מחווה למאיר אריאל

 חובבי מאיר אריאל בודאי זוכרים את מסע ההופעות שלו שנקרא "מסע הבחירות של מאיר אריאל" שבו (בין שיר לשיר) ניסה הזמר לשכנע את המאזינים לא להצביע בשבילו. כנראה שמפלגות השמאל והמרכז הם פריקים של הזמר כי הבחירות הנוכחיות הן ממש הומאז' לאותו מסע בחירות.

חלוצת הז'אנר היתה מפלגת קדימה עם פרסומת הפטרייה "ביבי יסבך אותנו". (כנראה שהפטרייה מרמזת מה לקחו אלו שהעלו את הקמפיין). אם להשתמש בדימוי של הציור השבועי לילד – עולה השאלה מה חסר במודעה? והתשובה כמובן היא מה מציעה מפלגת קדימה, למה כדאי להצביע עבורה. למרות שהקמפיין הטיפשי והכושל הזה כנראה רק הרחיק מצביעים מקדימה, ולמרות שהוא ירד כעבור זמן קצר הוא לא הפריע לשער מפלגות המרכז והשמאל ללכת באותו נתיב התאבדותי.

בפינת הילדות יש את ה"תנועה" של ציפי לבני שיצאה בתובנה העמוקה "ביבי אסון, ציפי תקווה". הקמפיין כאילו נלקח מעולם הוויכוחים שבני בן הארבע ניהל עם חבריו --אני" גיבור על", אתה "חלשלוש”. כדי לשמור על הגינות הוסיפו הפרסומאים שהכתוב מוגש כחומר למחשבה. ואכן אחרי מחשבה מעמיקה ניתן להגיע לתובנה של"תנועה" אין תקציב פרסום ולכן הם שכרו את נכדה בן הארבע של ציפי ליבני, או שהמודעה מיועדת מראש לקהל של בני ארבע ומטה.

תנועת העבודה בעלת המסורת הארוכה של הרס עצמי כמובן לא יכלה לפסוח על ההזדמנות ויצאה בקריאה הנרגשת "ביבי טוב לעשירים, שלי טובה בשבילכם". כך הצליחה העבודה להרוג שתי ציפורים במכה אחת, גם לסמן שהם שונאים את ביבי, וגם בצוק העתים למצוא פלח אוכלוסיה חדש לשנאה - העשירים.

אך נדמה לי שעל כל תצוגות הנפל הללו עלתה מפלגת מרצ עם הסלוגן: “הקול שלך בטוח נגד ביבי". איזה חזון מרנין ומפעים, איזה תכנית פעולה נועזת, כאילו משה רבנו עצמו קם מקברו כדי להעלות מצע כל כך חדשני - "להתנגד לביבי".

אז מפלגות יקרות אם אתן סובלות מביביפוביה יש לזה טיפול וכמובן זכותכם לשנוא את מי שבא לכם, אבל אם זהו המסר היחידי שיש לכם לבוחר, אולי תופתעו לדעת שחלק ניכר מהבוחרים מתעניינים בשאלה השולית איך ניתן לשפר את מצבנו כאן בארץ.

הרב קוק בסגנון עדות המזרח.

הרב קוק אחד מאבות הציונות הדתית היה אדם אמיץ – אפילו מאוד אמיץ, שכן בתקופתו הציונות נחשבה בקרב הממסד האורתודוקסי, כמקרבי הקץ, כמי שיוצאים בגלוי נגד האל, כאפיקורסים ומכאן כאויבים. התמיכה של הרב קוק בחלוצים התקבלה ברוגז רב בקהילה החרדית, ומשמרות הצניעות של אז היו מפגינים מול ביתו וצועקים לו אפיקורס, וחכמי העיר ניהלו כנגדו חרמות. ולמרות המחיר האישי שהוא שילם הרב קוק הלך עם האמת שלו והתווה תלם חדש ביהדות.

נדמה לי שאם הרב קוק היה יכול לקום מקברו ולהצביע על יורש מבחינת התעוזה הוא היה מצביע על הרב אמסלם. שכן כמו הרב קוק הרב אמסלם ובני משפחתו משלמים על האמת הפנימית של הרב. הרב אמסלם שכמו שאר עמיתיו מתנועת ש"ס נבחר כדי לייצג את בני העדה הספרדית שומרי התורה, גילה לתהדמתו שכאשר בני העדה נזקקו לעזרתם של נציגיהם (בפרשת הקיפוח העדתי בעמנואל) העדיפו חבריו לצאת נגד המדינה (שתמכה במקופחים הספרדים) כדי לא לאבד את יוקרתם בקרב האורתודוקסיה האשכנזית. להבדיל מכל הצמרת של ש"ס שנשארו נאמנים ליוקרה האישית של עצמם הרב אמסלם החליט להישאר נאמן לבוחריו, אפילו במחיר של עתידו האישי.

אך החיבור האמיתי בין אמסלם לרב קוק נובע מכך ששני האישים ניסו במו פועלם לשמש כגשר בין קטבי העם היהודי. קשה לדעת אם הרב אכן יכנס לכנסת, אך נדמה לי שהדרך שהוא מנסה להתוות לעולם החרדי של שילוב של תורה ועבודה (כפי שהיה מאז ומעולם) תלך ותגבר. ואולי הדרך הזו תביא גם להתקרבות בין החרדים לציבור החילוני.

על חשיבות האופוזיציה

  אחד הדברים המוזרים במערכות הבחירות שלנו הוא הניסיון לשכנע אותנו להצביע עבור מפלגה מסוימת משום שיש לה את הסיכוי הגדול ביותר להרכיב את הממשלה, או להיות חלק מאותה ממשלה. זה כמובן הסבר חשוב עבור אנשי עסקים ופרוטקציונרים שתמיכתם בצד הנכון הופכת להשקעה מניבה, אך בשביל האזרח מהשורה הנימוק הזה מעורר גיחוך. בזמן זה שיש נטייה להצטנף תחת כנפי הרוב, חשוב לזכור את חשיבותה של אופוזיציה.

לאופוזיציה יש חשיבות מכרעת במשטר דמוקרטי, שכן לולא החשש של החלפת שלטון, למשטר אין מוטיבציה לפעול למען האזרח והוא עובר לפעול בעיקר עבור עצמו. ללא אופוזיציה חזקה המשטר יכול לחוקק כל חוק שמתאים ללא פיקוח וללא התנגדות וללא התחשבות באזרחים, ללא אופוזיציה המשטר לוקה בקיבעון מחשבתי (כיוון שאין מי שיערער על דרך המחשבה של השלטון הנבחר). לכן זו לא מילה גסה להצביע למפלגה שלא תהיה חלק מהקואליציה. למעשה כיוון שמסתמן שהאופוזיציה אחרי הבחירות הללו תהיה מאוד חלשה – זה המקום לעודד את מי שמתלבט בין הצבעה למפלגת שלטון לבין מפלגת אופוזיציה – בפעם הזאת חשוב לחזק דווקא את האופוזיציה.

שיר השוק:

כל מי שביקר בשוק יודע שלא יתכן מוכר בסטה ללא מיתרי קול חזקים. יכול להיות למוכר את הפרות הטובים ביותר, את המחירים הנמוכים ביותר ובכל זאת אם קולו לא יצליח לעלות על קולותיהם של שכיניו מוטב לו שיחפש מקצוע אחר. אותו עיקרון תקף כנראה גם למי שרוצה להיבחר לכנסת. כך קורה שמכל המועמדים שמשתתפים בסמינרים למיניהם אנו זוכרים רק את מופע הקרקס של דוברת צה"ל בדימוס. כך קורה שהצהרה פרובוקטיבית על השתמטות מצד מועמד, או לחלופין השתתפות במשט של מועמדת אחרת עושה להם קידום מכירות (שלא לומר הזנק). כך קורה שכל מועמד זקוק לליטרת הפרובוקציה כדי שאנו הציבור ניתן לו תשומת הלב. ואולי הגיע הזמן שנחפש את הפרות הטובים לאו דווקא אצל המוכרים הצעקניים?

 שיר השוק 2:

 הישראלים נחשבים בדרך כלל לקונים דעתניים. אנו בוחנים, ממששים, משווים ומתמקחים כדי לקנות את מה שאנחנו באמת רוצים. אבל דווקא בנושא שיש לו השפעה גדולה על חיינו אנחנו קניינים מאוד גרועים. די לציין שלחלק ניכר מהתנועות המתמודדות לכנסת אין בכלל מצע. אנחנו כמעט ולא באים חשבון עם נבחר ציבור שהבטיח ולא קיים, ובעצם אנחנו כמעט לא יודעים מה לעזאזל עשו נבחרינו במשכן. אנחנו מסתפקים במספר קלישאות נבובות כדי לבחור במישהו. כדי שנוכל לבחור את נבחרינו לפחות כפי שאנו קונים עגבניות בשוק מומלץ לבקר באתר http://oknesset.org/ (כנסת פתוחה) – שבו יש מידע על מעשיו של כל חבר כנסת. מומלץ ל"משש" ולהשוות לפני שמחליטים מה לקנות.

על כוח וחוסר צדק.

לפילוסוף ניטשה מיוחס המשפט שהחלשים המציאו את המוסר והחזקים את החוק. כך זה נראה לפחות בחוק הבחירות לכנסת. כדי להגיע ליציבות שלטונית החליטו המחוקקים להעלות את אחוז החסימה ולמנוע את קיומן של מפלגות בעלות חבר כנסת אחד. בזמן שלהחלטה הזו יש הגיון החליטו המחוקקים גם לפסול את כל הקולות של מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה אפילו אם היא חתמה על הסכם עודפים ממפלגה אחרת.

החוק הזה הוא דוגמה לבריונות של החזק. כתוצאה מממנו נמנעת התחרות החופשית כיוון שהרבה מצביעים נרתעים מלהצביע למפלגות קטנות (כמו התנועה הירוקה) מחשש שקולם ילך לריק. הגיע הזמן שהקולות האלו כן יתממשו בהסכם העודפים. כך יוכלו המצביעים להצביע למי שהם באמת רוצים מבלי שעשרות אלפי קולות יתבזבז לריק.