להמציא מחדש,

את הגלגל

את החיים

את מה שחסר לנו,

הכל.

זה כל כך קשה. 

לא להתחפר

מתחת להר של תירוצים

ופוך של עצלות 

לקום.

לקחת את עצמך בידיים

ולסלול מחדש

דרך, שביל, מוצא,

משהו. 

אולם

הבית ההרוס והמפויח

שאנו  יושבים לצידו

בעיניים מצועפות, 

כמו גם

הלב שהתפזר לו

על מיליוני חלקיקיו

בכל הרוחות האפשריות, 

לא נותנים לנו מנוח.. 

ובמקום להתחיל לאסוף

שבריר אחד

ובעקבותיו עוד כמה,

להתנער מן האפר

ופשוט-

לקום! 

אנו תוהים,

מבולבלים,

בוכים,

מחכים....  

למה???!!!