כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כנפיים

    להתרומם, לראות הכל מלמעלה, ואח"כ לחזור לאדמה

    מה שיש - שחף

    7 תגובות   יום שלישי, 8/1/08, 20:46

    הייתי תופעה. וכשגדל לי הראש, הייתי תופעת-על.

    ככה קרה שיום אחד הרגשתי כאב חזק ומשתק בראשי, בעורף, בקודקוד, ברקות, הכל הלך להתפרק. מזל שהייתי בבית כשזה קרה.

    אחי הקטן, שחף, היה אז בן אחת עשרה. למזלי, גם הוא ניחן ביכולת מיוחדת – יכולת להזדהות עם חוויות של אחרים שחשובים לו. למזלו הרע, מדובר ביכולת הזדהות גלובלית, כולל תחושות גוף, הזעה, דמעות, צחקוקים וכדומה. למזלו הטוב, זה מוגבל רק לכמות האנשים שהוא קשור אליהם רגשית, כך שזה לא שהוא הסתובב ברחובות כאחוז תסמונת טורט הכוללת תנועות פתאומיות. חוץ מזה, הוא יכול היה ליהנות פתאום באמצע החיים מארועים מעוררי התרגשות גדולה ושוברי שגרה. למשל, לעולם לא נשכח את היום שבו הוא בא אלי בבוקר שבת, כולו זורח ומכנסיו רטובים. אחרי כמה שניות שאל עם מה הוא הזדהה היום, ומאז הורינו היקרים משתדלים להשתגל מחוץ לבית, ואם אפשר באישון לילה.

    בקיצור, לכל מקרה יתרונותיו וחסרונותיו כפי שאפשר להבין. ובמקרה שלי ושל שחף מדובר ביתרונות מופלאים ובחסרונות נוראיים. שחף למד עם הזמן לזהות מתי התחושות לא שלו, על פי היגיון בריא, ופשוט לחכות ולתת להן לעבור. ואני בניתי לי את חדר האפס.

    בכל מקרה, מה שקרה באותו אחר הצהריים הזוי, היה ששחף, שהיה בחדר השני, נפל בבת אחת על הרצפה והתחיל בעוויתות. הפעם לקח לו זמן להבין שזה לא שלו, גם כי הייתי קרובה מאד וגם כי כאב לי מאוד. למזלי, הוא התעשת יחסית מהר והצליח להתרומם, לבוא לחדר שלי, להציץ בי שניה ואז לדדות לטלפון ולהזעיק את הוריי. הם מייד הגיעו, ומצאו שני ילדים מתנהלים כתולעים מעוותות מכאב  באותו חדר. אני זוכרת שאותי זה ניחם ששחף שם לצידי, אף כי חסתי עליו מאוד. אבל היי, אני זוכרת הכל, אז זה לא חוכמה. שחף, לעומתי, לא ממש התנחם מכלום, והיות וגם הייתי קרובה מאוד לרדת מהפסים לגמרי הענקתי לו ללא רצון את התחושה של ייאוש מוחלט וכאב שמביא אותך אל הסף, ללא שום צידוק עבורו.

    ומאז אחי הקטן והיקר מפחד לאהוב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      סיפור סוריאליסטי שבו מככבים מציאות ודמיון בתפקידים ראשיים. היכולת שלך לספר סיפור מרתקת. חבל שזה קצר זה נגמר לי מהר מדי. תודה על רגע של הנאה המעורר מחשבות.נשיקה
        26/1/08 10:41:

      באתי כעת, קראתי, ושמחתי שיש את שחף הקטן.

      אני רק לא יודע אם זה טוב שהוא בשר ודם או סוריאליסטי?

      יופי של חדשנות (בשבילי). שוה לקרא קטע אחד בשביל להגיע למשפט אחד.

        9/1/08 20:59:

       

      צטט: דבי ד. 2008-01-08 22:19:22

      לילי,

      סיפור מיוחד

      רשמת לנו כאן

      אוהבת.

      תודה

       

      כ"כ הרבה תודה...אין לימילים

        8/1/08 22:19:

      לילי,

      סיפור מיוחד

      רשמת לנו כאן

      אוהבת.

      תודה

        8/1/08 22:09:

      מוכנה,

      מוכנה,

      אבל, טוב נו,

      מתיקות הציפייה

       

      אני אכסוס ציפורן ציפורן

      ואחכה

      בסבלנות

      (שאין לי מי יודע מה..)

        8/1/08 21:59:

       

      צטט: ~~~ 2008-01-08 21:40:42

      שלא תחשבי שלא קראתי,

      רק מה,

      זה כל כך מעורר סקרנות

      שאני בשקט בשקט תוהה איך אפשר לקבל מזה

      יותר

       

      אולי פעמיים ביום נניח,

      או אולי פרק פלוס איזו פיסקה נדיבה,

      אה,

      מה את אומרת?

       

       

       

      שקודם כל - תודההההה

       

      אם היה לי חשש בהתחלה, תגובות מחממות כאלה נותנות לי המון חשק להמשיך..

       שני פרקים ביום... - ייגמר לי מהר! מוכנה לעשות לך פרוטקציה לאינבוקס האישי... :-)

        8/1/08 21:40:

      שלא תחשבי שלא קראתי,

      רק מה,

      זה כל כך מעורר סקרנות

      שאני בשקט בשקט תוהה איך אפשר לקבל מזה

      יותר

       

      אולי פעמיים ביום נניח,

      או אולי פרק פלוס איזו פיסקה נדיבה,

      אה,

      מה את אומרת?

       

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ל.י
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין