פוסע לבד בתוך עיר ישנה צל פניה לוטף על פנים
בין שביליה בתים שהזמן גרמן ריח טחב וריח תבלים
חמה שמולי מתבוננת סמוקה עוד מעט תתחבא בין גנים
ליד שביל מעוקם משולח בין שבילים
על גדר רחוקה מנדנדת כלים
ואט אבן קרה ליד אבן קרה מתקבצות ובאות בצללים
העיר עסוקה מקבלת אורחים מתכוונת לערב שבת
מסבירה פנסים מתכווצת מקור בין חומות על בניה כולם
ורק קו דקיק של עצבות ותשוקה נכזבה מעיניה ניבט
ואבן שמוטה רתוקה על סולם
ושמש טובעת באופק מושלם
וצל איש מתרחק הנראה כענן אשר לא יתגשם לעולם |