כותרות TheMarker >
    ';

    אקטואליה והחברה

    כל האמת על - העימות

    0 תגובות   יום שבת, 29/12/12, 19:52

    נתניהו מסרב לעימות – בצדק, מתוך חישוב פוליטי קר, מתוכנן והגיוני. הדוגמא של ארה"ב לא רלוונטית לישראל, שהרי שם מדובר בשתי מפלגות גדולות (כמעט זהות בגודלם) ובשני אישים מתחרים.

    בישראל הגישו 34 מפלגות מועמדות לבחירות וגם אם יש 3-4 מובילים, אין זה אומר שיש בסיס לתחרות אמת רצינית.

    עימות – בתנאים של היום, יכול רק לחזק את המתעמת עם ביבי – והוא יכול רק להפסיד.

    "אהבת העם, כאהבת האשה, היא כוח של אינסטינקט יוצר אצל אנשים בריאים בגופם ובנפשם.

    (יוסף חיים ברנר)

    האויב הוא חישוק הברזל של האומה". (תיאודור הרצל)

    מטרות העימות

    העימות הטלוויזיוני בין פוליטיקאים, בא להראות לציבור, מה מסתתר מאחורי ההצהרות, הסיסמאות והקלישאות הפוליטיות.

    הבעיה היא – שגם בעימותים, ממשיכים הפוליטיקאים להפריח סיסמאות והבטחות, שברוב המקרים הם לא מתכוונים או מסוגלים לקיים.

    הלהיטות לעימותים

    אז למה, בכל זאת יש לחץ כה גדול לעימותים.

    א.      התקשורת, היא המרוויחה הגדולה והיא הניזונה העיקרית, הן מהאירוע, הן מהרייטינג, והן מן הכותרות שיכולה להוציא מכל התנגשות כזאת.

    ב.       המתחרים החלשים, הקטנים, הפחות פופולריים, יכולים רק להרוויח, כי אין להם מה להפסיד.

    ג.       בעימות טלוויזיוני, יכול מועמד להופיע כתוקפני, בעל רעיונות חדשים, להפגין מנהיגות ולתקוף ראש ממשלה או נשיא מכהן בשצף קצף על מחדלי עבר ומחדלי עתיד – למרות שאין לו ניסיון ממשלתי או מוסדי מינימלי, כמו יאיר לפיד, שלי יחימוביץ, עופר שלח ויתר העיתונאים והמועמדים חסרי כל ניסיון בביצוע ממשלתי.

    ד.       הופעה נאה צעירה – מוסיפה ניקוד למתחרה. בטלוויזיה יש להופעה, לתדמית המשתקפת מהמסמך, משקל יתר, לפעמים יותר מהתוכן. ראה העימות בין קנדי לניקסון, בו הופעתו הצעירה, הרעננה של קנדי הכריעה את הכף.

    ה.      קהל צעיר – נמשך יותר למועמד אטרקטיבי, מאשר למועמד מבוגר עם ניסיון.

    בן-גוריון, אשכול, גולדה, בגין – ספק אם היו נבחרים בפריימריז של ימינו, או היו עוברים מסך בעימות טלוויזיוני.

    כדאי להזכיר לציבור – מנהיגים מגזע הענקים כמו בן-גוריון ומנחם בגין, גדולתם היתה בכושר מנהיגותם, האידאולוגיה שדבקו בה, האמונה בישראל ובעם ישראל ולא הופעתם וגבריותם, ובוודאי לא מותגם או התלבושת שלהם, שהיום יש להם משקל לא מבוטל אצל כל מועמד.

    העימות – בארה"ב

    כל השוואה לעימות בארה"ב לבין הדרישה לעימותים דומים בארץ, הם חסרי בסיס וחסרי הגיון.

    בארה"ב – מדובר בשני מנהיגים ובשני סגנים בלבד. מדובר בשתי מפלגות ומנהיגים, עם ציבור תומכים כמעט בגודל זהה. המנהיגות, ההופעה, הכיוון הפוליטי ובמיוחד הכיוון הכלכלי ומדיניות הפנים, הן הקובעים העיקריים למצביע האמריקאי.

    העימות בישראל

    העימות בארץ יהיה אקטואלי, שעה שיהיו לנו שלושה גושים גדולים עיקריים: גוש הימין, גוש מרכז שמאל וגוש דתיים. בתנאים אלה נוכל להציג שלושה מתחרים לעימות על דרך, תכניות, ביטחון וכלכלה.

    עימות מיותר

    בתנאים הנוכחיים, עימות בין נתניהו ליתר מתחריו, הוא בבחינת שיקול מוטעה מבחינה טקטית, יחצנית ומעשית.

    נתניהו יכול רק להפסיד והאחרים רק להרוויח.

    הציבור מכיר את המתחרים

    אין זה סוד לציבור, מי עומד מולו, מה הוא מציע ומה הוא רוצה.

    ההתקפה על הליכוד – שהחל בקמפיין מאוחר מדי, רק 30 יום לפני הבחירות, הוא לא מבוסס ואפילו קצת מגוחך.

    הציבור יודע בדיוק – מה דרכו, מטרתו ותפקודו של גוש הימין בארץ, מול גוש השמאל ולכן כל נושאי הקמפיין – התשדירים וההוצאות הכספיות הגדולות הן מיותרות.

    השפעת התשדירים וקמפיין הבחירות

    מבלי להיות פסיכולוג חברתי/פוליטי או מומחה לסקרים, ניתן לומר כמעט בוודאות שהשפעתן על הבוחרים הן שוליות, שהרי רוב הציבור יודע, או יש לו דעה מגובשת מקודם ולא נראה לי סביר, שהקמפיינים משפיעים או משנים את דעתם.

    הקולות הצפים המתנדנדים

    בכל סקר ולפני כל בחירות, מתחילים להעריך את הקולות המתנדנדים, שהם על פי המומחים מכריעים בין הגושים.

    לי נראה שגם תחום זה, לא ברור ולא נהיר לסוקרים ולמומחים, שהרי גם אלה שטוענים שלא יודעים, לא החליטו, מחכים לרגע האחרון. הן מיעוט מבוטל או שחקנים שמציגים עצמם כחושבים, מתלבטים, אך למעשה יודעים מראש לאן פניהם מועדות.

    הסקרים ומשמעותם

    מה לא נאמר על הסקרים והסוקרים. הטעויות שלהם בחיזוי הבחירות והמנדטים לא פעם התבררו כטעויות גסות.

    להזכיר לציבור את בחירות מאי 1996 – בין פרס לנתניהו. הסוקרים ניבאו ניצחון לפרס באחוז קטן, כשהוא מוביל בסקרים. התוצאה: הלכנו לישון עם פרס כראש ממשלה והתעוררנו עם נתניהו כראש ממשלה.

    בחירות 1981

    בבחירות אלה, במדגם של הטלוויזיה היה יתרון של מנדט-שניים למפלגת העבודה. החגיגה בעבודה היתה בעיצומה, עם שירה בציבור והריקודים – והציגו את פרס כראש הממשלה הבא עם אריק לביא ז"ל כזמר הבית.

    כשהגיעו תוצאות אמת – זכה בגין ב-48 מנדטים מול 47 של העבודה.

    הלילה הזה – נשאר כדוגמא כליל השמחה המוקדמת.

    בחירות 2013 – הולכים לישון עם נתניהו כראש ממשלה ומתעוררים עם נתניהו כראש ממשלה חזק ומחוזק בראש גוש הימין.

    אז בואי שרה'לה – הולכים לקדנציה נוספת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אברהםפכטר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין