חזרת הביתה מצוברח ונסער,

השעה היתה שעת ערב מוקדמת,

הכנתי לך לאכול, וכשסיימת נכנסת למקלחת,

קיוויתי שהמים החמים ינחמו אותך,

ויפיגו את הכעס מליבך,

נתתי לך את המרחב שלך,

וחיכיתי שתבוא אליי,

כשיצאת מהמקלחת היית אפילו נוקשה יותר,

שפתיך קפוצות כקו ישר,

חותמות את פיך מלומר מילה.

אני לא שואלת דבר,

במקום לדבר אני נכנסת לחדר השינה,

סוגרת את החלונות ומלבישה אותם בוילונות,

מדליקה נר בודד וסוגרת את האור,

מתפשטת מכל בגדיי ונכנסת למיטה,

אני מחממת לך את המצעים,

מכינה את המיטה לקראתך.

אחרי מספר דקות אתה מופיע,

שומט את חלוק הרחצה ונותן לו ליפול על השטיח,

נכנס למיטה ושוכב עליי,

ידיך מונחות בצידי ראשי,

ראשך קבור בשערי,

ידיי שלי מקיפות את מותניך,

ירכיי מחבקות את ירכיך,

אני עדיין לא אומרת אף מילה,

ולמרות זאת אתה יודע שאני יודעת אותך.

אחרי מספר דקות אתה מרים ראשך,

ובוהה בי בעיניים מלאות תוגה.

שפתיך פוגשות שפתיי לנשיקה ארוכה,

הנשיקה בהתחלה קשה,

שפתיך מביעות את הכעס שבליבך,

אך לאט לאט אתה מפשיר מזעמך,

ושפתיך עוטפות את שפתיי בחום וברכות,

מרגע לרגע הנשיקה הופכת לרכה יותר ומפוייסת,

לשונך מציירת מעגלים קטנים סביב לשוני,

כל גופך מתרכך.

אני חושבת שהתסכול שאחז בך לאט לאט מרפה ממך,

ואתה לאט לאט מרפה מכעסך.

אחרי מספר דקות אנחנו מתהפכים,

כעת אני שוכבת עליך,

חזי השופע מונח על חזך,

ידיך חופנות את ישבני,

אני מעבירה אצבעותיי בשערך ומחייכת,

כי עכשיו קיבלתי אותך בחזרה,

אני יודעת זאת כי אני מרגישה את החדק שלך,

מריע לי בתרועה רמה.

הלא כבר ציינתי שזהו חדק אושרי...

*תרועה לפי וואלה! :

"קול רם, צהלה, צעקה, קול שמחה, תשואה; תקיעה" ...

התקיעה קיימת במקור...  :-)