רק לא ברור מדוע היא לא טורחת להסביר לציבור הרחב את הסיבה. זו אחת החולשות של התנהלותה הפוליטית: ההסברים על כוונותיה הפוליטיות ומקורן של הסיבות לכך הן בעיניה, כנראה, טרחנות פוליטית מיותרת ולא מכובדת. היא לא מצליחה להבין שמי שמוכן לשקול אפשרות להצביע עבורה, לא יסתפק בהצהרות קצרות ולקוניות ומעדיף הסברים ארוכים ועמוקים יותר. הסברים קצרים וסתומים מספקים רק את מצביעי הליכוד: "ישראל צריכה ראש ממשלה חזק" למשל. לא חשוב שהוא רועד מאשתו.

זאת הסיבה שאני טורח להסביר מה בעיניי עומד מאחורי השם " התנועה", כי ליצן אחד כבר קרא לה בטלוויזיה בשם: "התנומה". ובכן "התנועה" הוא מטען רגשי של כל מי שהיה בית"רי בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת. אני הייתי שם. ציפי לבני הייתה שם מאוחר יותר, אני משער שבתחילת שנות השבעים ודבר לא השתנה במשך עשרים השנים שחלפו: כל מי שהיה בית"רי לפני שתנועת החירות הפכה ל"ליכוד" שלא בהנהגת בגין, התייחס לתנועת החירות, סמליה, פעילותה, עמדותיה המוסריות הנוקשות, השפעתו הרוחנית והאינטלקטואלית של מנחם בגין, היושרה הקפדנית שאפיינה את בכירי "התנועה", החשיבות היתירה שנתנו למילה, להבטחה, כל זאת הייתה - במילה אחת - "ה ת נ ו ע ה".

אני משער שזו הייתה כוונתה של ציפי לבני כשבחרה עבור המפלגה שהקימה את השם "התנועה": לחזור בימינו אלה אל הטוהר הפוליטי שאפיין את תנועת החירות מיום היווסדה, תנועה לאומית-ליברלית שדגלה בשוק חופשי אך לא בחזירות קפיטליסטית, בשוויון חברתי (צדק סוציאלי קראו לזאת בחירות אז) אך לא באוליגופול - המילייה הפוליטי של ביבי, וזאת לעומת הרמייה, הטריקים, הלכלוך הפוליטי, החומרנות הבזויה, הרדיפה אחרי השלטון למען שלטון ותו לא, מצגות השווא והקומבינות הבזויות שהנהיג משטרו של ביבי בישראל, ההצגות הבזויות  - רק לקראת בחירות - של זמרת מענטזת השרה לביבי "אתה תותח" וזאת כדי להרשים את "האינדיאנים", כך קרא אריאל שרון למצביעי הליכוד. אבל לדאבון הלב לא נשארו רבים מאלה שמטען רגשי מתעורר בהם לשמע השם "התנועה". וכך הגענו למצב שהרוב המכריע של הציבור משוכנע שהשם "התנועה" הוא משהו אזוטרי, מוזר, לא מובן, אולי אפילו גחמה מוזרה של ציפי לבני.

חבל.