0
בתקופה האחרונה אני עדה לסימנים שונים של חוסר איזון - ברמה הגלובאלית, הלאומית, וכמובן האישית. הזמן חולף מהר מדי וכולנו עוסקים מדי בתוך המירוץ, עד ששוכחים להתבונן על "התמונה הגדולה" ולהעריך את הרגעים הקטנים, לעיתים חסרי החשיבות, שיוצרים את אותה תמונה גדולה. הסימנים האלה עוררו אותי לחשוב כיצד אנחנו מבלים עד חיינו, לפעמים רגע אחרי שכבר "מאוחר מדי", ואם אנחנו שמים לב לאותם רגעים קסומים שבשגרתי - למה שמבדיל את היום מאתמול וממחר. הרגעים האלה קיימים, או כפי שמיטיב לנסח זאת נורמן ליר: "הצלחה היא האופן בו אתה מקבץ את הדקות שלך. אתה משקיע מיליוני דקות כדי להגיע לניצחון אחד, שנמשך דקה אחת, ואחר כך מבלה אולי אלף דקות בהנאה ממנו. אם היית אומלל במשך אותן מיליוני דקות, איזו תועלת יש באלף דקות הניצחון? זה לא מתאזן.... החיים מורכבים מהנאות קטנות. קשר עין עם אישתך ליד שולחן האוכל, רגע של מגע קרוב עם ידיד. האושר מורכב מן ההצלחות הקטנטנות האלה. הגדולות באות לעיתים רחוקות מדי. אם אתה לא נהנה מאותן טריליוני הצלחות קטנטנות, אין כל ערך לגדולות" ... כדאי להקדיש רגע קסום אחד לשאוף פנימה את המילים האלה - יש בהן אמת צרופה. שתהיה לכולנו שנה אזרחית בריאה, פורייה ומלאה ב(תשומת לב ל-)רגעים קטנים של רסיסי אושר... |