מי שקורא אות מדי פעם בוודאי יודע כמה אני אוהב פוליטיקאים. ומתוכם, הוא בוודאי יודע כמה אני אוהב במיוחד את שמעון פרס. אתמול קיבלתי תזכורת פומבית לאותה אהבה בוערת, נצחית, מלאת תשוקה.
לדעתי, סבא שמעון החביב מעולם לא היה חביב.אבל אתם יודעים, אני פשיסט וקיצוני אז למה להקשיב. סבא שמעון החביב בחר את הצד שלו לפני שני עשורים ומאז הוא רודף אחריו בקנאות דתית שלא היתה מביישת את מיטב זועקי ה"שעאבס" במאה שערים. סבא שמעון החביב בחר כבר מזמן להעדיף את ערפאת ואבו-מאזן על פני מאות אלפים מבני עמו, אבל הוא עדיין חביב, למרות שבשבילו אלפי הרוגי ״תהליך השלום״ הם בסך הכל ״קורבנות השלום״.
תכל׳ס, חלק מזה אשמתנו. אין הרבה אנשים שזוכים לרקורד כל כך חלק, טהור ומקודש כמו שימי P המגניב. הרי יש כל כך הרבה שאלות ותהיות על קבלת ההחלטות שלו בעשרים השנים האחרונות, אבל אין פוצה פה. הנבואה ניתנה לשוטים, אבל ההטפה לשלום ניתנה כנראה לעיוורים. כל כך הרבה דם ודמעות, אבל אם שמעון אומר אז זה בטוח שהשלום אוטוטו כאן, אם רק נציב את השמאל בראש. זה נורא מוזר, כל פעם שהרב עובדיה (ואני ממש אבל ממש לא תומך בש"ס או ברב עובדיה. ממש לא) אומר משהו שלא ממש מסתדר אז פוטרים זאת בכך שהוא "זקן סנילי" אבל שמעון שלנו?? מה פתאום! כל היום אנחנו רק שומעים כמה הוא "צעיר ונמרץ". כשקשישים מתעקשים על כל מיני דברים סתם אנחנו מקבלים זאת בחמלה מפאת גילם, אבל הרי לא ייתכן ושמעון החביב דבק בדרכו המקודשת מטעם גילו, נכון?
מעניין לדעת כיצד יגיבו בעוד שנה-שנתיים (כאשר סוף סוף נפטר מצחנת המזרח-תיכון-חדש) במקרה והנשיא הבא יגיד משהו ימני חס וחלילה. בואו ניקח מקרה לא כ״כ דמיוני שבו הנשיא הבא יהיה רובי ריבלין שבמקרה לא כ״כ דמיוני יתמוך במפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. אולי אפילו יודה, רחמנא ליצלן, שההתנתקות היתה טעות. האם גם אז הוא יהיה ״אמיץ״? האם גם אז יקומו להם שלי וציפי ויאיר ועמיר ובוז׳י וחבריהם ויגנו על ״כבוד הנשיא״? אתם הרי יודעים את התשובה, מספיק שתסתכלו איך התנפלו על יחימוביץ׳ כשהיא פלטה שהבעיה היא לא ההתנחלויות. האם גם אז יגידו שהנשיא הוא ״השגריר הטוב ביותר של ישראל״? האם במקרה ובו הנשיא הבא יתמוך בהרחבת הבנייה או סיפוח שטחי C, האם גם אז יגידו שהנשיא ״נהג באחריות ואמר את האמת לציבור״?
אני יודע שאמור להיות מעמד מכובד לנשיא מדינת ישראל. באמת שאני מבין את זה. אני אפילו זוכר את המונח הדתי ״כבוד מלכות״ וכו׳. אבל מי שהפך את מעמד הנשיא למזבלה זה לא אני אלא שמעון החביב וחבריו למחנה השלום/נאור/צודק/מתקדם (מחק את המיותר, אלא אם כן זו המילה שלום, היא אף פעם לא מיותרת). הצביעות והדו-פרצופיות שלהם היא הזבל האמיתי והביזיון האמיתי, לא אני והיחס שלי. כי כבוד צריך לתת גם לראש ממשלה, לא רק לנשיא, וכידוע בזה אנחנו הישראלים, ובעיקר התקשורת בימים אלו, לא ממש מצטיינים. הזכות לכבוד היא לא סלקטיבית אז תמצאו מישהו אחר להטיף לו. גם אל תקשקשו לי ש״הוא עשה הרבה למען המדינה״, גם אלחנן טננבאום עשה הרבה למען המדינה. ואל תשכחו את ״זקנתו מביישת את בחרותו״, אז אני מתבייש, מתבייש שזה הנשיא שלי.
וזו זכותי, תתפלאו. זכותי להתבייש בשמאלניות המתפרצת שלו, שמעדיפה את אלו שהסתערתם עליהם מאשר אלו שהסתערתם איתם. שמעדיפה את מנעמי טרקליני ה-VIP של האיחוד האירופי מאשר מקום מגוריהם של מאות אלפי אזרחי המדינה. שמעדיפה את מכחיש השואה ותומך הטרור אבו-מאזן מאשר את קורבנות הטרור. בקיצור, אני מתבייש בצד שהוא בחר ואני מתבייש בו.
ולכם מותר להתבייש בי. לגיטימי. ההיסטוריה שופטת אותו כבר 20 שנה והיא תשפוט אותי גם כן, רק שלי אין מחנה שלם (או ברוח הבחירות- ״גוש״) שדוחף אותי מאחורה. אבל ככה גם הכישלונות שלי לא בולטים, של שמעון החביב כן. בולטים מאוד. |