צטט: יוסף זיתוני 2012-11-20 05:00:59
הבטוי "עם ישראל חי" שדומה כי נשחק עד דק ברבות השנים. זכה לעדנה מחודשת בנאום ראש הממשלה נתניהו בפני הקהילה היהודית בצרפת. שם "הרביץ" הופעת אומן ובנוכחות נשיא צרפת מר רולנד{הערת אגב. האות ד בדרך כלל נבתבת אך אינה מבוטאת בהגייה }כאמור בהופעתו פצח ראש הממשלה בשיר "עם ישראל חי" הגירסה שלי לביטוי זה נכתבה עוד בתקופת" ההמתנה" שלפני פרוץ" מלחמת ששת הימים" בעיון שלי בשורות אלה אני מוצא כי "אין חדש תחת השמש" והכל שריר נכון ומתאים גם היום .ואין מקום לשנות אף לא שורה אחת. לכן הרי הפוסט לעיונכם ושיפוטכם.
עם ישראל חי
אתה יורד אל השוק, משוטט בין דוכנים
עמוסים בכל טוב, בשלל צבעים וגוונים.
מרחף במבטיך קלות, על לוחיות מחירים
ופניך נופלות מסומק, מעט מחווירים.
ליבך גועש רותח, בחזך כלואות אנחות
והמעות בחריט מספיקות, לקניית פחות ופחות.
לבלום חרונך הגואה, ממך נמנע ונבצר
תוהה בליבך אם אי פעם שר האוצר.
שוטט בשוק כמוך, סתם ארעי ומקרי
לחזות במחיר כל מוצר, הנוסק אל על וממריא.
וברור לך בעליל, ללא תהיות וספקות
שאינו מודע למחירם, של פירות וירקות.
שמו על לשונך מהדהד תמיד ונקשר
חדשות לבקרים, בעת ייקור של עוף ובשר.
פנייך מאדימים כמו דוכן הסלק
כשאגב, אתה שומע על התייקרות הדלק.
כל גופך רועד, זועם, תקוף חלחלה
אינך רואה קץ הדרך, ואיפה היא מתחילה.
לרבים כמוך בעם, אבדה מעט אמונה
והם צועדים זה מכבר, בתחושת הרגשה משונה.
כדמויות הלומות, סחופות עיוועים במדבר
הפוסעים לקראת חידלון, אפס,מאום לא דבר.
תתהה לכיוון שנבחר, והשביל הנכון שנבור
ואיה הנתיבה והדרך, שלאורכה נצלח נעבור.
מי לנו מנהיג שיוביל? כמגדל אור ומצפן
היכן המופת והנס? והאות שאליו נצפה.
בליבות מנהיגינו "פורצת עולה אהבה"
של "שיתוף ורעות, חברות ואחווה".
משתלחים איש ברעהו, בזעם עברה הדדי
ויאושך גובר בתסכול, עמום לא בכדי.
בכל שטחי הוויה, פרוץ ונטוש מאבק
ועל המדינה מתערבל, גובר נחשול האבק.
יבשו מעינייה, תמו עסיס ולשד
בשועים רבים וטובים, יותר מרבב של חשד.
מצב סבוך מעורפל, ויומנו דומה מחשיך
וברי לך ובטוח, שכך אין יותר להמשיך.
מדינות ולאומים מפעילים, עלינו מכבש לחצים
משתלחים בגוף האומה, בסכינים חרבות וחיצים.
מבטיך שולח סביב, ומעט נתקף חרדה
כשתסכית לאויבים ושוטמים בשלל הבטחות הכחדה.
ובעת חשבת בלב, כי כלו כל הקיצין
ככל שתעמיק להרהר, אתה שב למציאות ומרצין.
כך תהדס מהוסס, בתוך חביון שרעפים
כשמולך ערימות הפירות, בכל הדרם נשקפים.
שיפעת הגוונים, מרנינה של אדום, צהוב וירוק
אתה מזדקף ולפתע, על שפתיך בת צחוק.
מתעודד באחת ומחליט, ומול הגיונך מזדקר
כי "עם ישראל חי", ונצחו לא ישקר.
ובמצילת שאון היריד, והמולת השוק הרוטט
תדלג בינות דוכנים, בפירות וירקות תחטט.
רגשות שמחה וחדווה, בחביון נשמתך עולים
בעת תעמיס ותמלא, מכל הטוב בסלים.
מגיע הביתה עייף, יושב בכורסא בפינה
"מרביץ" נשיקה לאישה, ומלטף שיער הקטנה.
מזעיף פניך טוען, שיותר אינך יכול
ובכלל, קשה לחיות, ונמאס לך מהכל.
אך הצלע לוחשת, חיש בך מתריסה
רד לשפוך את הזבל ואחר כך תלה הכביסה.
ובערב סביב השולחן, כשילדיך סביבך שרויים
אתה מחליט באחת, טובים ויפים החיים.