אם נוסעים על כביש החוף יש מקום אחד  ,לא ממש רחוק מהעיר הגדולה, שניתן לרדת בו,לעבור במנהרה  תחת הכביש, והכביש המהיר והגדול כבר הופך לכביש צר ושקט, ולאחר נסיעת מה הוא הופך לדרך אספלט, ולאחר מכן הוא הופך כבר  לדרך עפר,בין שדות וכמה חורשות,ולבסוף אפשר לעצור וללכת ברגל,ולעבור בחור קטן וכמעט בלתי נראה בגדר, ולרדת למטה בשביל,למטה,למטה,ולפתע מופיע הים.

וכך מגיעים אל חוף באמת מיוחד,עם מצוק כורכר גבוה שנמשך לכל אורכו, קילומטרים על גבי קילומטרים, עד אל האופק, ועם הים מן הצד השני. עם בריכות סלעים,ועם אבנים גדולות שנפלו מלמעלה,התנתקו מהמצוק שהיה ביתם במשך מאות אלפי שנים,וכעת יישטפו אט אט אל הים במשך אלפי השנים הבאות.

זהו חוף מיוחד ופראי מאין כמותו,כי יכולים אתם להיות שם מי שאתם באמת.

 אפשר לעמוד על הסלעים ולהביט, אפשר ללכת בעיניים עצומות (חשוב לפקוח אותן מדי פעם...) לאורך הקילומטרים  ולהקשיב להד הגלים על הקיר הענק, ואפשר אפילו לפשוט לגמרי את בגדיכם וללכת שם כמו שאתם, בלי כיסוי,בלי מחיצה.

ואם באמת תעשו זאת אתם תראו שאין מה לדאוג, אתם לא היחידים :)

שלשום היה החוף כמעט ריק מאדם. מאופק עד אופק, רק העננים מלמעלה, והמצוק הגדול שנמתח כמו חומה לאינסוף, לא חומה שמפרידה, אלא כזו שמשלימה. משלימה את השמיים,העננים והים.

וכל כך הרבה שחפים היו שלשום בחוף המיוחד הזה. וגם קורמורנים, הקורמורנים השחרחרים שייטו להם בתוך הים,מעבר לבריכות הסלע, ואלו השחפים חגו מלמעלה, לעתים במעגלים, לעתים אחד אחר השני, זוגות זוגות,וקולות הצווחה שלהם הדהדו מהמצוק ואל הים הגדול.

היה גם שלדג שריחף מעל הבריכות וירד מדי פעם לגיחה מהירה והיה גם נץ שכאילו וקפא מעל המצוק,משתמש בשבירת הרוח כדי לדאות במקום,לרחף מבלי לנוע.

אומנם זהו חוף בו שולט הטבע, אך אין זה נפוץ כלל לראות בו כל כך הרבה ציפורים,מכל המינים ,עפות זו לצד זו,בהרמוניה שקטה.

אך כך זה בחורף ככל הנראה. בקיץ חוזרים אליו בני האדם והציפורים עפות אל מקומות רחוקים,חורפיים ושקטים.

וכשהחורף חוזר לכאן,ובני האדם עוזבים, חוזרות הצפורים.

אל תבואו לשם בהמוניכם בבקשה, שהרי אז אולי יעדיפו הצפורים להתעופף משם למקומות חבויים אחרים.

אבל אם כואבת נפשכם, ולא נותנת לכם מנוח מכל סיבה שבעולם, לכו לשם, אל החוף ההוא. לכו עכשיו, כשהשחפים הרבים עדיין שם, מעופפים ממעל ונוחתים אל הים.

לכו היו עם השחפים.

תנו לנפש שלכם לעוף עמם.

אולי היא תאסוף שם את כל הזכרונות שאבדו.

  אולי היא תזכיר לכם אנשים קרובים ששכחתם.

אולי היא תחיה מחדש מקומות שהיו ואינם.

או מילים שכבר איבדו מזמן את משמעותן.

אם נפשכם כלואה לכו לשם.

אולי שם היא תרצה לרקד עם השחפים.

לכו לשם ביום חורף רך, כמו זה שהיה שלשום בשבת, ותנו לחוף העזוב הזה ללטף את לבכם.

לכו לשם בסופה של שנה, או בתחילתה. לכו לפני סופו של העולם. או אחריו.

לכו בכל פעם שייצבט הלב, למראה תמונה של אישה,או איש, שפעם ידעתם.

ולאחר מכן,כאשר תעלו בחזרה בשביל למעלה, ותחזרו אל הארץ, תוכלו לראות משם את השדות והמרחבים, עד להרים שבמרחק.

ואולי אז,בין נשימת אוויר לשנייה, הלב ייפתח והנפש תמצא נחמה.

שהרי בשביל מה נברא חוף פראי שכזה,ומצוק קדום מעין זה,ואבנים ענקיות ודוממות שנפלו מלמעלה,ושחפים שעפים מעל ומשמיעים את קולותיהם, בשביל מה נבראו הם אם לא בשביל 

טיפת נחמה...

שנה טובה