כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארץ חדשה

    חויות רילוקיישן בסינגפור, כפי שהן נשקפות ממוחו המעוות של המחבר.

    פוסטים אחרונים

    0

    זמן הורוד

    1 תגובות   יום רביעי, 2/1/13, 03:02

    *** פרולוג ***

     

    'שתחייה' טוענת שהמציאות כפי שאני מצייר אותה בישראבלוג ובפיסבוק רוויה מגוונים של ורוד פוקסיה.

    למען הגילוי הנאות... כקורא נלהב של 'הזמן הורוד' לא יכולתי שלא להסכים עם דבריה התבוניים, לשם שינוי.

    הפעם ובאופן חד פעמי , פוסט אפרורי שמוכיח שלא כל הנוצץ זהב, לא כל מי שטוב טובע. מי שמשקיע שוקע ומי שחרא צף. את האחרון אני יכול לומר בביטחון מלא אחרי רומן לוהט עם אסלה תאילנדית. תקראו, תפנימו, תבינו. 

     

     

    הפוסט הזה מתחיל לפני שש שנים. טיול משפחות בספרד וליתר דיוק קוסטה בראווה. אנחנו מטיילים עם חברים טובים 'איש הקבבים' וזוגתו 'הדוקטורה'. כשבכורם, שלימים יהפוך להאקר צעיר, מבקש לקיים טיול חוזר בשנה הבאה, משיבים לו הוריו המלומדים: "אם אבאל'ה לא יביא איזה אקזיט מוצלח יש סיכוי טוב ש'הפעם הבאה, תהיה רק בעוד שש שנים לכשתגיע למצוות". מסתבר שזאת לא רק היתה נבואת אמת, אלא גם בעיטת הפתיחה לפוסט הנוכחי.

     

    קרני השמש האחרונות, ליטפו את רכס הכרמל, כשקולות המואזין הקורא למאמינים באללה לשחוט יהודונים, נשמעו היטב בין כותלי הבית הכפרי והמטופח. אנחנו מתענגים על כוס קפה 'עלית' זול בביתם של חברינו משכבר הימים. הפסטורליה שוקעת בחן על הישוב הקהילתי שממוקם אי שם בין כפר ערבי עויין לבין המתקן הסודי ליצור טילים של מוסד בטחוני גדול.

     

    גם הטף מצאו שלווה איש בזרועות חברו. הגדולים שקועים בצג בוהק כזה או אחר. הסדוויצ'ים צדים בחצר, נמלים עקרבים, נחשים או כל יצור חי שיש סיכוי שהעקיצה שלו ערסית וגורמת למוות ביסורים. הנסיכות קופצות בטרמפוליה כמו נסיכות ולנו לא נותר אלא להנות מרחש המזגן, מעכלים את הקבבים הרומנים המשובחים שזה עתה סיימנו לבלוס.

     

    'השנה אנחנו מתכננים טיול בר מצווה לנער', שוטח איש הקבבים. הכיון מערב למקום שבו האפשרויות בלתי מוגבלות, הנשיא לוקה בפיגמנציית יתר ושדות התעופה עדיין מחפשים את בין-לאדן בסוליות הנעלים. נטייל מחוף לחוף או ממול למול כמיטב מסורת טיולי בר המצווה. צריך רק לשבור כמה בלטות ואנחנו מסודרים.

    למשמע הדברים, עוצר הנער מכל מלאכתו ופונה בריצה לכוון הדלת כמוכה עמוק. לאחר מספר דקות של מבוכה רועמת שב 'בן המצווה' עם פטיש קונגו חשמלי ומסר אותו לאביו. 'הנה, שבור בלטות'...

     

    תגיד, מה עובר עליך? אני נוזף בנער. אבא שלך אשכנזי חננה שנוהג ברכב היברידי ועובד בהיי טק, לתת לבנאדם שכזה כלי עבודה חשמלי יגמר במחלקת טראומה ב'רבקה זיו' עם רופא מתמחה מבלרוס, שבגלגול הקודם שלו היה קצב בטיב טעם, אחרי שווידא שכל האברים החיצוניים שלנו מחוברים.

    במקרה הטוב אבא שלך יהרוג את כולנו ובמקרה הגרוע את טיול הבר מצווה שלך תעשה בין טיפול נמרץ בתל-השומר לשיקום בלווינשטין. מה שאבא שלך התכוון ,אני מסביר בסבלנות להאקר, זה שהוא צריך לתאם פגישה עם הבנקאי האישי שלו על כוס אספרסו קצר, לשחרר כמה פק"מים קטנים ובא לציון גואל.

     

    מלך הקבב הרומני וזוגתו הדוקטורה, מהנהנים בחיוב למשמע דברי.

    "..ובשביל מה לכם אמריקה? אמריקה, מלאה בפשע,זונות וסמים. בואו למזרח" אני משדל אותם ברגע של זחיחות הדעת.  במזרח הכל אקזוטי ואם תתעקשו על זונות וסמים, תעצרו ליום יומים בבנגקוק.

    מצד שני, אני מסייג את דברי, התאורים המופרכים על ריגושי המזרח יכולים להיות תוצאה של תגובה כימית בין הקפאין הזול של 'עלית' עם הרקמה האנושיות העדינה שבי. אז קחו הכל בפרופורציה.

     

    'אבל הבטחת לי דיסנילנד' מיבב ההאקר. דיסנילנד זה לתינוקות! אני קובע נחרצות. הפטפונג הוא הדיסנילנד של המזרח תאמין לי שהחוויות שתחווה שם רק יעשו לך טוב. זה יבגר את הנער אני פונה להוריו ההמומים תוך שאני שולף מהנייד 'תמונות נבחרות' מהפטפונג.

    התמונות המרהיבות מעוררות עניין אצל הנער והוא מבטיח לשקול את העניין אם אני אתן להציץ שוב בתמונות.

    זה צג IPS יא חביבי, כמעט שני מליון פיקסלים למילימטר. תראה כמה ברורים וחדים אבריה המוצנעים של הימינית על העמוד... באמת אחלה איכות מסכים איתי הנער.

     

    ''

    איזה חדות!

     

    תעשו סיור קטן במזרח, תבואו לכמה ימים, לאי האופוריה הנצחית ונמשיך יחדיו  לאיזה אי אקזוטי.

    כמה רע זה יכול להיות? מסתבר שאז, עוד לא ידעתי את התשובה...

    תן לנו לקיים דיון בדלתיים סגורות מבקש האב. בלי עדים ובלי ילדים.

    אדוני, פה זה ישוב קהילתי לא רפובליקת בננות באפריקה, אני נוזף בנאשמים. זכות הציבור לדעת היא נר לרגלי. תחליטו עכשיו!

     

    חצי שנה מאוחר יותר, אני נשלח לקבל את פני הבאים. עוד מבעד לחלון הזכוכית הגדול שמפריד בין המוכסים להמון האדם, אני לא מתקשה לזהות את הדוקטורה עם תיק גב של 'ציפרלקס' (תרופה לטיפול בדיכאון ובחרדה) עם לוגו רקום 'אי של שפיות' . קלאסי לחופשה...

    חצי שעה אחר כך כבר יש לנו איחוד משפחות מרגש וחברותא של שישה ימים ולילות עד הטיול המשותף שלנו ליעד האקזוטי.

     

    עכשיו אתנחתא קטנה שכרגע ,לא קשורה לכלום, אבל עוד מעט... תהיה מאוד משמעותית לסיפור.

    אבא שלי, שיהיה בריא ויזכה לאריכות ימים, לא טרח לסדר לצאצאיו דרכונים הונגרים. בוש ואודה כי יש לי רק דרכון אחד ועוד כחול עם סמל מנורה בחזיתו. יש לי עוד אחד כחול, זהה, אבל פג תוקף. גזור בקצה שאני שומר בגלל הויזה לארה"ב. אם היה לי דרכון הונגרי לא הייתי צריך אותו. תודה רבה אבא! עכשיו הסיפור...

     

    ערב הנסיעה, מסתיים מעל לנתחי בשר משובחים במסעדת "מרגריט'ז" האהובה. הכל ארוז וממתין לשחר שיפציע ואכן השחר הפציע ואיתו קולות ההתארגנות לטיול.

    אפשר לומר עלי הרבה דברים רעים (שבדרך כלל גם נכונים), אבל אני בנאדם מאוד...מאוד... מאוד מסודר!

    Cross check עצמי לדרכונים. חמישה יש. מוודאים בפעם המליון תוקף... שלי בתוקף עד 2011 ... WTF ... כלומר לקחתי את הדרכון הלא נכון ולמזלי הבחנתי בכך בזמן. פה מתחיל אוסף של טעויות מטומטמות (שלי), שנבעו מלחץ היסטרי של מעגל שוטים.

    הופכים את כל הבית בחיפושים אחר הדרכון הסורר, כששעון החול מתקתק מעל ראשינו. אני כבר מתחיל לדמיין את המטוס ממריא בלעדי כשזוגתי מתענגת על מרגריטה במחלקת העסקים של טייגר. רק שבטייגר לא מגישים מרגריטות ובטח שאין אצלם מחלקת עסקים.

     

    שלוש דקות לפני ה last chance שלנו, כשאני מכוסה אגלי זיעה קרה אני סוף סוף מבחין שהדרכון "פג-התוקף" שלי בכלל לא גזור בפינה. בדיקה חוזרת לתוקף ומסתבר ששעת הדמדומים והמוחיטו של הערב שקדם לו גרמו לי להסתכל על שנת ההנפקה ולא על התוקף.

    אם אי פעם הייתי קרוב להתקף לב זה כנראה היה הרגע הזה. יכולתי להתנחם בעובדה שזה יכול היה לקרות לכל אחד, אבל זה קרה לי. יכולתי גם להמשיך ולהתנחם בעובדה שהמזל הרע מאחורינו, אבל מסתבר שזה רק קצה הקרחון. הבטחתי פוסט אפרורי, לא?

     

    עם דופק מואץ הגענו בזמן לטרמינל 2, בידוק מהיר, סטארבאקס ביד, סיבוב דיוטי קצר ויאללה לטייארה.

    הפעם בחרנו את האיזור הצפוני של פוקט העונה לשם Kamala beach. איזור שקט, עם מפרץ כחול ושלו שמתאים לנופש משפחות. אנחנו מתמקמים בחדרים המקסימים על הבריכה ויוצאים לאתר את החשוב מכל... מסאז'ים שירגיעו את הביש גד של תחילת המסלול.

     

     

    '' 

     

    היום הראשון עבר בנעימים, אבל הלילה הראשון קצת פחות. באמצע הלילה הסנדוויץ' מתחיל להקיא. אם היה עושה את זה לתוך האסלה זה יכול היה להחשב בגדר סביר, אבל כשהעניינים יצאו מכלל שליטה ועברו לרצפה, לסדין ולשמיכות זה הפך את העניין לקצת פחות משעשע. בואו נגיד, שלמחרת השארתי טיפ מאוד נדיב לחדרנית. בלי להיכנס לתאורים ציורים, מחזה יפה זה לא היה .

     

    למחרת כפיצוי על הלילה הסוער, אני ואיש הקבבים הולכים למסא'ז מפנק שתחילתו בשלוש מאות בהאט וסופו בלא נודע... בשלב מסויים הבנתי שסופו לא רק ידוע אלא גם צפוי להיות רע ומר ואכן כאשר יגורתי בא לי. המסא'ז החושני אך התמים הפך למלכודת מוות לגב שלי, והפך אותי מגבר חסון ונאה (למרות ש'נאה' לא רלוונטי, חשוב לי להזכיר לקוראי הנאמנים) לעיסה אנושית שלא מסוגלת לזוז מטר.

     

     ''

    לאושר אין מחיר.

      

    שבעים ושתיים שעות מאוחר יותר מחליט הוירוס של ההקאות לקפוץ לביקור אצלי.

    לא הרבה זכור לי מאותו הלילה, אבל בוודאות אני יכול לספר שאת רובו העברתי מחובק עם האסלה עד כדי שבשלב מסויים כבר חשבתי למסד את הקשר ביננו . הרגשה מחורבנת! במובן הנוזלי של המילה כמובן.

     

    'שתחיה' רצתה לצלם אותי, כדי שפעם אחת אני אעלה לפייסבוק תמונה שאני לא 'נהנה' בה. אז זהו.. שלא.

    במקום תמונה שלי מחבק אסלה אפשר לצרף תמונה של אחמד טיבי. לא פחות מחליא.

    בפן החיובי של העניין, אחרי 48 שעות של צום חזרתי הביתה עם שני קילו פחות. פעם ראשונה שחזרתי מחופשה בלי עודף משקל... גם זה משהו.

    נפרדנו מהחברים על כוס שייק טרופי, מול השקיעה האדומה של פוקט. למרות הכל, היה כיף. כי בתאילנד פשוט לא יכול להיות אחרת. הם חזרו לארץ אבותינו ואנחנו חזרנו לארץ שחבל שלא לקחו אותנו לשם אבותינו...

     

    *** אפילוג ***

     

    אחרי שרשרת הטרגיות כבר ציפיתי לרעידת אדמה או לכל הפחות לצונאמי שיבוא ויקח אותנו. למזלינו זה לא קרה. חזרנו הביתה במקשה אחת. קצת עייפים, קצת מאושרים, קצת עצבניים, קצת רגועים, קצת חולים וקצת בריאים. כמו שהבטחתי - לא הכל ורוד.

    עד הפעם הבאה... שנה טובה!

      

    ''

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/1/13 09:38:

      נהניתי

      מסתבר שאפשר להנות,

      למרות שלא טיילתי איתך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      סולל הדרך
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין