מפגש מספר 4 ומפגש מספר 5 פרקים י"ד ט"ו איחדתי שני מפגשים אלה בסקירה אחת. פרק י"ד היה מוסכם עלינו, והינו מדלגים עליו כאלו קראנו פרק של טלנובלה רגילה, אבל לסגולה היתה בעיה לא קטנה עם אברם. "מה, לא היה לו לאבי האומה, לאברם הגדול, לבקש דבר יותר בעל משמעות מאשר בן, אשר ירש אותו? זה הדבר החשוב ביותר שהוא יכול לבקש מהאלהים?" לסגולה נראה הדבר כזילות של המהות היהודית, היה עליו לבקש משהו רוחני, ולא הבעיה הפרטית שלו של מי ירש אותו, העבד אליעזר ירש אותו, וזה הפריע לאברם, אבל יותר הפריע לסגולה. ניסינו להסביר לה את דעתנו, שהאיש היה איש, אדם בשר ודם, עדיין אין בו את הסגולות הנעלות. האיש איננו נביא כמשה, אברם בעת ההיא הוא סתם אברם. אבל סגולה בשלה, לא השתכנעה. וכך בפתיחת החברותא של למידת פרק ט"ו, הגיע סגולה עם השאלה הראשונה המופנית אלי אישית: "את כשרצית ילדים האם רצית כדי שיהיו לך יורשים? כדי שיהיה לך למי להוריש?" ראשית החניפה לי מאד שאלתה של סגולה, פתאום אני עומדת אל מול אברם.... ובכל זאת היה עלי להשיב. ראשית אני אשה והוא איש וההבדל הוא תהומי. ילד לדעתי בעיני אשה הוא ראיה אחרת מאשר בעיני איש. ושנית אני מזמינה את הקוראים להתיחס אל שאלתה של סגולה, כאלו כל אחד מהם הוא אברם ויש לו האפשרות לבקש מאלהים, מה היה מבקש, ילד שירש אותו, או סתם ילד, או משהו רוחני? פרק ט"ו הביא אותנו למקום אחר, קרוב ללבנו, אבל רחוק מחיינו מרחק רב מאד. כידוע מדובר על אשה עקרה, הנותנת לבעלה את השפחה, שהיא תלד במקומה ילד, כמו בימינו משהו הדומה לאם פונדקאית. והנה שרי באה בטרוניה אל אברם בעלה ומאשימה את השפחה, שמתנהגת אליה בחוסר כבוד, וממרה את פיה. בקיצור איננה ממושמעת עוד, היא מתנשאת לאחר שנודע דבר הריונה. אברם אין לו זמן וראש להתעסק בענייני הנשים ואומר לשרי שהיא יכולה לעשות בשפחה כרצונה. התגלו חילוקי דעות בחברותא. ראשית למעמדה של הגר, האם היא ממשיכה להיות שפחה, או שמעמדה עלה והיא הפכה לאשתו השניה של אברם. והאם צדקה שרי על מה שעשתה להגר. אני האשמתי את המלאך, שאמר להגר: "שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה". מה זה? במקום לעזור לאשה המסכנה, הוא אומר לה להמשיך להתענות? ומה תקבל בתמורה? בן פרא אדם, ושממנו יצא לה גוי גדול! ממש לא לרוחי. אם יש מבין הקוראים אשר רוצה להגיב, נקבל את התגובה באהדה רבה. ר. מיפו. |