאת מין סמכותיות, בכזה קור רוח, תכף הבנתי.....  אמרתי לו:  

     

    "אההה!  עכשיו אני מבינה!..  איך  א ת ה  יודע שזה יפסק?... גם  א ת ה  שייך  להם!!!  כל המשטרה שייכת  להם.... כולכם  מתחזים".... 


    רציתי לסגור את הדלת והצעיר לא נתן.... 

     

    השוטר-הסוכן הזה, לא היה לו מה לענות... החבר שלו הזהיר אותי להיות בשקט אחרת יצטרכו לעצור אותי והם הלכו... 

     

    עכשיו אני יודעת שגם  ה מ ש ט ר ה  שייכת  ל"ההם"... 

     

    אין עם מי לדבר...  תגידו לי, למה אתם שותקים כל הזמן?.. 

     

    מי אתם?....

     

    מ י   א ת ם ???!?!? 

     

    ג ם   א ת ם ????!?!?!?!?!?!!!!!!!!..... 

     

    מופתע

     

     

     

    אמנם כתבתי הכל מפי ה"גיבורה", אך הייתי במקום ההתרחשות, לפני המון שנים,  כשוטר המבוגר (מתנדב...) וכמובן מהאירוע הבסיסי יצרתי את הסיפור כפי שהוא.

    רמי

     


     (C) כל הזכויות שמורות

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/1/13 16:56:
      עצוב......
        31/12/12 15:05:
      בהחלט עצוב לשמוע,יש גם כאלה...
        30/12/12 13:30:
      ******************
        30/12/12 07:42:
      רמי, זה כל כך עצוב...............
        29/12/12 23:15:
      (: אם זה לא היה מיקרה כל כך עצוב .. זה היה מצחיק ברמות ! חח "אההה! עכשיו אני מבינה!.. איך א ת ה יודע שזה יפסק?... גם א ת ה שייך להם!!! כל המשטרה שייכת להם.... כולכם מתחזים". סוף !!
        29/12/12 14:07:
      עצוב מאוד...
        29/12/12 13:42:
      כמה עצוב שיש מקרים כמו שתארת בכשרון רב. יש מקרים כאלה במציאות. הם שומעים קולות ומשתכנעים שרודפים אחריהם, יש להם התקף פסיכוטי, שצריך לטפל בו . לאדם מן הצד, זה נשמע הזוי לחלוטין, הם נשמעים מנותקים מן המציאות, אך האדם שחווה תופעות כאלה נמצא במצוקה אמיתית וסובל ממנה מאוד.
        29/12/12 13:41:
      הייתה לי שכנה כזו. כולנו הזרמנו לה גז הביתה אפילו דרך האינטרקום. היא הייתה יוצאת ודופקת עם מקל על מעקה חדר המדרגות. הייתה תקופה שהצלחתי להרגיע אותה עד שגם אני ערקתי לצד של הרעים. היא גם טענה שהבן של השכן (ששקל בזמנו כמעט 200 קילו) צמצם עצמו לגודל סיגריה ונכנס אליה הביתה כדי להזרים גז. או אז נכנסתי אליה חבושה במסכה, מצאתי אותו וזרקתי אותו לפח. כמובן שהוא מיד ניפח עצמו וחזר, אלא מה? זה עצוב ומה שהיה עצוב במקרה שלה זה לראות את חוסר האונים של ילדיה
      כמה עצוב לשמוע ונשמע מפחיד ומתסכל לחוות מצב פסיכוטי של פראנויה.
      בעיניי, רמיל'ה, זה סיפור מהחיים. מזכיר לי בתגובות את מטופליי ממועדון אנוש ששמעו קולות. שמיעת הקולות היו סימן להתקף פסיכוטי שיבוא. ולגבי גיבורת הסיפור שלך- מחלת נפש כשהיא תוקפת, היא לא עושה חשבון, אם האיש מלומד או פחות מלומד. היא תוקפת ויוצרת בהלה גדולה בנפש השבירה של אותו אדם. תודה על הסיפור, כתוב בצורה משכנעת מאוד.שבת חמימה לך. אין לי כוכבים אז הבאתי לך מההוצאה. יהודית
        29/12/12 11:06:
      מחלת נפש זה ברור. השאלה כמה זמן השכנים סבלו עד שאושפזה המסכנה.
        29/12/12 10:38:

      בוקר טוב רמיאב יקר, (מזל שכתבת שלא מומלץ לקרוא זאת לפני השינה)

      לכן הגעתי עכשיו...משום מה, סיפורי פאראנויה קצת מפחידים אותי,

      כתבת מוצלח..

      ואיך שהגיעו שני השוטרים, אחד צעיר והשני מבוגר ומשופם,

      תארתי לעצמי שזה היית אתה  (}-:,

      רק מילה אחת לא הבנתי, מה זה: "הסקוריטטה הרומנית" ???

      אשמח להסבר.

      תודה מראש

        29/12/12 10:27:

      אוי מסכנה, לחיות כך ממש לא קל. זה בהתייחס לסיפור בלבד.
      לצערי במציאות ישנם אנשים כאלה עם פרנויה קשה, והם מתמודדים עם המצב שנים ומאוד סובלים.

      מזל שכיום ישנן תרופות פסיכיאטריות להקל על התסמינים.
      לצופה מהצד הסיפור אולי נשמע הזוי ומצחיק, אבל הוא ממש לא דמיוני.

        29/12/12 09:45:
      מוגש בחן רב, ומי יודע מי מדמיין ומי לא.
        29/12/12 09:20:

      עולמם מלא,שונה ואולי בעצם זה העולם האמיתי ואנחנו רק צופים מהצד?
      כתבת כהרגלך -מרתק ומהנה!חיוך

        29/12/12 08:40:
      רמי, היטבת לתאר, זה עצוב...
        29/12/12 08:35:
      רמי הב הב הב רק אתה יכול כך! איזה יופי של סיפור - ריתקת אותי לגמרי! אבל...הכל יכוליות כמו שכתבו קודמיי תודה ושבת מחבקת ואוהבת לך
        29/12/12 08:19:
      יופי של תיאור. יש כאלו "שרוטים" . יכול להיות שכדור אחד פעם ביום היה פותר את העניין ויכול להיות ....שלא.
        28/12/12 23:53:
      הכל יכול להיות, הכל קורה....ואתה רמי כותב לעילא
        28/12/12 23:49:
      רמי, זה נשמע הזוי אבל לצערנו יש אנשים במצב כזה או דומה (מוכר לי)

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין